ועל כן, חותרת היא לחוקק חוקים אשר משמרים אוטונומיה אישית לפרט, על כלל היבטי חייו, וגם במותו. חוק הירושה מספק כלים שונים המעניקים לכל אדם הנמצא כשיר, הזכות לערוך צוואה אשר תקבע את חלוקת נכסיו לאחר פטירתו, לפי מצפונו האישי.
הסדרת צוואה וירושה היא פעולה משפטית בעלת תוקף חוקי הקובעת את זהותם של היורשים החוקיים לרכושו של אדם לאחר מותו. אופן החלוקה של העיזבון נקבע באמצעות מסמך משפטי המעוגן בחוק הירושה, תשכ"ה - 1965, לפי משאלות ליבו של המצווה.
עריכת צוואה מבעוד מועד מאפשרת שמירה על טובתו האישית של הממנה והגנה על זכויותיו לאחר מותו. זהו הליך המבוצע באופן מקצועי ורגיש באמצעות עורך דין מומחה בתחום, המספק שקט נפשי ורווחה לקובעיו בכל הנוגע לרכוש שיותירו אחריהם בלכתם.
על פי חוק, כל אדם רשאי לנסח את צוואתו לפי רצונו, למעט הדרישות הפורמליות הנלוות לחוק הירושה, ולקבוע בפירוט תנאים לאופן חלוקת עזבונו כמו גם הוראות מדויקות.
מסמך צוואה וירושה יכול לכלול את כל מיני הרכוש שהיו בבעלותו של האדם המצווה במותו, למעט זכויות המוגדרות כאישיות, כגון חברות במועדון מסוים. במצבים בהם ערך אדם מספר צוואות במהלך חייו, האחרונה תהיה התקפה, במידה וזו נערכה על פי חוק.
צוואה הדדית, מהי ולמי היא מתאימה?
צוואה הדדית הינה מסמך משפטי המוסדר למען מטרה משותפת. זהו הסכם הדדי, בעל הנחות יסוד של שותפות והסתמכות המגדיר את חלוקת העיזבון בקשר ישיר לבן הזוג. לרוב, צוואה הדדית נערכת מתוך כוונה להוריש את הרכוש המשותף אחד לשני, ורק לאחר פטירתם של המצווים - הורשה לגורם שלישי. סוג צוואה שכזה מתאפיין בתנאים הנשענים על הסכמה הדדית של שני אנשים, אשר מונעים שינויים או ביטול עתידיים במסמך המשפטי. בכדי לשנות דבר מה בתנאי הצוואה ההדדית, במצב בו המצווים עודם בחיים, נדרשת ידיעה והסכמה ביניהם על כל שינוי ו/או ביטול.
ארבעה סוגי צוואות
קיימים ארבעה סוגי צוואות אשר תקפים משפטית על פי חוק חוק הירושה תשכ"ה - 1965:
צוואה בכתב יד: צוואה זו נכתבת במלואה בכתב ידו של המצווה, ובהכרח כוללת את תאריך עריכתה ואת חתימתו של האדם המצווה. זוהי צוואה המבטאת בתוכה ערכים של עצמאות ואוטונומיה, שכן, כל אדם המצוי כשיר לערוך צוואה יכול לבצעה בעצמו, ללא תלות בעדים או רשות כלשהי. אולם, בשימושה קיים סיכון, ולכן הבחירה בה איננה שכיחה. הקשיים העולים בצווי מסמך הצוואה בכתב יד נוגעים לקושי להוכיח שאכן זהו כתב ידו של המצווה, ולמצב בו היה נתון המצווה; בין אם הופעלו עליו איומים או לחצים כלשהם ובין אם היה נתון תחת כל השפעה אחרת. מומלץ לייצר עותק נוסף ולהפקיד את סוג זה של צוואה (בכתב יד) בידיים אמינות, למשל הרשם לענייני ירושה או היורשים הנקובים בה. צוואה בעדים: זהו הסוג הנפוץ ביותר לעריכת מסמך צוואה וירושה, אשר מספק מענה הולם לקשיים שפורטו בסעיף הקודם. מסמך זה יכלול תוכן בכתב, תאריך, הצהרה וחתימת המצווה בפני שני עדים הנוכחים יחדיו במעמד, ולבסוף, חתימת שני העדים. צוואה בפני רשות: צוואה מסוג זה מספקת אף היא פתרון לקשיים שתוארו בסעיף הראשון. בעריכתה, משמשת היא כראיה לכך שאכן אלו רצונותיו החופשיים של המצווה, כמו גם אישור לתאריך שבו נערכה. צוואה בפני הרשות, כשמה תיערך בפני רשות נבחרת באמירה בעל פה או בכתב. צוואה בעל פה: זוהי צוואה המתרגלת את מרב חופש הציווי ולרוב באה לידי שימוש במקרים בהם ניצב המצווה בפני מותו. לשם תקפותה, נקבעו שלוש דרישות: על אדם להיות מצוי על ערש דווי או לתפוש את עצמו שכך, לצידו ניצבים שני עדים השומעים ומבינים את שפתו וקביעותיו, והללו יערכו 'זכרון דברים' אשר מכיל את תאריך הצוואה ואת נסיבותיה ויפקידו את המסמך בידי הרשם לענייני ירושה. מומלץ להיעזר באמצעים טכנולוגיים ולהקליט את מעמד האמירה של צוואה בעל פה, לחיזוק תוקפה. במידה וחלפו 30 ימים מתאריך עריכת הצוואה שבעל פה, והמצווה איננו נמצא עוד בסכנת חיים - צוואה זו תבוטל.
האפשרויות המגוונות אשר עומדות לרשות האדם, בקביעת חלוקת עזבונו עם פטירתו, מבטאות באופן הברור והנהיר ביותר את זיקתה של הקהילה האנושית של זמננו לפרט ולרצונו החופשי. בכיבוד ומתן תוקף משפטי וחוקי לערכים אלו, אנו מאפשרים המשכיות ומורשת של דעת ומשאלות לב, לאדם אשר סיים את נוכחותו הפיזית בעולם.