1. בסביבתה של השרה איילת שקד נשמו אמש (רביעי) לרווחה כאשר התברר שוועדת המכרזים בחרה בעו"ד ענר הלמן על מנת להחליף את עו"ד אסנת מנדל בתפקיד ראש מחלקת הבג"צים בפרקליטות.
מבין המועמדים והמועמדות שהגישו את מועמדותם לוועדת המכרזים היה הלמן האופציה המועדפת על שקד, בעיקר בהתחשב באלטרנטיבות.
שקד זכרה להלמן את הגנתו הבלתי מתפשרת על עמדת הממשלה במספר סוגיות רגישות, לא כמי שמתכוון "לצאת ידי חובה", אלא כמי שמבין שתפקידו של מנהל מחלקת הבג"צים הוא לעשות הכל כדי להגן על עמדת הממשלה.
הדוגמה הבולטת בהקשר זה היא התנהלותו בהגנה על מתווה הגז, למרות טענתם של בכירים במחלקה שהמתווה לא ניתן להגנה, והליכתו "עד הסוף" למרות ניסיונות השופטים לרכך את עמדתו (בסוף, כזכור, עמדת המדינה שהוצגה על ידו לא התקבלה על ידי השופטים, אך זה נושא אחר).
2. קשה לצפות מראש האם בחירתו של הלמן תשנה משהו בתרבות הארגונית ובעיקר באתוס הערכי המלווה עד היום את מחלקת הבג"צים, אך אם נתייחס לנתונים היבשים, הסיכוי לכך נראה נמוך.
למעשה, תמצית הבעיה שנוצרה כאן מתגלמת היטב בקורות חייו של הלמן, אשר הצטרף לפרקליטות המדינה בשנת 94' כמתמחה, ואת כל 21 שנותיו האחרונות כפרקליט בפרקליטות המדינה עשה במחלקת הבג"צים.
הלמן, שהוא ככל הנראה אדם מוכשר, התקדם במחלקה מתפקיד לתפקיד, עד שהגיע לתפקיד סגן מנהלת המחלקה, אך בשום שלב לא ביצע שום תפקיד מחוץ למחלקה. הוא לא התנסה בתפקידי יעוץ, לא הגיש אף כתב אישום פלילי ולא ייצג בשום הליך אזרחי. כולו בתחום אחד בלבד ובתוך מחלקה אחת, לא גדולה בכלל.
במצב כזה שבו אדם מבלה חיים מקצועיים שלמים במקום אחד בלבד, ו-21 שנות עבודה הם בהחלט תקופת חיים מקצועית משמעותית מאוד, הוא לא מסוגל שלא לספוג לתוכו את התרבות הארגונית, ובמידה רבה מאוד גם לאמץ את תפיסת העולם הערכית של מקום העבודה. מבחינות רבות הופך עולמו לצר כמידותיה של המחלקה בה הוא משרת.
3. אם נשווה זאת לארגונים גדולים אחרים בשירות הציבורי והפרטי, כמעט באף אחד מהם לא ניתן להתקדם באמת ללא ביצוע מה שמכונה בצבא למשל "תפקידי רוחב".
קצין לא יכול להתמנות למג"ד סדיר אם לא ביצע לפני כן לפחות תפקיד הדרכה משמעותי אחד ותפקיד מטה משמעותי. אי אפשר להיות מ"מ, סמ"פ, מ"פ וסמג"ד ברצף ואז להתמנות למג"ד. הסיבה היא פשוטה: רוחב היריעה וההבנה של מי שמתקדם בתפקידים באופן "טורי" הוא צר מאוד.
אבל זה לא קורה רק שם. גם במשרד האוצר, במשרד המשפטים, במשרד החינוך ולמעשה בכל שירות המדינה מקובל להתנסות במגוון תפקידים כחלק ממהלך של קידום. עובד מדינה יכול להתמודד על כל תפקיד ששייך למקצוע שאותו הוא למד ויודע. רק הפרקליטות היא "גילדה" סגורה, מתוקף הסכמי עבודה שיש מקום לפקפק בשאלה איזה אינטרס הם נועדו לקדם, האם מדובר באינטרס כלכלי טהור, או שמא היה מי שרצה להפוך את הפרקליטות לגילדה סגורה שכזו והסכמי העבודה היו עבורו דרך נוחה לכך.
רק בפרקליטות המדינה שיטת ההתקדמות היא טורית, ולכן רק שם יכול היה להיווצר מצב שבו כל המתמודדים על תפקיד מנהל מחלקת הבג"צים הם פרקליטים בכירים במחלקה עצמה.
4. הציפייה של רבים בימין, ובתוכם גם עבדכם הנאמן, היתה ששקד לא תאפשר את המשך שיטת הגילדה, ותבקש לפעול לפירוק השיטה כבר כעת, לפני שמתמנה מנהל חדש למחלקה.
מנגד, בסביבתה של שקד האמינו שכניסה למאבק כזה בעת הנוכחית תבלום את כל יוזמותיה במשרד ולמעשה תהפוך את השנה עד שנה וחצי שנותרו לה במשרד לסאגה של מאבק אחד, שגם הוא עלול בסופו של דבר להסתיים בכישלון.
קשה לדעת מה התשובה האחרונה לשאלה. מה שבטוח הוא שכעת, לאחר שהמינוי הנוכחי כבר מאחורינו ואין מינוי ספציפי העומד על הפרק וכביכול "מזהם" את האווירה, הגיעה העת לטיפול שורש. את הפירות אמנם שקד לא תוכל לקצור, אבל יוזמה רצינית שלה עשויה להוות "יציקת יסודות" לשינוי חשוב בעתיד.
זה הזמן, ממש כעת, לפעול לפירוק הגילדה הפרקליטותית. זה הרגע שבו יותר מכל רגע אחר מהלך כזה לא יתפס כפרסונלי, ולכן אין מתאים ממנו לכך.