נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא בצהריים (חמישי) דברי הספד בטקס האשכבה שנערך למשורר חיים גורי ז"ל ברחבת תאטרון ירושלים.
"הנה מוטלות גופותינו.. פנינו שונו... איננו נושמים", פתח הנשיא באחד משיריו של המשורר.
"חיים יקר, גורי, יותר מיממה חלפה מאז היוודע דבר מותך וחסרונך נוכח כל כך, קיים כל כך, מוחשי. הנה לכבודך אנו מנסים לכנס את המילים, להעמיד אותן בשורות, לצחצח אותן, לגייס אותן - אך הן מסרבות. הן נשמעו לקולך, לאיש שאהב אותן מכל, לאיש שידע לעשות מהן מחלקה עקשנית ואוהבת. הן נשמעו לקולך ומסרבות להישמע לקולנו. בוקר בלי המשורר הלאומי שלנו", הוסיף ריבלין.
הוא המשיך בהספד ואמר, "כן, במלוא הפשטות והפאתוס, היית המשורר הלאומי שלנו. בן זמננו. לא בגלל הרצינות שבה התייחסת להיותך משורר. אלא משום חרדת הקודש שבה התייחסת לעם שלנו, לאומה שלנו, למדינת ישראל ולתפקידך בה. נשאת את הלאום במילותיך. היית אוהב וכואב. מבקר חריף ונביא זעם. מאוהב וקנאי, נאמן בכל מילה, בכל מדרך רגל, בכל הנפת יד. שוררת כלוחם, ולחמת כמשורר. דבריך, תמיד מצאו מקום בלב. הקשבנו לך לא בגלל "הרעות" ו"באב אל ואד", אלא בגלל שידענו שמי שכתב אותנו כך, הוא תמיד וקודם כל בשר מבשרה של הארץ הזו, בשר מבשרה של האומה הזו, בשר מבשרו של העם הזה".
ריבלין דיבר על השילוב בחייו של גורי, כלוחם וכמשורר. "גורי יקר, חיים אהוב ליבנו, כשהושבעת כלוחם בפלמ"ח, נשבעת כי בנשק המופקד בידך ואני מצטט 'אלחם באויבי עמי, בעד מולדתי, בלי כניעה, בלי רתיעה ובמסירות נפש'. ב-1947 נשלחת למחנות העקורים בהונגריה, אל 'האח הלא נודע' כמו שקראת להם אחר כך. היית לוחם יהודי בארגון צבאי שפוגש לראשונה את השורדים מהתופת הנוראה. השבועה קראה לך ואתה הלכת להילחם באויבי עמך. חותם המפגש נצרב בך לנצח, אך אז כבר חזרת בעקבות השבועה להילחם בעד מולדתך".
"גם כשהנחת את הנשק והמשכת לאחוז רק במילותיך, פעלת על פי השבועה. לא הייתה בך אפילו עצם אחת אישית, כולך היית עם. וכך אתה, שהיית צבר "צִיַּת קוֹצִים צְרוּבָה," הבנת שאליק לא בא מן הים ויש צורך לספר בישראלית את התופת של השואה. כפי שאמרת פעם, 'לא נכון שאליק נולד מן הים, ואין לו אבות, והוא נגד הגולה. לא שלא היו שעות קשות של מתח וניכור וזרות. אבל הפגישה עם הגולה הייתה גם פגישה של שותפות אנושית וחמלה וחסד'", סיפר ריבלין.
"כמו זקיף ניצבת יום יום לתעד את משפט אייכמן, משפט שבו חברו השורות הארץ ישראליות, "הנה מוטלות גופותינו" אל סיפורי הזוועה על דוכן העדים. סיפורים שלא נתנו לך מנוח והמשיכו ללכת איתך ואיתנו אל "המכה ה-81." טרילוגיה שהייתה גם כתב אישום באמצעותה חשפת לנו, הישראלים, הצברים, את מה שלא היינו מסוגלים לשמוע, את "המכה ה-81." אף אחד לא כעס עליך, רק לביקורת שלך הסכמנו להקשיב. כי אתה היית תמיד, כולך, בתוך המציאות. מאה אחוז בתוך כל ויכוח, בתוך כל אירוע. נטוע בתוך החיים כאן, 'בלי כניעה, בלי רתיעה, במסירות נפש'", ספד הנשיא.
ריבלין אמר כי המשורר היה 'פאתוס' ישראלי. "גורי יקר, חיים, פרקים שלמים בתולדותיה של מדינת ישראל למדנו דרך העט שלך. גילמת בחייך פרקים שלמים של 'עמוד האש.' שואה ותקומה, מלחמה ושלום. החיים העבריים, הישראלים, היו עבורך תמיד פלא שאיננו מובן מאליו. שיעור שיש ללמוד, מאבק שבו הטוב חייב לנצח, ואנחנו למדנו את המציאות דרך המבט המתחדש תמיד, המתפלא תמיד שלך. בעולם שמעלה פרות קדושות על מזבח בכל שעה, בעולם שבו האישי הוא החשוב ביותר, היית לנו פאתוס. בעולם של שגרה, היית הכול חוץ משגרה. גם בשיריך האישיים ביותר, הכואבים ביותר, זרמו בעורקיך מדינה ועם, עבר ועתיד, ומעל לכל הייתה תמיד הרעות".
"ההבנה שאנחנו חיים בזכות מי שרצו אל האש עבורנו. הידיעה שזכות קיומנו היא בעבודה הקשה להותיר אחרינו אומה ומדינה וארץ ראויות לילדינו ולנכדינו. "ואהבת לרעך כמוך". מישהו עוד זוכר, חיים, שאתה תיווכת בין אנשי קדומים, לבין ממשלת המערך? אינני יודע כמה אנחנו כשירים למציאות בלעדיך, אבל אני מבטיח שנמשיך במקום שבו נפל עטך, להילחם נגד האויבים ובעד המולדת במסירות נפש. לא נכנע, לא נרתע, ונעשה זאת תמיד כשאתה איתנו, לצידנו. כי אי אפשר, אי אפשר בלעדיך. אליקה והבנות, נכדות ונכדים. אנחנו מחבקים אתכם היום ומקווים שנהיה תמיד ראויים לזכרו", סיכם ריבלין את דבריו.
גורי נחשב לאחד מסמלי דור הפלמ"ח, כתב שירה, ספרות ועיתונאות במרוצת עשרות שנים וזכה בפרס ישראל לשירה בשנת 88' ובפרס ביאליק בשנת 75'.
בשנותיו בפלמ"ח היה גורי שותף לפעולות רבות. טרם קום המדינה נשלח על ידי ההגנה למחנות העקורים בהונגריה על מנת להכין תשתית ארגונית עבור ניצולי השואה לעלייה לארץ ישראל.
לאחר הקמת צה"ל היה בין השאר למפקדו של קורס הצניחה הראשון. במלחמת העצמאות שימש כסמ"פ בחזית הדרום. במבצע עובדה היה סגנו של אברהם אדן ובמלחמת ששת הימים היה מפקד פלוגה בקרב על שחרור ירושלים.
גורי כתב כ-12 ספרי שירה ובין שיריו הזכורים ביותר שיר הרעות, באב אל ואד ורבים אחרים. בין שיריו 'הנה מוטלות גופותינו' אותו כתב לזכרם של לוחמי מחלקת הל"ה שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור.
בין כתביו גם טורים עיתונאיים רבים. את משפט אייכמן סיקר כעיתונאי ב'למרחב'.
לצד פרס ישראל ופרס ביאליק זכה גורי בתארי כבוד רבים מאוניברסיטאות שונות, אזרחות כבוד בתל אביב ותואר 'יקיר ירושלים'.
גורי נחשב לאיש מפלגת העבודה ועמדותיו נטועות בשמאל הציוני ואולם מיד לאחר מלחמת ששת הימים היה חבר בתנועה למען ארץ ישראל השלמה יחד עם אנשי רוח מובילים בהם נתן אלתרמן ואחרים.
הוא היה תושב ירושלים משנת 49' ועד פטירתו היום.