מנסים לטשטש את חלקם של עמי מזרח אירופה ברצח היהודים. הפגנת ימין קיצוני באוקראינה
מנסים לטשטש את חלקם של עמי מזרח אירופה ברצח היהודים. הפגנת ימין קיצוני באוקראינהצילום: Ivan Chernichkin‏, רויטרס

הפרלמנט הליטאי הודיע לפני כמה חודשים ששנת 2018, שתחל בשבוע הבא, תהיה מוקדשת לזכרו של לוחם החופש הליטאי אדולפס רמנאוסקס. רמנאוסקס נתפס בעיני הליטאים כגיבור לאומי שניסה להדוף את הכיבוש הסובייטי בראשיתו בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת. רק שרמנאוסקס רחוק שנות אור מלהיות "גיבור לאומי".

בזיכרונותיו כתב רמנאוסקס שהיה מפקד של פרטיזנים ליטאים בעיירה בשם דרוסקינינקאי בדרום ליטא. אותה קבוצת פרטיזנים, כך ידוע לנו כיום ממסמכים היסטוריים, רצחה מאות יהודים בשבועות הראשונים שלאחר הכיבוש הנאצי. אין אומנם תיעוד שרמנאוסקס רצח יהודים בידיו, אבל כמפקד הפרטיזנים במקום הוא לכל הפחות ידע על רציחתם, ועל כן הוא נושא באחריות לרצח יהודים בשואה.

הנצחתו של רמנאוסקס אינה אירוע יחיד שנתן כבוד למשתפי פעולה עם הנאצים. בחודש יוני האחרון, חלק ראש הממשלה ההונגרי ויקטור אורבן תשבחות למנהיג ההונגרי הגנרל מיקלוש הורטי, אנטישמי מוצהר שסייע לנאצים במהלך השואה. הורטי אומנם סירב לשלוח את יהודי הונגריה למחנות ההשמדה, אך חוקק חוקים נגדם ולא מנע את הפוגרומים שבוצעו ביהודים באותם ימים. בהמשך המלחמה מינו הנאצים ממשלת בובות, כאשר הורטי נשאר לשמש כנשיא הונגריה. ממשלה זו שלחה כחצי מיליון יהודים למחנות ההשמדה.

הליגה נגד השמצה גינתה את אורבן בעקבות נאומו. "שום אדם שהיה שותף לחקיקה אנטישמית וסייע לנאצים לשלוח מאות אלפי יהודים למותם יכול להיחשב כאישיות לאומית נעלה", נכתב בגינוי.

"נפגשתי עם חבר הפרלמנט שכיהן בראשות הוועדה שעמדה מאחורי ההחלטה להקדיש את שנת 2018 לרמנאוסקס, והצגתי לו את כל הנתונים שהיו לי עליו", מספר ד"ר אפרים זורוף, ראש הסניף הישראלי של מרכז ויזנטל, צייד הנאצים הראשי במרכז והאיש האחראי על מחקר מזרח אירופה. "הייתה לי אפילו כתבה של עיתונאי ליטאי שגם בה הופיע החלק של רמנאוסקס ברצח יהודים בשואה, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע על זה בכלל.

"מדובר בניסיון לשכתב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה והשואה, בעיקר בגלל שתי סיבות", מסביר ד"ר זורוף, "הראשונה נועדה להעלים ולטשטש את חלקן והשתתפותן של העמים במזרח אירופה ברצח היהודים בשואה. צריך לזכור, רק במזרח אירופה שיתוף הפעולה עם הנאצים היה רצח המונים של יהודים ממש. זה לא שבמערב אירופה היו אנשים טובים שהגנו על יהודים, אבל הם לא הרגו יהודים בידיים. יהודי צרפת של משטר וישי נשלחו למזרח אירופה בשביל להירצח, ולא נרצחו בצרפת עצמה. כלומר במערב אירופה סייעו לרצח היהודים, אבל מזרח אירופה רצחו יהודים בפועל.

"הסיבה השנייה היא הניסיון של מדינות מזרח אירופה לשכנע את העולם שפשעי הקומוניזם היו גרועים בדיוק כמו פשעי הנאצים. הם מנסים להסביר שפשעי הקומוניסטים הם רצח עם. חשוב להבהיר שפשעי הקומוניסטים הם איומים, אבל הם לא רצח עם. המטרה הסמויה מאחורי שתי הסיבות הללו היא בעצם להשתיק את הטענות של היהודים נגד אותם עמים, כי בין הקומוניסטים הבכירים ביותר היו יהודים, כמו ולדימיר לנין, שסביו היה יהודי, ולאון טרוצקי, מייסד הצבא האדום, ואז למעשה גם היהודים ביצעו רצח עם. זה דבר שהוא לא רק שקרי מיסודו, אלא גם מסוכן מאוד", מוסיף ד"ר זורוף.

באילו מדינות התופעות הללו נפוצות יותר?

"באוקראינה זאת תופעה די נפוצה בעיקר בגלל המאבק והמלחמה הארוכה מול הרוסים בחצי האי קרים, וגם בליטא אנחנו רואים את זה שוב ושוב. למעשה ליטא היא הקטר שמאחורי התופעה, אבל בעיקרון כל המדינות החדשות שקמו אחרי קריסת ברית המועצות משתמשות בשיטה הזאת, בגלל שהן מחפשות גיבורים לאומיים שנאבקו בקומוניסטים. מי שנאבקו בקומוניסטים היו לאומנים ימניים קיצוניים, שהרבה מאוד פעמים תמכו ונלחמו עם נאצים והשתתפו ברצח יהודים. כך קרה שבמדינות כמו אוקראינה, ליטא, לטביה, קרואטיה, אסטוניה ובעוד מדינות, נקראים רחובות ומוסדות על שמם של אותם 'גיבורים לאומיים', שרצחו בשואה הרבה מאוד יהודים. וזה למרות שכל אדם הגיוני מבין שמי שרצח אזרחים שלווים שלא עשו שום דבר רע, לא יכול להיקרא גיבור לאומי".

הספר הורד מהמדפים

עיוות השואה הוא ענף חדש של הכחשת השואה, אבל גם ההכחשה המסורתית, זו שטוענת שהשואה לא הייתה כלל או שהמספרים מוגזמים, עדיין קיימת. במחקר שערכה הליגה נגד השמצה בשנת 2014, שעסק בעשר תפיסות אנטישמיות ובפופולריות שלהן בקרב אזרחי העולם, עולה תמונה מדאיגה ביותר. רק 54 אחוזים מהאוכלוסייה ברחבי שעולם שמעו על השואה, כש‑32 אחוזים שמעו על השואה אבל חושבים שזה מיתוס או שהמספרים מוגזמים. עיקר הבורות בידיעת השואה קיימת בעולם הערבי ובמדינות העולם השלישי. בלאוס האפריקאית רק 9 אחוזים שמעו על השואה. באינדונזיה, מדינה מוסלמית עצומה עם יותר מ‑260 מיליון איש, רק 10 אחוזים שמעו על השואה. לעומת זאת באירופה יש מודעות עצומה לשואה. בבריטניה למשל יש 99 אחוזי מודעות, וכך גם בשבדיה, איטליה עם 98 אחוזים, ופולין, צ'כיה וקרואטיה עם 96 אחוזים. המספרים הללו משותפים לכל מדינות אירופה.

נתון חשוב נוסף שהראה הסקר הוא שבמקום הראשון בהכחשת השואה מככבת הרשות הפלשתינית עם 82 אחוזים שמאמינים שהשואה היא מיתוס, נתון לא מפתיע לנוכח העובדה שעבודת הדוקטורט של אבו-מאזן עסקה בקשר שבין הציונים לנאצים. בנוסף לפלשתינים, באלג'יריה יש 77 אחוזי הכחשה, בערב הסעודית 76 אחוזים ובירדן 72 אחוזים. במילים אחרות, עיקר הכחשת השואה של היום היא במדינות ערב.

איך הכחשת שואה עדיין קיימת בעולם כאשר יש בידינו ראיות בלי סוף שמוכיחות את כל אירועי השואה?

"הטענות של מכחישי השואה לא באמת עומדות עד שתי רגליים מדעיות, ולמעשה זה לא באמת מעניין את המכחישים", משיבה קרול נוריאל, מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל. "צריך להבין שהכחשת השואה בראש ובראשונה היא תעמולה אנטישמית שהתחילה אחרי מלחמת העולם השנייה, שלמעשה טוענת שאו שהשואה לא קרתה או שהמספרים מוגזמים או שחלק מהאירועים והעובדות לא באמת נכונים. למשל הם טוענים שהייתה תוכנית פעולה נאצית להריגת היהודים, אלא שרוב היהודים מתו ממגיפות כמו טיפוס ודומותיה. הטיעון הכי מרגיז בנושא הוא שהשואה היא למעשה תעמולה יהודית שנועדה לשרת את האינטרסים שלהם, כמו למשל הקמת מדינה. אלה לא טענות מבוססות ראיות".

הנתונים מהסקר שמגיעים ממזרח אירופה, מחזקים אף יותר את טענתו של ד"ר זורוף, שהכחשת השואה הפכה בשנים האחרונות לעיוות השואה, כשאחת הדוגמאות הבולטות לכך היא פולין. לפני כחודשיים קיבל ההיסטוריון מכחיש השואה תומס פנפיל מדליה לאומית, שהוענקה לו על ידי ראש ממשלת פולין על פעילותו בתחום החינוך.

איך שכתוב השואה קורה בפועל?

"אני אתן לך דוגמה", אומר ד"ר זורוף, "לפני שנה וחצי הוצאתי ספר על היהודים בליטא במהלך השואה, עם הסופרת ומבקרת התיאטרון רוטה ונאגייטה. אנחנו חשפנו את המעורבות של כל רובדי החברה הליטאית ברצח היהודים בשואה, ורוטה אפילו גילתה שקרוביה השתתפו ברצח יהודים. זאת גם הסיבה לנתון המחריד שבליטא היה אחוז היהודים הגבוה ביותר שנרצח בשואה, 96.4 אחוזים מאלה שחיו תחת המשטר הנאצי. לעומת זאת, העמדה הרשמית בליטא היא שהיו כמה אנשים סהרוריים, פרימיטיביים ואנאלפביתים שרצחו יהודים, אבל רוב החברה לא עשתה זאת. אלה התשובות שתקבל כשתשאל אנשים על החלק הליטאי בשואה".

באופן לא מפתיע, הספר של ד"ר זורוף לא זכה להישאר יותר מדי זמן על מדפי הספרים בליטא. "הספר הורד מהמדפים בגלל שהשותפה שלי גרמה לברדק שלם בליטא בדיוק בנושא הזה. בעקבות היוזמה להקדיש את 2018 לזכרו של רמנאוסקס, שנתפס בליטא כגיבור לאומי שנלחם בסובייטים, ונאגייטה העלתה כמה שאלות בנוגע לאיש. היא קראה חלק מהתיק שלו בארכיון המיוחד של המשפטים שערכו הסובייטים למשתפי פעולה עם הנאצים, ובתיק נכתב שלאחר המלחמה רמנאוסקס הסכים להיות מרגל סובייטי, מסר שמות של אנשים שעזרו לו, ואף נתן נאום שלם על כך שהשיטה של ברית המועצות היא הטובה ביותר. בעקבות זאת היא העלתה שאלות לגבי ההחלטה להקדיש לו את שנת 2018, דבר שעורר רעש עצום בליטא. כתוצאה מכך המוציא לאור של הספר הוריד את כל הספרים שלה מהמדפים ושרף אותם".

הספר עצמו, יחד עם הריאיון שבו אמרה את דעתה על הנצחתו של רמנאוסקס, גרר תגובות נאצה קשות כנגד וינייטה ברשתות החברתיות בליטא, וכיום היא נחשבת למנודה במדינה. הספר, שנקרא 'האנשים שלנו - מסע עם האויב', צפוי לראות אור בקרוב בארץ בהוצאת ידיעות ספרים.

יש דרך להתמודד עם התופעה הזאת?

"זאת באמת הבעיה הגדולה. מדינת ישראל מעדיפה לא לעסוק בבעיה הזאת משיקולים מדיניים. מכיוון שישראל רוצה לשמר יחסים פוריים עם אותן מדינות, היא מעלימה עין מעיוות השואה. המדינות הללו מתות על ישראל ושונאות את היהודים. העובדה שישראל לא מטפלת בבעיה הזאת היא חרפה בעיניי. כישראלי אני מתבייש במציאות הזאת".

אירווינג כמבחן

"ישראל עושה הרבה מאוד במלחמה נגד הכחשת השואה", אומרת סגנית שר החוץ ח"כ ציפי חוטובלי. "המאבק בהכחשת השואה כולל גם החלטה מדינית לא לקיים מגעים דיפלומטיים עם מפלגות שיש בהן פעילים מכחישי שואה".

אי קיום מגעים דיפלומטים עם המפלגות הללו הוא צעד הצהרתי בלבד. יש גם פעולות מעשיות שהמשרד עושה?

"יש הרבה דברים קונקרטיים שנועדו להילחם באנטישמיות. קודם כול, משרד החוץ יוזם את הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות שיתכנס השנה בירושלים בפעם החמישית. השנה הפורום יעסוק בנושא מאבק בהכחשת השואה ברשת, ובהכחשת השואה בעולם הערבי. פרט לכך, משרד החוץ מפעיל יחד עם יד ושם תוכניות רבות שמכשירות מורים ומורות מכל רחבי העולם בחינוך לזכר השואה והלקחים ממנה. המאבק בהכחשת השואה לצד המאבק לחינוך למידת לקחי השואה הוא חלק מרכזי של המחלקה למאבק באנטישמיות במשרד החוץ. אחד היעדים החשובים במאבק הזה הוא אימוץ הגדרת האנטישמיות של הארגון הבינלאומי לזכר השואה, שכולל את נושא הכחשת השואה", אומרת חוטובלי.

נוריאל, מנכ"לית הליגה נגד השמצה בישראל, אומרת כי צריך לראות את הדברים בפרופורציה הנכונה. "חשוב לא להיכנס להכללות. יש מדינות שבהן הכחשת שואה היא עבירה על החוק שדינה מאסר בפועל. זאת האשמה נורא חריפה להיות מכחיש שואה בלא מעט מדינות בעולם, בעיקר במערב אירופה".

ברמה הממשלתית והמפלגתית אולי באמת לא נמצא הכחשת שואה, אבל באוניברסיטאות ברחבי העולם, שם יש ריכוזי מוסלמים גדולים בשנים האחרונות, התופעה נפוצה יותר?

"זאת שאלה טובה. הבעיה היא שעדיין לא נעשה מחקר בנושא בגלל שזאת מציאות די חדשה, אבל אין ספק שהדבר הזה קיים כי אנחנו שומעים על אירועים כאלה שוב ושוב, וחשוב להיאבק בזה. הדרך להיאבק היא חינוך. אנטישמיות היא לא דבר שנולדים איתו והחדשות הטובות הן שאפשר להיפטר מזה. אפשר ללמוד את העובדות, לקרוא מקורות מהימנים, לחנך לנושא. שם צריך להשקיע בשביל לעצור את האנטישמיות".

מכחיש השואה המפורסם בהיסטוריה הוא ההיסטוריון הבריטי דיוויד אירווינג. אירווינג תבע בתביעת דיבה את ההיסטוריונית היהודייה פרופ' דברה ליפשטדט, על שכתבה עליו בספרה כי עיוות את הראיות במכוון כדי לתמוך בדעותיו האידיאולוגיות. על פי החוק הבריטי, שכוונתו להגן על שמו הטוב של הפרט, הוטל על ליפשטדט נטל הראיה להוכיח שטענותיה הן אמת. במהלך המשפט הוצגו ראיות בלתי ניתנות לערעור על השמדת היהודים באושוויץ, ובסופו קבע בית המשפט שאירווינג הוא אכן מכחיש שואה שעיוות את הראיות במכוון.

כמה אירועים כמו המשפט של דיוויד אירווינג תרמו להפחתת הכחשת השואה?

"אין ספק שמהלך המשפט, שבו חקרו את כל טענותיו של אירווינג לעומק, ופסק הדין המפורט שמטו את הקרקע מאחורי טענותיו כמכחיש שואה. מכיוון שמדובר בסיפור כל כך מתוקשר שארך שנים אחדות, הוא בוודאי השפיע על שיח הכחשת השואה, אבל הוא עדיין מתקיים במרחבים שונים, לצד אנטישמיות אחרת שבה משווים את היהודים ואת ישראל לנאצים".

לצד מכחישי השואה, קשה להתעלם מהתחזקותם של מי שמודים בקיומה, אך במקביל לכך גם קוראים קריאות אנטישמיות לסיים את מלאכת הנאצים. רק בשבוע שעבר הותקף נער יהודי בן 17 בבית ספר בברלין על ידי תלמידים מוסלמים שאמרו כי "היטלר היה אדם טוב כי הוא רצח יהודים".

"אנחנו שומעים את הדברים האלה יותר ויותר לאחרונה", אומרת נוריאל, "בהפגנות בשרלוטסוויל בארצות הברית לפני כמה חודשים שמענו קריאות מהסוג הזה. שומעים דברים כמו 'תחזרו לתאי הגזים' ועוד משפטים נוראיים. לכן צריך שהמנהיגים יוקיעו בצורה הכי ברורה שיש את האמירות הללו, ואת מי שאומר אותן. האמירות הללו הן נורא מסוכנות. אם מישהו אומר שהיטלר לא סיים את העבודה פירוש הדבר שצריך לצאת ולרצוח יהודים, ואנחנו אף פעם לא יודעים מתי האמירות הללו יהפכו ממילים למעשים".