סרט מומלץ:
הסרט 'מחוברים לחיים' - סרט צרפתי עם השחקן סיי עומר, קומדיה אנושית מאוד שמראה כי אפשר שתהיה שמחת חיים בכל מצב. הומור שבא מטוב לב, אהבת אדם ושכל.
שלושה שירים עבריים מועדפים:
"על הדבש ועל העוקץ" של נעמי שמר, "יליד הארץ" של אהוד מנור ו"אנבל לי" - שירו של אלן אדגר פו בתרגום מדהים של זאב ז'בוטינסקי.
קבוצת ווטסאפ מעניינת שאתה חבר בה:
אני פעיל רק בשתי קבוצות: "מקוב המצומצם" עם רעייתי, ארבע בנותיי וארבעת חתניי, ו"צאצאי יצחק ומרים מקוב" עם אחיי ובני משפחתם. אני מאזין לגמרי פסיבי בעוד כמה קבוצות. ממש לא אוהב את הרעש הזה.
לאן היית מפנה תקציב של מיליון דולר בתחום התרבות?
הייתי משקיע בתרבות ובאומנות לאומית. לא מקבל שלא יכול להיות סרט טוב, סדרת טלוויזיה מרתקת, מחזה או רומן על אתוסים לאומיים כמו מאבק המחתרות לעצמאות, ראשית ההתיישבות, סיפורי עלייה ומלחמות ישראל. לא סיפורי נהי ובכי ולא אשמנו גזלנו, אלא סיפורים שמעוררים השראה. ואיך אני יודע שאפשר? אני רואה אצל אומות העולם.
הבילוי המועדף עליך:
שבת בבית עם האישה והבנות (החתנים באים גם) ובעיקר הנחת מהנכדים, משלים מחויבות קריאה. פעם פעמיים בשנה לגוון עם סופשבוע במלון מפנק.
הסטטוס הכי מיוחד שהעלית בפייסבוק:
כמו הוואטסאפ, גם לפייסבוק אני לא ממש מחובר. לא סובל את הרעש הבלתי נגמר, את הצורך להיות כל הזמן מחובר, את הנטייה לחשוף כל דבר בפומבי ולחשוב שכל מה שעובר לך במוח הוא הגיג שיש להתחלק בו עם כל האנושות. זה כנראה עניין דורי.
דמות של ציוני אולטימטיבי שמהווה בשבילך מודל לחיקוי:
זאב ז'בוטינסקי, מורי ורבי. למרות שלא למדתי ממנו ישירות, אני מנהל כל חיי דיאלוג איתו והוא מקור ההשראה שלי. איש אשכולות, מוכשר ופורה. איש של אמת במובן העמוק שלה והמוסר כבסיס לכל השקפתו. אני נושא את צוואתו אשר אותה שם בפי גיבורו הספרותי שמשון: "קיבצו ברזל, שימו מלך ולמדו לצחוק".
אתר ישראלי היסטורי שמעניק לך השראה:
מבצר שוני בין בנימינה לזיכרון יעקב. בחאן הבנוי על יסודות של אמפיתאטרון מימי הרומאים התיישבו הוריי בשנת 1939, עם קבוצת חלוצים יוצאי בית"ר אשר בניגוד לזרם המרכזי בתנועתם חשבו שצריך לשבת (בבתי הסוהר הבריטיים כלוחמי מחתרת) וגם להתיישב. היה זה היישוב הבית"רי היחיד עד 1949, בו היה בית הספר המרכזי של האצ"ל וממנו יצאו הפעולות המרכזיות של הארגון. ב‑1946 נטשו את המבצר והקימו בפאתי בנימינה את נחלת ז'בוטינסקי. הצטרפותנו לכפר אדומים בימיו הראשונים הייתה המשך לתורת אבי ומוסר אמי.