אמירות חריפות, מעט השלכות מעשיות. נאום אבו-מאזן
אמירות חריפות, מעט השלכות מעשיות. נאום אבו-מאזןצילום: פלאש 90

שבוע לא פשוט עבר על הרחוב הפלשתיני. הוא התחיל בדיווחים בבוקר על סגירת מעבר כרם שלום לסחורות ביום ראשון, צעד חריג שאחר כך התברר שנועד להשמיד מנהרה של חמאס שבאמצעותה תכנן הארגון לפוצץ את המעבר, המשיך בניסיון החיסול של בכיר החמאס בלבנון והסתיים עם נאומו הקיצוני, יש שיאמרו הנואש, של נשיא הרשות מחמוד עבאס במהלך כינוס של המועצה המרכזית של אש"ף.

מה שצרם יותר מכול בנאום שנמשך כשלוש שעות הוא האיחול הלא דיפלומטי לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ש"ייחרב ביתו", אמירה חריגה ביותר בשיח דיפלומטי כלשהו, אפילו בימים שבהם השיח הפך לפחות דיפלומטי. הנאום המשיך אל שכתוב ההיסטוריה, כשאבו-מאזן טען שהציונים הם שליחים של המשטר הקולוניאליסטי האירופאי. על רמת החומרה של האירוע אפשר ללמוד גם מכך שטראמפ לא הגיב על הדברים בטוויטר - צעד חריג מבחינתו.

הדברים שאמר עבאס נגד הנשיא טראמפ ועל הפסקת היותה של ארצות הברית "מתווך הוגן" כדבריו, עוררו גל מחאות חריף. גם בתוך הרחוב הפלשתיני הנאום לא עבר בשקט. "בתוך החברה הערבית זה מאוד צרם. חבר שלי ברשות אמר לי שאבו-מאזן איבד את זה. כך רבים תופסים את הנאום שלו", מעיד יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ אבי דיכטר.

עם זאת, המשמעות המעשית של האמירות נגד תיווכו של טראמפ איננה ברורה. "ישראל לא תסכים לעולם שהטורקים או הרוסים יתווכו, כי אנחנו צריכים את הערבויות האמריקאיות, ואנחנו לא נוותר עליהן. אבל מעל הכול זה דיון תיאורטי, כי אין עם מי לדבר שם", אומר דיכטר.

"בסופו של דבר, אבו-מאזן הוא האיש המזוהה יותר מכול עם תפיסת המשא ומתן", אומר אוהד חמו, הכתב לענייני פלשתינים של חברת החדשות. "זה החלום שהוא ניסה למכור לציבור. הוא אמר להם שישיג מדינה במשא ומתן. הוא מתנגד נחרץ לאלימות ולפיגועים, והוא אומר את זה בקולו בערבית מעל כל במה אפשרית. הוא מתמודד עם אינתיפאדה חמושה. הוא מתנהג כמו מי שמתנגד לאלימות, כשכוחות הביטחון שלו פועלים נמרצות נגד כל מי שמנסה לייצר טרור.

"יחד עם זה, הגרסה הפלשתינית גורסת שאין פרטנר בצד הישראלי, וזה לאורך שנים. הם לא רואים בישראל ברת שיח, וחלק גדול מאוד בציבור הפלשתיני מצביע על אבו-מאזן ואומר לו שהוא נכשל. הם אומרים לו שהוא הבטיח להם מדינה במשא ומתן והישראלים עושים ממנו צחוק. הם אומרים לו שבמשך 25 שנה דיברו עם ישראל ולא השיגו כלום מלבד עוד התנחלויות".

המלצות בלתי מחייבות

להצהרות החריפות שנשמעו בנאום אין כנראה משמעות מעשית. הפורום שמקבל את ההחלטות המחייבות ברשות הוא המועצה הלאומית הפלשתינית, ואותה אבו-מאזן לא יכול לכנס. לכן הוא הלך לכינוס המועצה המרכזית, שיכולה רק להמליץ המלצות שאין להן שום תוקף מחייב.

אחת הסיבות להיותן בלתי מחייבות היא העובדה שלא כל הפלגים הפלשתיניים לקחו חלק בכינוס ברמאללה. אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי סירבו לבוא לרמאללה, סירוב שנמשך שנים רבות. הארגונים ניסו להעביר את הכינוס ללבנון או לרצועה. בלבנון הם גייסו לשם כך את נביה ברי, יושב ראש הפרלמנט הלבנוני, שהסכים לארח את המועצה בביירות. אבו-מאזן לא הסכים לשתי האפשרויות. "אבו-מאזן לא רצה לתת מקום לחמאס בכינוס, מכיוון שהוא לא רוצה לתת להם מקום באש"ף. כדי שיהיה אפשר להשתלט על הרשות, צריך לשלוט באש"ף. אי אפשר אחרת", מסביר דיכטר, "אבו-מאזן מבין שזאת המטרה של חמאס, והוא לא מוכן לעזור לזה לקרות. הוא כינס את המועצה בשביל ההצגה, הוא היה צריך לצבור נקודות אחרי ההצהרה של טראמפ, שהיוותה עילה מספקת לכינוס המועצה. אין משהו מחייב במועצה הזאת, ולכן זה מאוד התאים לו".

"מהבחינה הזאת המהלכים האחרונים שלו הצליחו, כי התמיכה בו עלתה לאחרונה. אבל צריך לזכור שזו עלייה יחסית בלבד. בסקר האחרון שנערך ברשות בספטמבר, 67 אחוזים לא רצו את אבו-מאזן כמנהיג הרשות. אלה מספרים עצומים. בכל מקום אחר בעולם הערבי המספרים האלה היו מוציאים את ההמונים לרחובות, סטייל כיכר תחריר".

למה באמת אנחנו לא רואים את הציבור הפלשתיני יוצא לרחובות?

"בסופו של דבר יש את ישראל. לא נוח להם אידיאולוגית להפגין נגד אבו-מאזן כשהבעיה הישראלית עוד לא נפתרה מבחינתם. אבל זה לא סוד שאם היו נערכות בחירות היום בגדה, כנראה שחמאס היה מנצח בהן, וזה למרות כל מה שקורה בעזה".

נקודת המשבר הגלויה של אבו-מאזן הייתה כמובן הצהרת טראמפ בנושא ירושלים, אך מאחורי הקלעים התרחש אירוע משמעותי במהלך הביקור של המשלחת הפלשתינית בסעודיה. "במהלך הביקור כנראה שהוא נחשף ל'דיל המאה' של טראמפ", אומר חמו. "מסתבר שהדיל הזה הוא משהו שלא ניתן לעיכוב מבחינה פלשתינית. אבו-מאזן לא יכול לתת לתוכנית הזאת להתפרסם בקול גדול, אז הוא מנסה להרוג את הדיל עוד לפני שהוא נולד. אנחנו לא יודעים בדיוק מה כולל הדיל הזה, אבל ממה שכן ידוע הוא לא מיטיב עם הפלשתינים. זאת הסיבה לכך שמאז ההכרזה על ירושלים אנחנו רואים קמפיין כפול, עם טביעות אצבע ברורות של הרשות הפלשתינית עצמה, ולא רק חמאס או הג'יהאד האסלאמי כמו שראינו בעבר. מצד אחד הם אומרים שירושלים לא יכולה להיות הבירה של ישראל, ומצד שני אומרים שהאמריקאים לא יכולים להיות מתווך הוגן. שני הצדדים האלה, או שני הקמפיינים האלה, נועדו למסמס את הדיל עוד לפני שמכריזים עליו".

מי שניצל את דבריו של אבו-מאזן הוא ראש הממשלה נתניהו, שבסרטון מצולם ששלח השבוע מהודו אמר כי נשיא הרשות עשה שירות דיפלומטי מצוין לישראל. "אני לא יודע אם אפשר להגיד שזה עזר לישראל", חולק חמו, "נכון שמדובר היה בנאום מאוד לעומתי ויהיה מי שיאמר סרבני, אבל בעיניי זה היה נאום עם נימה מיואשת. אגב, אני לא חושב שזה נאום הפרישה או סיכום הקריירה שלו. זה היה נאום של אדם שרואה את הדרך שלו נכשלת והוא נמצא במצוקה בינלאומית אמיתית".

המצוקה הבינלאומית שחמו מדבר עליה היא ההתפתחויות האחרונות בעולם הערבי. החל מההצעה הסעודית שהבירה הפלשתינית תהיה אבו דיס, דרך מצרים שהציעה את רמאללה כבירה המיועדת, וכלה בטורקים שאומנם נשמעים מאוד תקיפים בסוגיה הפלשתינית, אבל הם שקועים בניסיונות לעצור את הכוחות הכורדיים בסוריה.

"העולם הערבי עבר להתעסק בבעיות יותר קריטיות מבחינתו. אחת הטרגדיות הגדולות של הפלסטינים לשיטתם זה שהם כבר לא מעניינים אף אחד. בעבר הם פתחו מהדורות באל ג'זירה וחברותיה, היום הם כמעט לא נכנסים למהדורה", מסביר חמו.

דיכטר מוסיף כי "בזירה הפלשתינית הם מבינים היטב שהעולם הערבי לא ממוקד בהם בגלל כל הבעיות הפנימיות שלהם, ובמיוחד הבעיה האיראנית שמסוכנת לכל העולם הערבי. רק לפני חודשיים הליגה הערבית הכריזה שוב על חיזבאללה כארגון טרור. אז העניין הפלשתיני לא נמצא במוקד העניינים של העולם הערבי".

עד כמה אבו-מאזן מקובל ברשות? הרי יש סקרים שמראים ש‑67 אחוזים לא רוצים אותו כנשיא.

"לא הייתי סומך על סקרים", אומר דיכטר, "אפילו אצלנו זה בעייתי לסמוך על סקרים, אז ברור שברשות זה בלתי אפשרי. באופן כללי אבו-מאזן נהנה מתמיכה גדולה מאוד ברחוב הפלשתיני. זה אומנם לא מה שהיה לערפאת, אבל זאת עדיין תמיכה גדולה. כל עוד הוא רוצה להיות נשיא הוא יהיה הנשיא. עצם העובדה שאף אחד לא מרים ראש ורומז שהוא מעוניין להתמודד מעידה על חוזקתו, בטח בתוך הפת"ח. וזה לא בגלל שאין מתמודדים".

מהלומות מילוליות לחמאס

פרט לפרובוקציות שחוללו סערה, בנאומו של אבו-מאזן היו כמה נקודות מרכזיות יותר שחמקו מהרדאר התקשורתי. בראש ובראשונה האשים אבו-מאזן את ישראל בכישלון הסכמי אוסלו. "הוא אמר בתרגום חופשי שישראל הרגה את אוסלו. זו נקודה בעייתית מאוד בשבילנו. הוא טען בנאום שהוא עשה כל מה שיכול בשביל שההסכם יצליח, ואנחנו אלה שמנענו את זה מלקרות", מסביר דיכטר.

נקודה נוספת עוסקת בהסכם הפיוס בין פת"ח לחמאס. במהלך נאומו נתן עבאס רמזים עבים לכך שהמשא ומתן בין הפלגים הפלשתיניים עומד במקום. "צריך להבין שאבו-מאזן הוא הסיבה שאין הסכם פיוס עם חמאס. חמאס עושה כמעט הכול חוץ מהתפרקות מנשקו בעזה, בשביל ההסכם. מי שתוקע מקלות בגלגלים זה אבו-מאזן, הוא חושש שחמאס ינסו להשתלט על אש"ף והוא לא רוצה להיות גלגל החילוץ של חמאס ועזה אחרי סטירת הלחי שהוא קיבל מהם ב‑2007. הוא פשוט לא סומך עליהם", טוען חמו.

חוסר האמון בין שני הארגונים הוביל להשתלחות נוספת של אבו-מאזן במהלך נאומו, הפעם נגד בכיר חמאס מחמוד א-זהאר. "היה לו לאחרונה עימות קשה מאוד עם מחמוד א-זהאר, מבחירי הנהגת חמאס בעזה. א-זהאר כינה אותו משת"פ של הציונים, ועוד ביטויים מאוד לא ראויים שמכוונים לנשיא הרשות, כמו שקרן ובוגד. במהלך הנאום אבו-מאזן התבטא בצורה מאוד בוטה נגד א-זהאר וכינה אותו 'זה עם הלשון הארוכה שצריך לקצץ'. אני לא אופתע אם בגלל העימות הזה הרשות תקצץ בחזרה את ההקצאה של החשמל לעזה", מסביר דיכטר.

הנקודה השלישית בדברי אבו-מאזן נגעה לדרישתן של ישראל, ארצות הברית ומדינות אירופה להפסיק את תשלום המשכורות למשפחות מחבלים. "אתה לא יכול לדבר עם מישהו שחושב שמחבלים הם גיבורים, כשבכל מקום אחר בעולם ברור שהם רוצחים שפלים. הדיאלוג אפילו לא מתחיל", אומר דיכטר.