אולי נפסיק להתרגל?

התרגלנו לרצח, לירי, לאבנים, לנהיגה הפראית במערב הפרוע שנקרא יהודה ושומרון. הגיע הזמן לשלוט בשטח באמת

עוזאל ותיק , כ"ד בטבת תשע"ח

אולי נפסיק להתרגל?          -ערוץ 7
למשפחה זה כבר לא יעזור. הרב רזיאל שבח הי"ד עם בני משפחתו
צילום: באדיבות המשפחה

בקטנה. עוד מתנחל נרצח. התרגלנו.

נמשיך לדבר על קואליציה ואופוזיציה, על חקיקת בזק, על חקירות ועל הקלטות, על או"ם שמום, על מזג האוויר, אבל אל תפריעו לנו עם ההתנהלות השגרתית במערב הפרוע שנקרא יהודה ושומרון.

אז מדי פעם נרצחים יהודים. התרגלנו.

רק בשבוע שעבר בדרך הביתה, כשעברתי את חווארה בואכה כביש גלעד, ראיתי דיווחים על מישהו שנסע לפניי וניסו לירות בו. מתורגל, המשכתי לנסוע. ראיתי קצת כוחות צבא שהגיעו לאזור והתחילו לסרוק. באותו מקום בדיוק נרצח השבוע רזיאל שבח. הפעם עברתי שם שעה או שעה וחצי לפניו.

עד לפני כמה שנים הפנייה הזאת לשכם, הפנייה הכל-כך מסוכנת הזאת, הייתה חסומה בעקבות פיגועים קודמים במקטע הזה, בין השאר הפיגוע שבו נרצח גלעד זר. כמחווה לפלשתינים, או לאובמה, או לאיזו מטרה מדינית כלשהי, פתחו את הכניסה מהצומת לשכם. מאז ההרגשה היומיומית כשאני עובר שם פעמיים ביום היא שהקריבו אותנו על מזבח המחוות לפלשתינים. הקלות הבלתי נסבלת של ביצוע פיגוע ירי בכביש גלעד או בכביש 55 ובריחה מהירה וחלקה לשכם, פשוט קורצת לכל מחבל מתחיל.

התרגלנו גם לפראי האדם ברכבים בעלי לוחיות הזיהוי הלבנות והירוקות שעוקפים בכל פס לבן בכביש 60, לנהיגה העבריינית בכביש 55, וגם לאבנים שנזרקות עלינו מדי יום ביומו.

לפני כשבועיים התקשרתי למשטרה ודיווחתי על שיירה של שלושה רכבים שעוקפת בשיטתיות בפס לבן על הציר המרכזי לירושלים, נוהגת בפראות ומסכנת את הנוסעים בכביש. כמה דקות אחר כך חזר אליי שוטר. נתתי לו את תיאור הרכבים, מיקומם ומספר הרישוי של אחד מהם, והוספתי שאני מוכן לבוא להעיד על הנהיגה הפראית שלהם ועל העקיפות הרבות בפס לבן. כשהשוטר שמע את התיאור הוא אמר לי: "טוב, אין לנו מה לעשות, זה ראש הממשלה הפלשתיני".

התרגלנו. אין מה לעשות. מערב פרוע. תתרגל גם אתה.

זריקות אבנים יש על הכביש כל יום. בעוקף עזון, בכביש גלעד, בחווארה, בצומת הבייתות, בלובן א-שרקייה, ליד סינג'יל, בוואדי חרמייה, ליד גבעת אסף, ליד אדם, ליד חיזמה. התרגלנו.

ואל תגידו לי שכבישים עוקפים זה הפתרון. יצאנו משכם ומרמאללה, אז יורים בנו בכבישים העוקפים. יצאנו מעזון, אז יהודים חוטפים אבנים ובקבוקי תבערה על הכביש העוקף. יש כבר תוכניות לכביש עוקף חווארה, כך שגם הכפר הזה יהפוך בקרוב לבסיס יציאה נוח למחבלים, בהיעדר צבא נוכח.

אז מה אני רוצה בעצם? לא יודע. באמת לא יודע. אולי שנפסיק להתרגל. אולי שנתחיל לשלוט בשטח באמת. אולי שנעניק גם לעצמנו הקלות הומניטריות ונסגור בחזרה את הכניסה המסוכנת ממקום הפיגוע לשכם.

למשפחת שבח זה כבר לא יעזור. אולי למשפחה אחרת כן?

הכותב הוא תושב קדומים, סרן במיל' ולשעבר דובר אוגדת איו"ש בצה"ל