בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחסת פרופסור שרה בנדר, מומחית לקורות הקהילות היהודיות בפולין של מלחמת העולם השנייה לסערת החוק הפולני וקובעת כי האנטישמיות הפולנית שהייתה ונותרה היא בעלת מאפיינים רצחניים, כמעט יותר משל כל עם אחר.
את דבריה פותחת פרופ' בנדר בקביעה כי אכן השיוך של מחנות ההשמדה לפולין הוא בגדר טעות, ואולם את מעורבותם של פולנים רבים במעשי טבח אכזריים ביהודים לא ניתן להשכיח ולשכוח.
"מדובר במדינה שהייתה ונשארה אנטישמית. יש לאנטישמיות הפולנית מאפיינים רצחניים", קובעת פרופ' בנדר. "אחרי 75 שנים אי אפשר שלא להטיל על פולין אחריות, כי יש לה חלק ברצח יהודים במלחמת העולם השנייה ובשואה. היו יוזמות של פולנים בודדים וקבוצות, של אנשי מחתרת שלחמו ביערות ומיוזמתם יזמו רצח של יהודים.
''יש אינספור תיקים של משפטים שנערכו מסוף המלחמה ואילך לפולנים שרצחו יהודים כך שאי אפשר לשנות את ההיסטוריה של יחסי היהודים והפולנים ולומר 'לא עשינו'".
לדבריה כל התלונות שהוגשו על חלקם של הפולנים ברצח היהודים נמצאות בפולין מזה שנים רבות. פרופ' בנדר היא מהמעטים שחקרו וחוקרים את המעורבות הפולנית ברצח היהודים בתקופת השואה והיא קובעת בנחרצות כי "זה לא סתם רצח. מדובר בשיטות אכזריות ביותר, רצח באלות, סכינים וגרזנים. הכניסו אנשים לאסמים ושרפו אותם".
בהקשר זה היא מדגישה כי הטבח באסם בידוובנה אינו יחידי, אם כי ראוי לזכור כי במקרה זה כמו באחרים מדובר בטבח שבוצע לפני הקמת המחנות הגרמניים על אדמת פולין, ולמעשה יש בכך הוכחה לעוצמת השנאה ותאוות הרצח הפולנית כלפי יהודים. בדבריה היא מציינת כי בקיץ 41' קבוצה שלמה של עיירות הוציאו יהודים מהבתים, "סחבו אותם, עינו אותם והתעללו בהם, רגמו אותם באבנים. שלושה ימים קודם לידוובנה רצחו 1700 יהודים בשלושה ימים. זה נמשך לאורך כל המלחמה, פולנים מסרו יהודים, הלשינו, סחטו".
עם זאת היא מעירה כי "צריך לציין גם פולנים שהחביאו יהודים", גם אם לא מדובר בפולנים רבים. בנדר מציינת כי לאחר המלחמה נרצחו מסתירי יהודים ומי שרצח אותם היו פולנים.
"לא מרבים לדבר על כך בגלל יחסים מדיניים וכלכליים טובים שיש לנו עם פולין. מקומות כמו משרד החוץ ויד ושם קשה להם לדבר על כך".
בנדר מוסיפה ומעירה כי המעשים לא נעשו בידי פולנים בודדים ועצמאיים, אלא מדובר במעשים שהיו ידועים לנציגות שהייתה בפולין באותם ימים לממשלת פולין הגולה ששכנה בלונדון.
כאמור, המחקרים עליהם מצביעה פרופ' בנדר רואים באנטישמיות הפולנית עמוקה ושורשית ומוטמעת עמוק בעם הפולני גם ללא קשר לשואה. "בין שתי מלחמות העולם הפולנים רצו להיפטר מהיהודים. כקתולים הם לא יכלו לרצוח אותם, אבל כשהגיעו הגרמנים הם ניצלו את השעה כדי לרצוח יהודים. בצד הארי של פולין רצחו יהודים שניסו להתחבא.
''היו סחטנים בווראשה ואינספור מחקרים נכתבו על הסחטנים הללו. יהודי לא יכול היה להוציא את האף כי אלפי פולנים פשוט ערכו מצוד אחרי היהודים. היו כאלה שכל התפקיד שלהם היה לצוד יהודים. גרמנים לא היו מגיעים ליהודים ללא ההלשנות של הפולנים, שמה שעניין אותם היה רק הרכוש היהודי".
בנדר מציינת דוגמאות לספרות מחקרית ואישית שנכתבה על קורות היהודים מול המצוד הפולני אחריהם. לדבריה המקור העמוק והקדום של אנטישמיות זו הוא בעניין הקתולי. בעיניהם "היהודים רצחו את ישו. עד היום יש שם טקסים איך היהודים רצחו את ישו. במקום שלא קוראים ספרים, מקום של אנאלפבתים יש קודם את העניין של יהודי שהוא השטן כי היהודים רצחו את ישו.
''ילדים קטנים סימנו קרניים על הראש כשנשאלו רק לאחרונה על ידי חוקרת אמריקאית מה זה יהודי. בפולין זו אנטישמיות שמעורבת על ידי הימין הפולני בשיתוף הכנסייה וזה הופך לאנטישמיות רצחנית, לא כמו האנטישמיות הגרמנית והצרפתית. הסיבה הראשונה לשנאת היהודים היא שאין להם זכות לחיות וצריך לקחת את הרכוש שלהם, הם הורסים את פולין וצריך להיפטר מהם".
בדבריה דוחה פרופ' בנדר את הטיעון העולה גם מקרב חוקרים ישראלים ולפיו כשלושה מיליון פולנים נרצחו בשואה בידי הגרמנית. לדבריה מדובר במספרים מנופחים לאין ערוך ולמעשה מדובר בשבע מאות אלף עד מיליון פולנים. לטעמה הטוענים לשלושה מיליון פולנים שנרצחו טוענים טענת שקר וכזב שמאחוריה בורות.
יצוין כי פרופ' בנדר הייתה העורכת מטעם 'יד ושם' של אנציקלופדיית חסידי אומות העולם, אנציקלופדיה הכוללת גם שני כרכים העוסקים בחסידי אומות העולם פולנים, אולם לדבריה מדובר בבודדים. בנדר מעירה ומצינת כי אביה המנוח ניצל בידי פולני, כך שגם היא חבה את חייה במידה מסוימת לאותם מצילים פולנים, אך עם זאת יש להכיר את העובדות ולא להתכחש לנתוני היסטוריה.
על המניע שמביא לחקיקה הפולנית הנוכחית היא אומרת: "זה רודף אותם. הם רוצים להכחיש ולהתכחש. הם עושים דבר איום ונורא. מדינת ישראל לא יכולה להסתכסך איתם, אבל היסטוריונים צריכים להוכיח את הדברים".
"בקלצה ביום אחד רצחו חמישים יהודים, שנה וחצי לאחר שפולין שוחרר.ה מי שרצח את היהודים הללו וזרקו אותם מהחלונות היו פולנים. יהודים רבים נרצחו אחרי המלחמה כשלא נתנו להם להישאר". בהמשך הדברים היא רומזת למחקר שעליו היא עמלה בימים אלה אודות אירוע קשה ואכזרי בו הוכנסו מאות יהודים למרתף בית הכנסת בגרייבו ושם הם עונו בצורה אכזרית וקשה ביותר.
באשר למחנות ההשמדה כאמור פרופ' בנדר מציינת כי מדובר אכן בטעות וטעות זו מתוקנת על ידי רבים שכבר מודעים לכך שהעובדה שמחנות אלה הוקמו על אדמת פולין היא עבודה טכנית שאין משמעותה שהמחנות היו פולניים אלא גרמניים. "מחנות ההשמדה נבנו בפולין ממטרות כלכליות, כדי לא להעביר יהודים להשמדה במקום אחר. הקימו מחנות במקום שבו יש הרבה יהודים שמתכוונים לרצוח אותם.
''ב-42' הקימו גם את בירקנאו ששם הייתה ההשמדה הגדולה ביותר. זה שזה בפולין זה מטעה. את הטעות הזו אפשר לתקן. מדובר במדריכי קבוצות מכל העולם שבאים לפולין וטועים. את זה אפשר לתקן ואת זה כבר מתקנים, אבל אי אפשר שלא להטיל על פולין אחריות על חלקה ברצח היהודים בהלך השואה. זו היסטוריה עובדתית".
באשר לאנטישמיות הפולנית העכשווית היא מציינת כי כיום יהודים רבים חוששים להגיע לביקור בפולין וצלבי קרס מצוירים כמעט בכל קרן רחוב.