ראיון עם אביו של אחד הנאשמים בפרשת דומא (ינואר 2018)

שנתיים חלפו מאז עצר שרות הביטחון הכללי שורה של חשודים בהשתייכות להתארגנות "טרור יהודי" ביהודה ושומרון ובהם גם בנו של מ"א, אז נער בן 17.

מאז הוגש נגד הבן כתב אישום המייחס לו מעורבות בתכנון רצח שלושת בני המשפחה בכפר דומא אך לא בביצוע הרצח, וכן מעורבות באירועי "תג מחיר" נוספים.

בראיון מיוחד לערוץ 7 מספר האב על ההתמודדות המשפחתית עם מעצרו של הבן והמאבק המשפטי המתנהל בעניינו.

לדבריו, בנו מוחזק בכלא איילון בהפרדה כשכמעט לא מתאפשר לו לפגוש אנשים אחרים, "תחילה טענו כי היה חשש שיפגע על ידי ערבים שיבקשו לנקום בו אך כאשר הוא ביקש לעבור לאגף התורני הוא סורב משום שהוא מוגדר 'מחבל', הגדרה שמחזיקים רק שלושה יהודים בכל הארץ".

השיחה מתקיימת בזמן שהמשפט עדיין מתנהל וגזר הדין טרם ניתן, "זה אחד הדברים המוזרים והכואבים ביותר שיש לי, לכל אורך הדרך אמרו לנו בבית המשפט העליון, בכל הארכת מעצר, שהמשפט יסתיים בעוד שנה ולכן הם מאריכים את המעצר בעוד 45 ימים.

״עורכי הדין שלנו התריעו שזה תיק לא פשוט, ייקח זמן, ואכן עברו שנתיים ואני חושב שנשבר שיא במספר הארכות מעצר במדינת ישראל. שבוע שעבר האריכו את מעצר שלו שוב בעוד 45 ימים בפעם ה-14.

״יש אנשים שמואשמים ברצח וכאשר תקופת המאסר התארכה מעל שנה שחררו אותם, אבל פה באופן מוזר ביותר, לא משחררים מאריכים פעם אחרי פעם למרות שהבן שלי לא מואשם ברצח".

האב מספר על העינויים שבנו סבל מהם וקורא מתוך עדותו של הבן בפני השופט במהלך הימים בהם עונה לכאורה, "עושים ממני קשת עם הידיים ושמים אותי הפוך עד שנשרפות לי הידיים, אני מרגיש כאילו שורפים אותי עם מצית, כל יום זה עולה רמה, אני לא יודע מה יהיה מחר. חוקרים אותי באלימות על משהו שאני לא יכול לעזור להם כי אני לא יודע.

״הם לא מגלים אפילו ספק, הם מפרקים אותי, מעקמים לי את הגב, צוחקים ומסתכלים עליי בזלזול. איך אני יכול להגן על עצמי? מאשימים אותי במשהו אבל אני לא יודע, אני לא יכול להגיד שמות כי אני לא יודע, לא מסתיר מהם כלום.

״לילה שלם התעללו בי ולא התקדמנו בכלום כי אני לא יכול לעזור להם. עכשיו ההתעללות רק תגבר. אני צורח כמו מפגר, בוכה כמו תינוק, הם צוחקים.

״איפה יש לי מפלט, איפה הספק? אולי הוא כן צודק. זה העוול הכי גדול שמדינת ישראל עשתה לבן אדם. אני כבר לא יכול יותר. לילה של התעללות. אמרתי להם ׳תהרגו אותי אבל אל תעשו לי את זה. תנו לי רעל׳. אני מתחנן כבוד השופט אני לא יכול יותר".

האב חושף את תחושות המשפחה כששמעו את התיאור הקשה, "זה קשה -קשה מאוד לאבא, קשה עוד יותר לאמא, קשה לכל בני המשפחה וקשה להרבה אנשים בעם ישראל. הזעזוע של אנשים מכל המגזרים".

ההודאה מצד הבן התקבלה רק בגלל העינויים שעבר?

"בהחלט. אך ורק. אין שום ראיה אחרת שקושרת את הבן שלי לאישומים למעט ההודאות שהוצאו מפיו על ידי עינויים. חמישה ימי עינויים ברצף זה אחד הדברים שמאוד מדאיגים אותנו.

״דיברנו על העבר ועל ההווה - ההתנכלות בבית הסוהר, אבל בא נדבר על החשש מהעתיד, הפרקליטות מגישה כתב אישום כאילו שהכול ברור ופשוט וכל ההודאות שלו ניתנו מתוך רצון חופשי. הם מתארים דמות של נער בן 16 וחצי שהוא ניהל את החקירה של השב"כ. 20-30 חוקרים יושבים עליו בתורנות, לא נותנים לו לנשום במשך ימים ברצף, והם טוענים שהוא היה בשליטה, אדם עם כוחות אדירים לנהל את הדברים, הוא ניהל מו"מ עם חוקרי השב"כ, ולכן כשהוא מסר את ההודאות במה שהם קוראים בשם המכובס 'חקירת צורך' שם נרדף לעינויים קשים, הוא מסר את ההודאות".

האב חושף כי בניגוד להצהרות השב"כ והמשטרה כי ישנן ראיות נוספות המחזקות את החשדות, במהלך המשפט עצמו מודה הפרקליטות כי אין לה שום ראיות למעט ההודאה מצד הבן העצור.

"העינויים לא היו רק עינויים פיזיים ולא רק במתקן השב"כ, לפני כן הוא עבר 'תרגיל' שקוראים לו ׳תרגיל המדובבים׳. לקחו אותו לכלא, כלא עכו, לקחו אגף שלם והכניסו בפנים שוטרים מחופשים לפושעים כבדים, חלקם היו יהודים וחלקם היו ערבים והבן שלי הוכנס לתא יחד עם שלושה עבריינים כבדים שמדברים בשפה עבריינית וכבר מהיום הראשון הוא נמצא שם במתקן הזה קרוב לשבוע.

״כבר ביום הראשון הם מעבירים לו מסר שהוא מעורר את החשד שהוא מלשין של המשטרה כדי שהוא יספר 'להגנתו' את פשעיו. הם מתחילים לאיים עליו, ׳אם אתה לא תגיד על מה אתה יושב באמת אנחנו נצטרך לדאוג שלא תהיה פה׳. זו רק ההתחלה.

״אחרי יומיים שהוא נמצא בלחץ אדיר הם מביימים שם לעיניו דקירה של אסיר ערבי שגם הוא מחופש, ואז מעבירם סכין מול עיניו ואומרים לא 'אם אתה לא תגיד על מה אתה יושב, על איזה עבירות ואיזה דברים, תן לנו שיהיה לנו משהו עליך כדי שאם אתה תלשין עלינו. הוא אומר ׳אין לי כלום׳. הוא מרגיש איום על חייו אז הוא מתחיל להמציא כל מיני אירועי תג מחיר שהיו מפורסמים".

״והם אומרים לו, ׳לא זה לא מספיק. מה עם דומא? אתה היית בדומא, תודה על דומא' והוא אומר ׳אבל לא הייתי בדומא, אני לא יכול׳".

האב מתייחס גם לתיאורייה שעלתה לפיה השריפה בדומא היא הצתה שנובעת מריב חמולות בכפר ואומר כי העניין לא נבדק כראוי, "זה עוד לא עלה, אני לא יודע אם זה יעלה בבית המשפט, אבל אנחנו יודעים שבאותה שנה היו עוד לפחות ארבע, חמש הצתות נוספות באותו הכפר שכמעט נהרגו בני אותה משפחה, משפחת דוואבשה, ומקרה נוסף שקרה בדיוק חודש אחד אחרי ההצתה בדומא.

״השב"כ מנע מרשויות החוק מלחקור מה קרה שם. על רקע מה ההצתות. התחושה שלנו היא שהיה פה ניצול ציני של אירוע של ריב חמולות, חיסול חשבונות פנימי בתוך הכפר כדי אולי לחסל תופעה שנראית נוער הגבעות".

האב מוסיף "על כל פנים ברגע שהיתה הצהרה של רשויות השלטון החל מהנשיא דרך ראש הממשלה ושרים בכירים, אחרי שמדינת ישראל מודה בפה מלא ׳אנחנו עשינו את זה ואנחנו נמצא את האשמים׳, ולכל אורך הדרך עוד לפני שהתחילה החקירה כבר אמרו שר הביטחון והשר לביטחון פנים ׳אנחנו יודעים מי הם האנשים רק אין לנו ראיות׳, אז כדי להכשיר את העינויים אז תיארו פה ציור של תשתית טרור, פצצה מתקתקת ואנחנו כבר נוציא את הראיות".

מרוח הדברים התשובה ברורה, אבל השאלה צריכה להשאל. הוא עשה את זה או לא עשה את זה?

״אני מאמין שהוא לא עשה את זה. גם אם חס ושלום, מה שאני יודע בוודאות שהוא לא עשה, הוא כן היה מעורב בצורה כזו או אחרת בדומא, נדמה לי שגם לפושעים כבדים יש זכויות. אני עוד לא ראיתי למשל שחוקרים 'חקירת צורך' ראשי ארגוני פשע.

״האופן שבו השב"כ הצליח לקבל אישור לענות את הבן שלי היה בגלל שהם אמרו שיש פה 'פצצה מתקתקת'. ואם יש פצצה מתקתקת אפשר להפעיל חקירת צורך".

כלומר אם לא נענה אותו הוא יעשה עוד דומא

"הוא או חבריו, יש פה תשתית שלמה, ארגון טרור. אחד האישומים הקשים שהוא מואשם בהם זה 'חברות בארגון טרור'. זה משפיע גם על תנאי המעצר, הוא מוגדר כמחבל בגלל שהוא משתייך לארגון טרור.

״כל אדם בר דעת מבין שארגון טרור זה דבר כמו החמאס, חיזבאללה שיש תשתית שלמה, יש את מגייסי הכספים, יש את האמל"ח, יש תאים והיררכיה, יש להם גב של האוכלוסייה. פה אנחנו מדברים בסך הכל על שלושה או ארבעה אנשים שמוגדרים כך. זאת אומרת שחקירת הצורך הזאת לא הניבה שום דבר בכל מה שקשור לחשיפת אותה תשתית שכמו שפרסמו באותה תקופה איימה לעשות את דומא 2 ודומא 3.

״הדבר הזה משפיע גם על תנאי המעצר היום, אנחנו יכולים לבקר אותו רק בני המשפחה פעם בשבוע לחצי שעה מאחורי תא זכוכית עם טלפון משני הצדדים".

לא חיבקת אותו שנתיים?

"פעם בחודש נותנים לנו לפנים משורת הדין, פותחים את החלון ואפשר לחבק אותו, דרך חלון בגודל חצי מטר על חצי מטר. זה מה שיש".

האב מספר שגם לעורכי הדין לא ניתנה האפשרות לפגוש את בנו בארבע עיניים, "כשהם ביקשו להפגש עם הבן שלי כדי לתדרך אותו לקראת העדות, אנחנו מדברים על תיק של אלפי עמודים וצריכים לתדרך אותו כמו שמתדרכים כל עד וכל אדם, הפרקליטות התנגדה שיפגשו אותו בארבע עיניים. הם היו צריכים לדבר איתו גם דרך טלפון מעבר למחיצת זכוכית. וכמובן הכל מוקלט. אז אין שום פרטיות".

״ושוב אני מביא דוגמא מארגוני פשע שם מדובר על הרוגים פצועים רבים, אף אחד לא יעז להעלות על דעתו שלא לאפשר לפרקליט של אותם אנשים שלא להיפגש באופן אינטימי עם הלקוח שלהם".

לשאלה למה הם מצפים הוא משיב, "אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו מתפללים לסיעתא דשמיא גדולה מאוד. מי שבסופו של דבר אמור לתת החלטה בעוד כחודשיים אלה שופטי בית המשפט המחוזי".

"כרגע אני זועק. אני זועק זעקה של אבא לבן שיושב על לא עוול בכפו. וגם אם נאמר שהוא עשה את הדברים האלה, יש זכויות לאסיר במדינת ישראל".

"הוא לא מואשם ברצח, הוא מואשם שבגיל 16 וחצי הוא תכנן השריפה בדומא, ושוב אין לזה שום ראיה למעט ההודאה, גם לאנשים כאלה יש זכויות. פנינו לרבנים בכירים וביקשנו תנו לו להתקיים בצורה מכובדת בתוך בית הכלא. השב"כ לא מאפשר".

האב פנה לחבר כנסת וביקש ממנו לפעול כדי שיאשרו לבנו להתפלל ביום כיפור במניין אך אותו ח"כ בדק את העניין וחזר עם תשובה שלילית ואמירה כי ידיו כבולות.

"כאזרח של מדינת ישראל שדואג לזכויות, הפעם זה היה הבן שלי שנפלט ממערכת החינוך ובחר להיות נער גבעות למורת רוחנו, אבל מכאן ועד למצב שהוא מואשם כרגע על ידי מדינת ישראל אחרי שלילת זכויות יסוד שלו, אני חושב שכל אזרח במדינת ישראל צריך להיות מודאג אם אלה רשויות החוק".