בשיעור שהועבר במכינת 'בני דוד' עסק הרב יגאל לוינשטיין, מראשי המכינה, בסוגיית יחסה של ההלכה לגיוס נשים. במהלך השיעור פרס הרב לוינשטיין תפיסה לפיה התעמולה האגריסיבית למען גיוס נשים נובעת מהרצון למקם את הנשים במקום שונה בחברה ומתוך כך להוביל לשינוי המבנה החברתי כולו.
המהלך הזה כולו, מסביר הרב לוינשטיין, מתבצע דרך הצבא וסוגיית החוסר בכוח אדם משמשת ככלי לטובת העניין.
"יש כאן מהלך הרבה יותר עמוק", קובע הרב לוינשטיין המבסס את שיעורו המלא על מאמר ותיק של הרב שלמה אבינר סביב הסוגיה. בדבריו מבהיר הרב לוינשטיין כי בחינת תוכן המאמר שנכתב לפני למעלה מעשרים שנה מגלה כי העקרונות ההלכתיים נותרו אותם עקרונות, אלא שהמציאות השתנתה לנוכח מגמות ותמורות בחברה, ומתוך כך אותם עקרונות שהיו נכונים מאז ומתמיד מחייבים כיום פסיקה הנראית למי שאינו מעמיק בדבר כהקצנה.
ברוח זו בוחן המאמר את פסיקת הרמב"ם לפיה במלחמת מצווה כולם יוצאים למלחמה, גם חתן מחדרו וכלה מחופתה. העיקרון המוביל הוא שבמציאות של פיקוח נפש של כל האומה ובאין ברירה אחרת הרי שהכול שותפים למסירות הנפש.
לדבריו ברור שאין הצבא משתמש בכל הארסנל האנושי שבעם, והדברים נתונים לשיקול דעת בהתאם לצרכים המבצעיים, כך אין שימוש באזרחים מגיל מסוים והלאה וכיוצא באלה. עובדה זו היא פשוטה וידועה, אך בהגיענו לדיון אודות גיוס נשים השאלה הנשאלת היא אם גיוס כזה מועיל למערכת או שמא תפקידן לסייע לבניין העם בתפקידים אחרים. במאמר המדובר מגדיר הרב אבינר כי הדברים אינם נתונים אלא לאישיות המקצועית הבכירה ביותר, כלומר הרמטכ"ל, כפי שרופא הוא המכריע בסוגיות רפואיות.
בדבריו מסביר הרב לוינשטיין כי הסוגיה המטלטלת כיום את המערכת כולה היא השאלה אם שיקוליו של הרמטכ"ל כיום בשאלת גיוס נשים הם שיקולים מקצועיים גרידא או שמא נכנסו לסוגיה גם שיקולים זרים. הרב לוינשטיין ממשיל את הדבר להכרעה רפואית הלכתית שבה יש לקבל את עמדתו של רופא ירא שמים מתוך הנחה שרופא ירא שמים יציג בפני הרב המכריע את המציאות כפי שהיא ללא הכללת שיקולים זרים כאלה ואחרים.
מוסיף הרב לוינשטיין ומציין את הפער בין מציאות פיקוח הנפש שהייתה קיימת במלחמת יום כיפור, כאשר הצבא היה קטן בהרבה ועם זאת גיוס בנות היה פחות לאין ערוך מאשר היום, על אף שכיום המציאות של פיקוח הנפש היא בהרבה יותר פחותה וככל שחולפות השנים הצורך המבצעי צבאי הולך ויורד. לנוכח כל זאת מגיע הרב לוינשטיין למסקנה שהמניע שמוביל להגברת גיוס הבנות אינו צורך בכוח אדם, כפי שהדברים מתוארים, אלא עמדות ותפיסות עולם הסבורות שאין הבדל בין גברים לנשים.
מוסיף הרב לוינשטיין בעקבות מאמרו של הרב אבינר את ערך הצניעות שהוא ערך גדול מאוד, ואין לדחותו אלא במציאות של פיקוח נפש גדול מאוד.
הרב לוינשטיין מזכיר כי התפנית שהתחוללה ביחס הצבא לשירות בנות לא הגיעה בעקבות צרכי הצבא, אלא בעקבות עתירות לבג"צ שלמעשה הניבו את גדוד 'קרקל' ומסרות מעורבות המבקשות להטמיע את השוויוניות ואת היכולת של בת לקבוע היכן היא תשרת באופן שוויוני לבנים. כך היה גם בבג"צ אליס מילר ובפסיקות דומות אחרות. משמעות הדברים היא שאין לטענת צורך הצבא בכוח אדם בסיס של אמת. "דרך בג"צ הכריחו את הצבא".
בעקבות השינויים הראשוניים שהחלו נוצרה אווירה ציבורית רחבה יותר והמעורבות נשית רבה יותר בצבא, וממילא הלחץ הלך והתרחב להמשך המהלך. עם זאת כאשר הדברים נבחנים בהיבט ההלכתי שלהם שיקולים שכאלה אינם מהווים גורם מכריע.