שמחה גולדין
שמחה גולדיןצילום: יוני קמפינסקי

לפני שלוש שנים ושישה חודשים נהרג בקרב בני, סגן הדר גולדין, בעת שיצא להגן עלינו, וגופתו נחטפה בידי האויב.

מאז עומדים אנו לבדנו באתגר העצום והמוחלט של מצוות הבאת לוחם לקברו. הציבור הדתי-לאומי לא רק שאינו עוסק במצווה, אלא אף ממציא סיבות כדי להתעלם ממנה. הממשלה, המנהיגות הפוליטית והמנהיגות הרבנית נכנעים לאויב ואינם פועלים לשינוי המצב. הדרישה של המשפחה היא לעשות ולא להיכנע לאויב. מול דרישתנו להחמיר עם החמאס, התברר שהמדינה לא עושה דבר.

בהודעת המדינה בתשובה לעתירה שהגשנו לבג"ץ, המדינה הודתה שהחלטת הקבינט מלפני שנה (!) לא קוימה, ובמשך השנה האחרונה, כמו בעבר, משפחות אנשי חמאס המשיכו לקבל טיפול רפואי במדינת ישראל.

גופות רוצחים המיוחסים לחמאס ממשיכות להיות מוחזרות לידי האויב, כולל גופות הרוצחים שירו למוות בחיילי מג"ב בהר הבית.

רוצחי חמאס שבכלא ממשיכים לחגוג. למרות החלטת הממשלה מלפני שנה שלא לאפשר לרוצחי חמאס ביקורי משפחות, החלו להפעיל זאת רק לפני שישה חודשים וגם אז נאסרו הביקורים רק מעזה. כלומר, מחודש יולי, רוצח חמאס שנמצא בכלא אינו מקבל ביקורים מעזה, אבל מקבל ביקורים מיהודה ושומרון. כך, מודה המדינה בתשובתה לבג"ץ, מספר הביקורים לרוצחי חמאס בכלא גדל בשנת 2017 יחסית לשנת 2016.

הסיסמא של הפוליטיקאים שלנו ש"ממשלה זו אינה משחררת מחבלים" ריקה מתוכן. מאז שנת 2014 השתחררו 11 רוצחי חמאס מהכלא ולא ריצו את עונשם המלא, והיד עוד נטויה.

ראש הממשלה הילך עלינו אימים כאילו אומות העולם "יתהפכו עלינו" אם ננקוט צעדי ענישה אפקטיביים נגד חמאס. והנה, לפני שלושה שבועות הוכחנו במועצת הביטחון באו"ם שיש קונצנזוס נגד ההתנהגות הלא הומניטרית של חמאס, ושיש בידינו איום אפקטיבי על הרשות. מה עשתה הממשלה שלנו עם זה? מאומה.

למול הדוגמאות הללו, וישנן עוד, ברור שראש הממשלה אינו עומד באחריותו להחזרת חיילים מן הקרב, ברור שהמנהיגות הרבנית מעדיפה להשתכנע מהבטחותיו ולהשיג "נכסים" ולא להתעמת איתו בשם האמת והמצווה, וברור שאנו והציבור מולכים שולל עד המקרה הבא.

"וייקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותיי מזה אתכם", כך מסופר בפרשה שנקרא השבת. זהו סימנה של החירות. אנחנו בתוך שעבוד שבחרנו מרצון. לפחד, להאמין לדברים ריקים, להכחיש את המצווה, לא להאמין בזכויותינו. לאן נישא את החרפה?