מועמדים ורוח, ובחירות אין

מקבץ אקראי מהכותרות הפוליטיות של השבוע עלול ליצור רושם מטעה: פריימריז מסקרנים במרצ, תחרות בין בכירי הליכוד על המקומות הראשונים בליכודיאדה, דיווחים על מפלגה חדשה של אורלי לוי עם בתו של הרב עובדיה יוסף ובכיר במוסד שמצטרף ליש עתיד, רשימה חלקית.

רחש בחש עם ריח של ערב בחירות, כשבורסת השמות הפוליטית מתחממת והמפלגות מחפשות שחקני חיזוק, ושחקני החיזוק בעיני עצמם מחפשים בית פוליטי. אבל הנתונים היבשים, שלא נבחנים על פי הריח אלא על פי חוש ראייה בסיסי, מספרים סיפור אחר: ממשלת נתניהו מתכוונת להוציא את ימיה, ויש לה סיכויים מצוינים לעשות זאת אחרי שאישרה בסוף השבוע שעבר את התקציב לשנת 2019 והעבירה במליאה את החוקים שדרשו סיעות הקואליציה. אפילו ליצמן חזר למשרד הבריאות ומשבר השבת היה כלא היה. על כולנה עלה משה כחלון, שהתייצב במוצאי השבת באולפני הטלוויזיה והבהיר שהוא לא מתכוון לפרק את הקואליציה בגלל המלצות המשטרה, הצהרה שאחריה נתניהו יכול לנוח לרגע או שניים, או לנסוע לנקות את הראש בהודו.

השקה בוסרית

אז מה בכל זאת מביא מועמד כמו רם בן ברק, המשנה לראש המוסד, לקפוץ למים הפוליטיים ולהתיישן על המדף כשהבחירות לא נראות באופק? יש את משאלת הלב הקבועה בשמאל שהנה הנה נתניהו הולך הביתה, שמייצרת זמזום תמידי ברקע. אבל אי אפשר להתעלם מהעיתוי - שבוע אחרי תחקיר 'עובדה', שחשף את החשד הכבד שיעקב פרי כראש השב"כ הדליף מידע סודי על האזנות סתר לאריה דרעי בחקירתו הראשונה בשנות ה‑90. לפיד ובן ברק חזרו שוב ושוב על כך שמסיבת העיתונאים תוכננה עוד לפני שידור התחקיר, ופרי גם התחבק מול המצלמות עם האורח החדש שהתיישב לו על המשבצת. ועדיין, מעטים בכנסת היו מסתכנים ומהמרים השבוע שמקומו המכובד של יעקב פרי ברשימתו של לפיד יישמר לו גם בבחירות הבאות. זו הייתה השקה צולעת, לא אופיינית לקמפיינר ממושמע כמו לפיד, מלווה בכמה ראיונות לא מוצלחים של הרכש החדש, אבל בן ברק הוא לא המטרה אלא רק תחנה בדרך ליעד. ברגע האמת לפיד רוצה לצידו רמטכ"ל לשעבר, ביטחוניסט שיסגור לו את הפינה. וכשאחד כזה יגיע, ולא משנה אם קוראים לו אשכנזי, גנץ או יעלון, כל הביטחוניסטים שמצטופפים כעת ביש עתיד, מעפר שלח ועד רם בן ברק, מאלעזר שטרן ועד יעקב פרי, ייאלצו לפנות לו את הדרך, גם ברשימה וגם בחלוקת השלל, אם יהיה, אחרי הבחירות.

ועוד השקה בוסרית השבוע: אורלי לוי שמנועה מלהצטרף למפלגה קיימת בבחירות הבאות, אחרי שפרשה מישראל ביתנו מבלי לוותר על מקומה בכנסת, מנסה לבנות מפלגה חדשה בראשותה. השבוע דווח ב'וואלה' על המגעים בינה ובין קבוצת 'בשביל ישראל', הכוללת שמות כמו עדינה בר שלום וראש עיריית ירוחם מיכאל ביטון. דיבורים על חיבורים מהסוג הזה בשלב הזה בדרך כלל לא מבשילים בזמן אמת. בר שלום אכן מתכננת להיכנס לפוליטיקה, אבל הדלפה כזאת נשמעת כמו בלון ניסוי כדי לבחון את ערך המניה. את המימוש עצמו היא יכולה לעשות גם במפלגה קיימת עם מנגנון חזק ומקום מובטח בכנסת.

חרדים נודדים

ואפרופו עדינה בר שלום, הביקוש לכוכבים חרדים דווקא במפלגות לא חרדיות שובר שיאים: לפיד, שניסה בעבר להביא את בר שלום בעצמה לרשימת יש עתיד, לא נואש מהחיפושים אחרי חרדי שיקשט את הרשימה שלו. משימה קשה מבחינתו, אבל לא בלתי אפשרית. אבי גבאי מחזר אחרי יגאל גואטה, שמשיב בפלירטוט הדדי בטוויטר. גואטה הוא כנראה הש"סניק היחיד שיכול למצוא את עצמו ברשימת המחנה הציוני. התפיסה הכלכלית שלו ממילא בשמאל, והוא נכס משמעותי בניסיון של גבאי לשבור את התדמית האשכנזית-חילונית של מפלגת העבודה. מה יותר מסורתי ומזרחי מיגאל גואטה?

גם בליכוד שומרים על יחסים חמים עם יוצא ש"ס אחר, אלי ישי. ישי מצהיר שירוץ עם רשימת יחד, אבל טרח לצלם סרטונים לליכודיאדה, להדליף שהרב מזוז אישר לו להשתלב ברשימה חילונית וגם להצטלם בהילולה השנתית של 'כיסא רחמים' לצד גדעון סער וליכודניקים אחרים. שריון שלו יכול לסבך את נתניהו עם דרעי, אבל גם למשוך קולות של ש"סניקים ימנים שחוששים מהתדמית השמאלית של דרעי, או סתם נודדים מהמפלגה בעידן שאחרי הרב עובדיה.

אבל עם כל הכבוד למרוץ אחרי הטאלנטים, התופעה המרתקת היא דווקא בשטח. המפלגות החרדיות איבדו בבחירות האחרונות חמישה מנדטים, כמעט שליש מכוחן. לפיצולים הייתה כאן השפעה, אבל בדיקה של נתוני ההצבעה באזורים החרדיים מספרת גם על נדידה מפתיעה למפלגות כלליות. עכשיו זה מקבל ביטוי גם בדמות צעירים חרדים שמשתלבים במנגנונים. בעבר היו כמה קבלני קולות גדולים מהציבור החרדי בליכוד, אבל עכשיו יש גם מטות אידיאולוגיים, כמו המטה החרדי בליכוד והתא החרדי בעבודה.

הציונות הדתית השתחררה מזמן מהמחסום הסקטוריאלי. מספרם של הנציגים הסרוגים בכנסת במפלגות כלליות כמו יש עתיד, כולנו והליכוד גבוה יותר מאשר מספר הכיפות הסרוגות בבית היהודי. אצל החרדים גם נציג אחד כזה, אותנטי, יכול לשבור מחסום פסיכולוגי של שנים.

דרעי בלי מזל

נאום הניצחון שנשא גפני, ובו פירט את תוכניותיו לאכיפת חוק המרכולים ושינוי הסטטוס קוו לטובת החרדים, היה ריק מתוכן אמיתי. כל אחד מהפעילים שישבו בחדר באותה סעודה שלישית שהפכה למלווה מלכה פוליטי, יכול היה לפתוח את נוסח הצעת חוק המרכולים ולגלות שהיא אינה כוללת שום סמכויות אכיפה לשר הפנים. הכדור יישאר בידי ראשי הרשויות המקומיות. ברצותם יאכפו וברצותם ימשיכו להתעלם. האופוזיציה כמובן העדיפה לא להעמיד את גפני על טעותו המכוונת, אלא השתמשה בה כדי לנגח שוב את הממשלה על הכפייה הדתית.

גפני התלונן השבוע בקול ש"לא נותנים לו לדבר עם הציבור שלו" ומדליפים כל דבר, אבל בסביבת יו"ר ש"ס אריה דרעי משוכנעים כי המקור להדלפה הוא לא אחר מגפני עצמו, שרצה לגזור קופון בתוך המגזר. דרעי רתח. בזמן שהוא סופג אש ברחוב החרדי על הכותרת הכנה שנתן לידיעות אחרונות בניסיון להרגיע את השטח, לפיה אינו מתכוון ואינו יכול לאכוף את חוק המרכולים, בא גפני והורס לו הכול. חוק המרכולים הוא הרי הבייבי שלו כשר הפנים, הדרך להעברתו עלתה במחירים יקרים, אצל החרדים ואצל החילונים, וכמובן גם פרשת גליק ופרשת אזולאי. עם המזל של דרעי, אחרי שליצמן כבר עשה את הסיבוב עם ההתפטרות המתוקשרת, הגיע תורו של גפני להראות שהשבת חשובה לו. ודרעי, קירח מכאן ומכאן, יחפש הזדמנות קרובה להפגין את רצינותו. יאיר לפיד ישלח פרחים.

לתגובות: [email protected]