על אישיותו של האלוף במיל' דורון רובין שהלך לעולמו שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם חברו הקרוב, ד"ר אורי מילשטיין.
"במחצית הראשונה של שנות השישים הוא התגייס לצנחנים. במלחמת ששת הימים היה מ"פ ובמלחמת יום כיפור היה מג"ד. הכרתי אותו כבר אז כי הייתי ההסטוריון של הצנחנים וגיליתי בו כבר אז כמה מאפיינים יוצאי דופן", פותח ד"ר מילשטיין ומפרט:
"הדבר ראשון הוא שהפקודים שלו העריצו אותו. זה לא היה מובן מאליו שיעריצו ולא ביקרו אותו. נכון לשאול מדוע העריצו אותו. מה שאפיין אותו בעיקר היה שהוא כמעט מל"ו הצדיקים במובן שהוא היה איש ללא קומבינות, ישר בצורה קיצונית בסגנון מה שהאבירים האירופיים התיימרו להיות".
ממשיך ד"ר מילשטיין ברוח זו ואומר: "האיש הזה היה ישר באופן קיצוני עד כדי כך שאמרו עליו שהוא מטומטם ואוהביו הגדירו זאת כתמים. הוא ראה את המשימה שלו, כמפקד בצנחנים עד מח"ט הצנחנים, לשרת את עם ישראל, לא את המח"ט ולא את האוגדונר או הרמטכ"ל או ראש הממשלה אלא את עם ישראל. הבעיה היא שאם אתה מאוד ישר ופועל למען עם ישראל ברור שתצטרך גם לחשוף ליקויים כדי למנוע את הישנותם בעתיד, אבל כשאתה חושף ליקויים אתה מסתבך עם המח"ט האגודונר ואלוף הפיקוד והדרגים שמעליך. אמרו עליו שהוא ביקורתי. היו הרבה דברים לא בסדר שהוא חשף, ואותם שהוא חשף הפכו לאויביו, וכך דווקא אדם טוב שהעריצו אותו כמו דורון, דווקא לו היו הרבה אנשים שרצו להכשיל אותו, לא כי הוא הזיק לצה"ל אלא כי הוא הזיק לאינטרס הפרטי שלהם".
כשהוא מעלה כמה דוגמאות מתפקודו הצבאי של האלוף רובין מספר מילשטיין: "דורון בלט מאוד במלחמת יום כיפורים. כשאתה לוקח את גדודי הצנחנים יכול להיות שגדוד 202 הוא הגדוד הטוב ביותר והוא המג"ד הבולט ביותר בצנחנים". הוא מזכיר את נטרולם של אנשי חטיבות החי"ר אחרי מלחמת ששת הימים ומספר: "הייתי אז במילואים בצנחנים והגענו למלחמת יום כיפור בלי תפקידים, בלי אמצעי לחימה ובלי שילוב עם זרועות אחרים ואז דורון בקרב המפורסם מול דוויזיית שריון מצרית שניסתה להתקדם למעברים, הוא הצליח להשמיד עם חי"ר – לא שריון ולא מטוסים או ארטילריה - כמאה טנקים, שזה דבר גדול מאוד, אבל זה לא קיבל פרסום מכמה סיבות: כי א' הוא התנגד שמישהו יקבל צל"שים. למשל בגדוד 890 כמעט כולם קיבלו צל"שים. אצלו הוא התנגד שיהיו צל"שים וכשהמג"ד לא ממליץ זה לא קורה. 99 אחוזים מהמפקדים רוצים שהאנשים יקבלו צל"שים, ומה שקרה הוא שהמח"ט, עוזי יאירי, שקיבל הלם קרב לא תפקד, ובחטיבת הצנחנים לא הייתה השפעה של המח"ט והמג"דים הם שקבעו. איציק מרדכי פעל למתן צל"שים וזה שימר את המיתוס הבלתי מוצדק של קרב החווה הסינית. לעומת זאת דורון אמר שאין מקום לכך כי עשינו את מה שהיינו צריכים לעשות".
"הוא הגיע למלחמת לבנון הראשונה כמח"ט. האוגדה שלו נכשלה בקרב עין זחאלתא. זה היה כישלון גדול. הם היו צריכים להגיע לכביש בירות דמשק ונעצרו בעין זחאלתא על ידי כוחות סורים קטנים מאוד. אחרי המלחמה, כשרפול דרש תחקיר של קרב אחרי קרב, ורבים מהמפקדים שיקרו כפי שרפול אמר וסילק אותם בדרישה שיאמרו אמת. היחיד שהציג את הדברים בתחקירים הללו כפי שהם ותיאר למה נכשלנו שם ונעצרנו שם כיומיים היה דורון. הוא ביקר גם את האוגדונר ואחרים וגם את עצמו. הוא הפתיע את כולם בכך כשהסביר למה הדברים לא עבדו. הוא זכה לתהילה אצל רפול אבל זה לא עזר לו. אחר כך הוא התקדם. מנחם עינן נעשה אלוף והוא מונה למפקד האוגדה".
מוסיף מילשטיין ומספר על מפגשים בינו לבין האלוף רובין שמלמדים על אישיותו: "ביום העצמאות כשהוא היה מפקד האוגדה הזו וכולם היו בלבנון, הוא החליט שכל המ"פים יתאספו ואני אנתח להם את ליקויי מלחמת העצמאות. באותו זמן קצין חינוך ראשי מאוד כעס עלי כי חשפתי דברים לא מוצלחים שהוא עשה בקרב עמק הבכא. החליטו שבגלל החשיפה ההיא לא להזמין אותי עוד להרצאות בצה"ל ויצא חוזר על כך שלא מזמינים יותר את אורי מילשטיין. כשדורון הזמין אותי קצין חינוך ראשי טס ללבנון ואמר לו שהוא דורש שלא להזמין את אורי מילשטיין כי הוחלט שמילשטיין לא ירצה בצה"ל. דורון אמר לו שהוא לא יחליט שום דבר על מה שקורה באוגדה שלו והוזמנתי לפגוש את המ"פים ומעלה. לעומת זאת כל מפקדי האוגדות האחרים נשמעו להנחיה הזו. זה מלמד אותנו על דורון".
"דוגמא נוספת, ב-89' הוא החליט שאני, אורי מילשטיין, אלמד בפו"מ ברק פילוספיה צבאית. זה משהו שלא היה לפני זה ואחרי זה. כל הקצינים הבכירים של אגף ההדרכה עשו פרובוקציות ומרד והוא הגיע למסקנה שלא יוכל לעורר אי שקט במערכת וויתר. הוא הכיר במגבלותיו, אבל זה נותן לנו מדד לקשרים בינינו והיו עוד הרבה דברים אחרים".
על הוצאתו מצה"ל שוחח מילשטיין הרבה עם רובין עצמו שסיפר לו על כך. מילשטיין משווה זאת למהלכים שבהם רצה דדו לזרוק מהצבא את אריק שרון, מה שנמנע רק על ידי משה דיין. "כשאהוד ברק מונה להיות רמטכ"ל הוא זימן לשיחה את דורון רובין עם כניסתו לתפקיד. דורון היה בטוח שאחרי שהוא ראש אגף ההדרכה הוא יקבל פיקוד כלשהו, מרכז צפון או דרום, ואז אמר לו ברק – כך על פי עדותו של דורון - החלטתי להצעיר את המטה הכללי ולכן אין לך מה לעשות במטכ"ל שלי ואתה צריך לצאת החוצה. זה היה לזרוק את דורון מצה"ל. כך דורון ורבים אחרים ראו את זה. רבים חשבו שהוא ראוי להיות רמטכ"ל ובסוף הוא נזרק על ידי ברק בבושת פנים".
על הפן האזרחי של רובין מספר מילשטיין כי בפן זה חווה לא מעט כשלונות. כאשר נכנס לעסקים נקלע לחובות ולקשיים שבשלם ניסה לפתוח עסקי נדל"ן מעבר לים במגמה לכסות על חובותיו כאן, והדברים היו מורכבים מאוד ובעיני רבים היה בהם כדי להעיד על כך שרובין אינו מתאים לזירה האזרחית.
"היה שלב שהוא חשב שהוא יכול להיות ראש עירית תל אביב. הוא התמודד מול רון חולדאי שהכה אותו, אבל כשבודקים את הפרטים הקטנים זה יותר מורכב. דורון סיפר לי שהוא היה איש ליכוד והיה ברור שהוא מייצג את הליכוד שיסייע לו לממן את מסע הבחירות. בשלב מסוים נתניהו לא עמד בהבטחה וכספים רבים שהוא לקח כהלוואות מתוך ביטחון שהליכוד יכסה היה צריך להחזיר ולא היו לו כספים בשלבי ההמשך. לעומת זאת חולדאי קיבל את התמיכה הנדרשת מהצד השני והוא נבחר".
"גם חולדאי וגם דורון היו תא"ל, אבל חולדאי מכיר את המערכת והפיתולים שלה, יודע איך לפעול ולבצע נוכלויות גדולות וקטנות. דורון הלך באופן ישר. גם זה מאפיין אותו כאחד מל"ו צדיקים, העובדה שגם בתחום הצבאי וגם בתחום האזרחי הוא מנסה להיות אדם ישר".
ואולי בכך הוכח שלא היה ראוי לו תפקיד ראש העיר? "יכול להיות. אני מתאר את האדם. כראש עיר ספק אם הוא התאים, אבל כמפקד בכיר בצה"ל עד רמת אלוף פיקוד ורמטכ"ל הוא מאוד התאים, אבל כאן ברק סידר אותו וכאן נתניהו סידר אותו, שני חבר'ה מסיירת מטכ"ל, והוא יצא קירח מכאן ומכאן והדבר הביא במידה רבה להתדרדרותו".