סגן יובל (משמאל) ושני חבריו לישיבה ולקורס
סגן יובל (משמאל) ושני חבריו לישיבה ולקורס צילום: דובר צה"ל

עוד מחזור של פרחי טיס מסיים את הקורס הנחשב ליוקרתי ביותר בצה"ל.

לקראת הטקס הצפוי בבסיס חיל האוויר בחצרים מחר שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם אחד הצוערים המסיימים, סגן י', אחד משלושה בוגרי ישיבת מעלה גלבוע המסיימים יחד את הקורס.

בראשית הדברים נשאל סגן יובל מה יש בה בישיבת מעלה גלבוע שמביא אותו ואת חבריו לתוצאות מרשימות שכאלה. לדבריו אכן הוא וחבריו תהו בינם לבין עצמם בשאלה אם נוכחותם של שלושה בוגרי אותה ישיבה במסדר הסיום של קורס טיס הוא אירוע מקרי או תוצאה של משהו מסוים בישיבה.

להערכתו קיימים שני אלמנטים בחיי הישיבה שסייעו לו ולחבריו לצלוח את הקורס. "הדבר הראשון הוא הלימוד הרציני של גמרא ומחשבה, מה שפותח את הראש ומחנך להעמקה ולמחויבות. נורמת הלימוד בישיבה מסייעת גם בשלב הקורס האקדמאי וגם לחלק הלימודי של הקורס עצמו. העניין השני אופייני יותר למעלה גלבוע, שהיא ישיבה פתוחה ומעודדת ספקנות, חשיבה ביקורתית ושיח פתוח. בטיסה נצרכת ביקורתיות כלפי עצמך וכך להשתפר. בישיבה למדתי מה זה להעביר ביקורת ולשמוע ביקורת".

על שלוש שנות הקורס נשאל סגן יובל אם אכן היה קשה כל כך כפי שמקובל לחשוב ואם שיער כשהיה בשלביו הראשונים של הקורס שהקושי יגיע לרמות שכאלה. "היה מאוד קשה. יותר ממה שציפיתי. חשבתי שאתחיל שם ואתגלגל אולי למקום אחר. לא האמנתי שבהכרח אני אהיה זה שיגיע לסיום. עברתי דברים שלא האמנתי שאוכל לעמוד בהם וכעת יש תחושת מסוגלות אחרי שלוש שנים. הרבה פעמים חשבתי איך עושים את זה, ובסוף עם עבודה קשה והתמדה זה אפשרי".

ביקשנו מסגן יובל להיזכר עבורנו בנקודת שבירה אחת שיכולה להוות מדד עבור צעיר החוכך בדעתו אם להתמודד על מקום בקורס. סגן יובל נותן לנו שתי דוגמאות אך פותח בהערכתו לפיה "כל אדם יכול להתמודד עם נקודות שבירה. זה תלוי ברצון ובמטרה שעומדת מול העיניים".

על הרגעים הקשים הללו הוא מספר: "נקודת שבירה אחת קלאסית שהרבה לוחמים עוברים הייתה בניווט המסכם אחרי שנה בקורס, אחרי ההכשרה הקרקעית. מדובר בניווט בדד. הייתי גרוע, התברברתי ולא אספתי אף נקודה, ואחרי שלושים קילומטר כשרוצים ללחוץ על הכפתור מצוקה מגיע המבחן, האם אלחץ על הכפתור או שאגיע בכל זאת לנקודת הסיום". בנקודה הזו אסף יובל את עצמו ובחר באפשרות השנייה. "בסופו של דבר לא לחצתי. המשכתי עם כוחות שאני לא יודע מאיפה הגיעו והמשכתי, אבל אני לא מיוחד בזה. עוד הרבה חבר'ה עשו את זה".

הנקודה השנייה היא "נקודה שקשורה לטיסה. אני טייס תובלה, אבל התחלתי במגמת קרב, ושם חוויתי באופן יומיומי את ההתמודדות עם כישלון, עם רצון לתת בכל יום את הטיסה הכי טובה ובסופו של יום לא להצליח לעשות את זה. מההתמודדות לומדים איך להשתפר מדי יום".

וברגעי השבירה הללו מה עוזר להתמודד? כאן סבור יובל כי התשובה משתנה מאדם לאדם. באשר לו עצמו הוא "מאמין שאתה צריך לדעת למה אתה עושה את זה, וכשיש כותרת ומשמעות זה מקל, אבל קשה להיזכר בזה ביומיום. מעבר לכך צריך להיות אדם שרוצה לקדם את עצמו ולא מוכן לקבל כישלון".

דבריו אלה מפגישים לכאורה שתי גישות זו מול זו, הגישה האידאולוגית שנותנת כותרת ומטרה משמעותית למעשה היומיומי, ומנגד מיצוי עצמי של אופי שאינו מוכן לקבל כישלון כאפשרות. יובל עצמו אינו סבור שהדברים סותרים, "זה הולך יד ביד. האידאולוגי והקידום העצמי הולכים יחד. אתה חייב מטרה גדולה כדי שלא תוותר לעצמך, מצד שני קשה להתחבר לזה בכל יום ולזה צריך אופי תומך".

עוד נשאל סגן יובל עד כמה הקורס אותו הוא מסיים מייצר אכן שיח אידאולוגי, שיח שרואה באומה ובארץ יעד הראוי להקרבה עד כדי הקרבת חיים, והוא משיב: "הקורס הוא בבית ספר לטיסה, ובית ספר הוא מקום שבא לחנך אנשים, וזה בא לידי ביטוי בקורס ובהמשך, מבינים שמקדישים את החיים להגנה על המדינה. זה לא משחק אלא חיי אנשים, גם החיים שלנו".

באשר לפער שלכאורה קיים בין הרוח האידיאולוגית הזו לבין הרוח שאותה הוא פוגש בשיח עם חבריו בבית, שיח שיתכן ועוסק במיצוי והגשמה עצמית, סגן יובל אינו מקבל את ההפרדה הזו ואומר: "אני לא בטוח שיש פער גדול בין החבר'ה בקורס לחבר'ה בבית. אני לא מרגיש שהחבר'ה בבית פחות ערכיים. גם בין החברים בבית יש קצינים ותורמים. אצל רבים זה הראש וזה השיח. מעבר לזה גם אנחנו מדברים על ההגשמה העצמית. אולי השיח הזה קצת חסר בחברה הישראלית וגם על זה אנחנו מדברים, איך לייצר שיח משמעותי ונכון יותר".

כמי שיצא אל הקורס מישיבה נשאל סגן יובל אם במבט אובייקטיבי יוכל להעיד שעבור צעיר דתי הקורס מחזק או מחליש את רמתו הדתית. "אני לא חושב שאפשר לענות באופן כולל. אני לא מכיר את כל הדתיים שהיו ויהיו כאן. כמו בכל מקום זה תלוי בך ובמה שאתה רוצה", הוא אומר ומוסיף: "אני יכול לומר שהקורס תומך ויש כאן קהילה דתית חזקה באופן יוצא דופן ובאופן שחוצה גילאים וקורסים. יש לנו מפגשים של החבר'ה הדתיים שיושבים לדבר יחד".

באשר לו עצמו הוא אומר: "אני חושב שנשארתי באותו מצב", ולהערכתו גם חבריו לקורס במצב דומה: "חמישה חבר'ה דתיים שאפשר להגיד שנשארו באותו מצב. אם היו שינויים הם נובעים מכך שהם התבגרו או בחרו אחרת, אבל זה במנותק ממה שקורה בקורס".

לקראת תום דבריו פונה סגן יובל לצעירי הציונות הדתית וקורא להם להתמודד על מקום בקורסים הבאים: "לציבור הדתי חשוב לי להגיד שיש סטיגמה שקורס טיס לא נמצא ביחידות הלוחמות. חבר'ה חושבים יותר על מטכ"ל, שלדג, גולני וצנחנים, וחשוב לי לומר שכל אחד חייב לנסות להתקבל ולהצליח כאן".

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו