בעוד ימים אחדים יציינו במצרים מלאת שבע שנים להפיכה שבה הודח חוסני מובארק מכסאו והחלה טלטלת תחריר עד להתייצבות הנוכחית תחת שלטונו של א-סיסי.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו על משמעותה של ההפיכה עבור האזרח המצרי ועבור האזור עם ד"ר בשמת יפת, מרצה במחלקה למזרח תיכון באוניברסיטת אריאל, חוקרת של מצרים ותהליכי ליברליזציה ודמוקרטיזציה בעולם הערבי.
"את ההשפעות של ההפיכה ניתן יהיה לראות רק בעוד שנים, אבל כשבוחנים את המערכת הפוליטית החברתית והכלכלית במצרים לא התחוללה הפיכה בשום תחום", סבורה ד"ר יפת, למעט עצם נטילת גורלם של תושבי מצרים לידיהם, ואולם ההשפעות בהיבט הזה ייבחנו רק בתום תקופה ארוכה הרבה יותר.
באשר למציאות הנוכחית לעומת זו שקדמה להפיכה, אומרת ד"ר יפת: "דברים הפכו בעייתים יותר מבחינת האזרח המצרי. בהיבט הפוליטי, אין יותר דמוקרטיה. השלטון של א-סיסי יותר דכאני משלטון מובארק. גבולות החופש לחברה האזרחית ולכוחות פוליטיים היו הרבה יותר גדולים בתקופת מובארק מאשר בעידן א-סיסי שמדכא לא רק את האחים המוסלמים אלא את כל הכוחות הפוליטיים, וניתן לראות זאת בהכנות לבחירות המתקרבות במרץ".
לדבריה, א-סיסי לקח על עצמו את תפקיד שומר יציבותה של מצרים ומכאן הלגיטימציה לדפוסי השליטה שלו. "הוא איש צבא שלא חשב מעולם במונחים דמוקרטיים, בניגוד למובארק ששילם מס שפתיים לדמוקרטיה א-סיסי אפילו לא עושה את זה. מבחינתו סטנדרטים של עולם מערבי לא מתאימים למצרים והוא אומר את זה. הזכות לדיור ולביטחון חשוב מזכויות פוליטיות ואזרחיות. השיח שלו מאוד לאומי וכל ביקורת נגד התפקוד שלו מוצגת כפגיעה באחדותה ויציבותה של מצרים".
"למעשה אין כוחות אופוזיציוניים במצרים. אין מי שיבקר את המדיניות שלו. התרעומת היא במרחבים אחרים, מרחבי האזרח הקטן שמצבו הכלכלי לא השתפר בעקבות המהפכה, וגם בצבא שאולי סבור שיש מועמדים אחרים שיכולים להחליף את א-סיסי, אבל לא ריאלי שהצבא יעשה הפיכה. יש בצבא אינטרסים לשמר את מעמדם בעידן שאחרי א-סיסי".
ומה באשר לצעירי המהפכה? איפה הם? "חלקם בבתי הכלא כי יצאו להפגין ברחובות. בעליית אסיסי נחקקו חוקים דרקוניים של שלוש שנות מאסר למפגינים", אומרת יפת המספרת על תמיכה מקיר לקיר בפרלמנט בעמדותיו ובהתנהלותו של א-סיסי, "כמעט 500 מחברי הפרלמנט הביעו תמיכה במועמדותו לנשיאות וגם שתי המפלגות הגדולות בפרלמנט הביעו תמיכה בו, כך שאין לו אלטנרטיבות בזירה הפוליטית והוא גם דואג להשתיק אלטרנטיבות כאלה".
באשר ליחסו של המערב ליציבותה של מצרים, אומרת ד"ר יפת: "למערב אין הרבה אינטרסים לבד מיציבות שאותה מספק א-סיסי. הוא עושה מאמצים גדולים לחיזוק מעמדה של מצרים בזירה הפנימית והבינ-ערבית, אבל מצרים פחות חשובה בזירה הבינ-ערבית והוא פועל להשבת ימי הגדולה שלה. מבחינת המדינות, כולל ישראל, מה שחשוב הוא היציבות במצרים וא-סיסי מספק זאת".
באשר לגישת א-סיסי למצרים, מזכירה ד"ר יפת כי יש הטוענים שמדובר בשיתוף פעולה טוב יותר גם מזה שהיה בתקופת מובארק, ובאשר ליחסה של החברה המצרית לנורמאליזציה שא-סיססי מייצר עם ישראל היא אומרת: "הגישה של אסיסי כלפי ישראל לא שונה מנשיאים קודמים, כולל מובארק. הם פועלים בשתי רמות – יש את רמת היחסים, שלא מצהירים עליהם בגלוי, ומצד שני הוא מאפשר התבטאויות נגד ישראל ברמה הפוליטית. אלו שתי רמות שחיות במקביל. העוינות לנורמאליזציה עם ישראל קיים והוא בוטה ולמשטר יש אינטרס לשמר את ההתנגדות לנורמאליזציה הזו עם ישראל, כי זה מאפשר שחרור לחצים. לא מאפשר מחאה בנושאים הכלכליים והמדיניים האחרים, אבל כן מאפשר בנושא של ישראל כי זה משרת את האינטרסים שלו".
באשר לצפוי ביום הבחירות המתקרב, אין לצפות כמובן להפתעות בתוצאות הגורפות לטובת הנשיא המכהן, ואולם "אין לא-סיסי בעיה עם המועמדים כי הוא שיתק את מי שיכול היה לסדוק את הדימוי שלו. הבעיה הרצינית שלו היא להוציא את האנשים לבחור בו. בבחירות הקודמות רק פחות מחמישים אחוז הגיעו לבחור, והוא לא רוצה שרק מיעוט יבוא לבחור, ובכך יבוא לידי ביטוי התסכול על היעדר שיפור כלכלי".