דקות בודדות אחרי שיצאו רבני הציונות הדתית מלשכת ראש הממשלה, ציטוטים ארוכים ונרחבים שלהם כבר מצאו את דרכם לכלי התקשורת, כולם כמובן מלאי תמיכה בנתניהו.
אלא שהציטוטים אומנם היו מדויקים, אבל חלקיים. הניואנסים, הביקורת המרומזת וחוסר הנוחות שהפגינו הרבנים בתוך החדר, נעדרו כמובן מההדלפות של אנשי נתניהו.
פגישת נתניהו והרבנים הייתה חשובה, אבל צפויה. הדיון המשמעותי לא התרחש בשיחה עם ראש הממשלה, אלא דווקא בזמן ההמתנה. רבנים מקצוות שונים, כאלו שלא נפגשים בשגרה, מצאו את עצמם סביב שולחן אחד דווקא אצל ראש הממשלה. מהרב דוד סתיו מצֹהר ועד הרב דודי דודקביץ מיצהר, מהרב אלי סדן מעלי כנציג ישיבות הקו, ועד הרב אליהו בלומנצוויג מזרם ישיבות הר עציון, וכמובן הרב חיים דרוקמן. הרכב המוזמנים, אגב, היה שיכפול של רשימת המוזמנים לדיון על עמונה לפני שנה. אנשי הלשכה גם קבעו את סדר הישיבה.
הרבנים, שהוזמנו לשעה שלוש, תפסו את מקומותיהם בחדר הקבינט צמוד ללשכת ראש הממשלה, מחכים לנתניהו. תוך דקות התארגן מניין זריז של תפילת מנחה, ואחריה התפתח דיון, כדרכם של תלמידי חכמים. החדר נחלק לשני מחנות: הסיעה הראשונה ניסתה להבין מה מטרת הפגישה, ולא הייתה מעוניינת להפוך לתפאורה עבור צרכיו של ראש הממשלה. הסיעה השנייה כבר הבינה לשם מה כלה נכנסת לחופה, וגם הייתה מוכנה לבוא ולתמוך בנתניהו, אך ביקשה להפיק מהמפגש גם הישגים בשביל המגזר, ההתיישבות, וארץ ישראל. גם סיעה שלישית הייתה, או יותר נכון – לא הייתה, בדמות הרבנים שבחרו שלא להיענות להזמנה. אלו שעייפו ממערכת היחסים המורכבת שבין ראש הממשלה לכיפות הסרוגות.
היו מהנוכחים בחדר שראו את הבדלי הגישות בין שתי הקבוצות כהבדל שבין הדור הוותיק לדור הצעירים. אחרים חילקו בין ישיבת הגוש ובנותיה ובין הממסד הוותיק יותר וחוגי מרכז הרב. כך או כך הדיון שיקף במדויק את הדילמה שבפניה ניצבת הציונות הדתית והמחנה הלאומי כולו, ביחס לנתניהו. כמו בדיון תלמודי, אחד הרבנים טען שדווקא כשראש הממשלה חשוד בשוחד יש משקל למראית העין, כאילו כעת הוא מציע לרבנים עיסקת שוחד - גיבוי והעלמת עין מפרשיותיו, תמורת בניית בתים ותקציבים להתיישבות. רב אחר השיב שהמעשה המושחת הוא דווקא השימוש בנימוקי שחיתות וטוהר המידות כדי לפגוע בראש הממשלה, כשהסיבה האמיתית היא עמדותיו הימניות.
הרבנים לא הגיעו להכרעה ביניהם, אבל בינתיים השטח אומר את דברו. עוד לפני פרסום מכתב התמיכה של הרב דרוקמן בנתניהו, שאפשר לראות בו את המדד המדויק לשאלה היכן נקודת האמצע של הציונות הדתית, הציבור הסרוג הדיר את רגליו מ"הפגנת הימין" בכיכר ציון. ההפגנה נכשלה, בטח ביחס לבילד-אפ התקשורתי. הציונות הדתית נותנת, בינתיים, אוויר לנתניהו.
הפגישה עם הרבנים נועדה, בין השאר, להבטיח שהזרמת החמצן הציבורית תימשך גם לאחר שיוגשו נגדו המלצות המשטרה. בסביבת נתניהו רואים בפגישה הזאת גם הכנה אפשרית להפגנת ימין גדולה לתמיכה בנתניהו, הפגנה שהוא עצמו לא יכול לארגן, אבל ישמח אם תגיע מכיוונם של ארגונים חוץ פרלמנטריים. בלשכה זוכרים את הפגנת הימין הגדולה ערב הבחירות האחרונות, זו שנתנה רוח גבית חזקה לימין, ומקווים שגם הפעם ייצאו עשרות אלפים לרחובות.
מגדיל את ההימור
הרבנים המשיכו להתדיין, מחצית השעה חלפה וראש הממשלה נכנס לחדר. הנוכחים, שציפו לנאום ארוך, הופתעו כשתוך דקה אחת ראש הממשלה סיים את נאומו הקצר והשתתק. תמצית דבריו הייתה: תודה שבאתם לגבות אותי, רודפים אותי רק כי אני שומר על ארץ ישראל. גם הרב דרוקמן, שהיה ראשון הדוברים מצד הרבנים, הסתפק בדברי תמיכה קצרים, שבסיומם ביקש מראש הממשלה גם סוכריות קונקרטיות - פתרון להתיישבות בנתיב האבות ובמצפה כרמים.
מעל כל המפגש ריחפה התחושה שגם נאמרה על ידי אחד הרבנים בפירוש: נתניהו נזכר בציונות הדתית כשהוא זקוק לה, מצטלם במכינות ובישיבות רק בעיתות קמפיין, ובשאר הזמן מסתפק בשיגור ברכות מצולמות לתנועות הנוער עזרא ובני עקיבא. נתניהו ניסה לרכך את הרושם הזה. הוא הגיע מצויד בתרשימים על התפתחות ההתיישבות, וגם הזכיר לרבנים שאין להם אלטרנטיבה. בסוף הציונות הדתית היא קהל שבוי של נתניהו. אין באופק חלופה טובה ממנו.
מכאן השיחה גלשה. רב אחד ביקש בעניין השירות המשותף, אחר העיר שהתקשורת והאופוזיציה בסך הכול עושות את עבודתן, ובסיום אמר אחד הרבנים ששתק עד אז: "אני רק רוצה להגיד שאני מתפלל שתימצא זכאי ונקי". נתניהו מיד קפץ, נראה שמאוד לא אהב את הניסוח ומיהר להבהיר שלדעתו התיק כלל לא יגיע לבחינת בית המשפט, שהכול ייעצר אצל היועץ המשפטי לממשלה. כך, בלי להתכוון, נתניהו חשף שוב את הנחת העבודה שלו. המשטרה לשיטתו בכל מקרה תמליץ על העמדה לדין על שוחד, ייתכן אפילו שכבר בשבוע הבא, אבל את מנדלבליט נתניהו בטוח שיוכל לשכנע.
נתניהו בעיניי באמת לא מושחת, אבל הוא מגדיל כאן את ההימור. אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט להעמיד אותו לדין, זו הנקודה שבה הוא יידרש ללכת הביתה. התרגיל שעשה ביחס למשטרה של הקדמת תרופה למכה עם חשיפה מוקדמת של ההמלצות, כבר לא יעבוד. וגם את זה יכול היה נתניהו לשמוע, אם הקשיב היטב, בתוך דבריהם של חלק מהרבנים.
בסיס הכוח האותנטי
לתמיכה של הימין בנתניהו עלול להיות מחיר מוסרי, וגם אלקטורלי, אם לבסוף יוכח כי החשדות נכונים. אבל יש בה גם הרבה כוח, כוח שנחשף ברגע ספונטני אחד בכנסת, בעניינו של חשוד אחר - דוד ביטן. כשנתניהו הודה לו על שירותו, כל חברי הכנסת והשרים מהליכוד מחאו כפיים דקות ארוכות. הם ראו את מצלמות הטלוויזיה ועשו את החשבון באשר לנזק התדמיתי האפשרי, אבל הם מחאו כפיים. בלי מילה על שלטון החוק ובלי לכאורה ובלי כוכבית. רגע אנושי.
דוד ביטן כנראה סיים את הקריירה הפוליטית שלו. החשדות נגדו חמורים. הפרקליטות חותרת בכל הכוח להביא הסכם עד מדינה, ומשה יוסף, אשר חשוד במתן שוחד, כבר הגיע להסדר טיעון, אבל ביטן גם הותיר חותם עמוק. לא בדמות החיקוי בארץ נהדרת שהפך אותו לאייקון חביב בכל בית, גם לא בזכות הניהול הצבעוני והשיטתי של הקואליציה, אלא דווקא בזכות מה, או מדויק יותר לומר מי, שהוא ייצג. זו הפעם הראשונה אחרי שנים שבסיס הכוח האותנטי של הליכוד קיבל ביטוי אמיתי בקדמת הבמה, בהובלת התנועה. נציגי המחוזות בדרך כלל מחוברים לשטח, אבל אלו ח"כים של עשירייה שלישית. בקדנציה הראשונה, ולפעמים האחרונה, הם לא זוכים למעמד כמו נבחרי 20 המקומות הראשונים, כוכבים ונסיכים, רהוטים ומעונבים יותר, ואפשר להסתכן ולומר - גם יותר אשכנזים.
הרגע הזה שבו סיעה שלמה, בלי גרם של שמחה לאיד, עצרה ומחאה כפיים, הוא לא מה שיפגע בליכוד, אלא זהו סוד כוחו. זה אותו דנ"א שקובע שלא יוצאים נגד ראש ממשלה מכהן מטעם הליכוד, שתוצאותיו, לטוב ולרע, הם שנתניהו הוא ראש הממשלה כבר שמונה שנים רצופות. מפלגת העבודה החליפה בזמן הזה כבר ארבעה יושבי ראש, וכבר עכשיו מתחילה לערער את כיסאו של הנבחר החדש.
לתגובות: [email protected]
--------------------------------------------------------------------------------
* תיקון: הרב יואל בן-נון לא השתתף בפגישה עם ראש הממשלה
---------------------------------------------------------------------------------