הרב ד"ר יהודה ברנדס
הרב ד"ר יהודה ברנדסצילום: גרשון אלינסון

על שלושה דברים מבוססת המערכה נגד המשפחה המסורתית בדורנו: על האידיאולוגיה, על הפסיכולוגיה ועל הטכנולוגיה.

על האידיאולוגיה כיצד? הליברליזם כתנועה לחופש אישי, רואה במשפחה המסורתית גורם משעבד הפוגע בחופש הפרט. המשפחה פוגעת בחופש של כל אחד מבניה לחיות את חייו כרצונו, ותובעת ממנו נאמנות ומחויבות. הדגם של המשפחה הבראשיתית, אב ואם וילדיהם, פוגע בזכות של כל אזרח להקים משפחה כרצונו שלא על פי החוקים והכללים שקבעו המסורת הדתית והמוסכמות החברתיות. לפיכך הליברליזם לוחם במוסד המשפחה ומבקש לערער אותו ברמות שונות של עוצמה.

הגרסה המתונה היא הגרסה הפמיניסטית, המבקשת לשנות את הדפוס הפטריארכלי, לשחרר את האישה ממחויבויותיה המשפחתיות המסורתיות כדי לאפשר לה התמודדות שוויונית עם האיש, גם בתוך הבית וגם בחברה הכללית, ועוד. התפקידים המסורתיים של האישה במשפחה נתפסים ככבלים על החופש האישי ועל יכולתה לממש את עצמה. גרסאות אגרסיביות יותר מבקשות לערער את המבנה הבסיסי של המשפחה בשם החופש המיני או בשם הזכות למשפחה אלטרנטיבית, חד-הורית או להט"בית.

הליברליזם הוא גם אביהן של תנועות מודרניות ופוסט-מודרניות אחרות המערערות על מוסדות המשפחה המסורתיים: הביקורת הפוקויאנית רואה במשפחה המסורתית מסגרת שנועדה לשימור הכוח של בעלי ההגמוניה בחברה, והביקורת הניאו-מרקסיסטית רואה במשפחה המסורתית את אחד המנגנונים המשמרים את הדיכוי והריבוד המעמדי. חכמי התורה נדרשים להגן על המשפחה היהודית מפני הרוחות ההרסניות של הליברטיאניות, מבלי לוותר על ההישגים והיתרונות של הליברליזם ההגון.

על הפסיכולוגיה כיצד? אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד וממשיכי דרכו רואים את המשפחה כגורם מדכא ומחולל משברים נפשיים עמוקים באופנים שונים. שניים מן הנתיבים של ביקורת המשפחה מבית המדרש הפרוידיאני הם התפיסה של הדיכוי והפגיעה בארוס, בליבידו, ביצר המיני, הגורמים למכלול של הפרעות נפשיות ונזקים בהתפתחות הבריאה של נפש האדם. תפיסה שנייה היא של הנזקים האישיותיים הנגרמים ממערכות היחסים בין ילדים להוריהם, כדוגמת התסביך האדיפלי, כגורם משמעותי בקשיים בעיצוב אישיות בריאה של ילדים, מתבגרים ובוגרים. חכמי התורה נדרשים ליצור הבחנות בין התובנות ודרכי הטיפול שיש בהן תועלת והמזור לנגעי הנפש שמציעות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, ובין הלגיטימציה שמוצאים בהן לכשלים מוסריים. אם בהצדקה דטרמיניסטית להתנהגות חוטאת בכלל, ואם בערעור על אורחות החיים של המשפחה המסורתית בפרט.

על הטכנולוגיה כיצד? טכנולוגיות הפריון החדישות שינו מן היסוד חלק מתפקידי המשפחה. אמצעי המניעה פירקו את הקשר שבין יחסי אישות לילודה, ואפשרו את החופש המיני הפרוץ. ההפריה המלאכותית, החוץ-גופית והפונדקאות, אפשרו לנתק את התלות של הילודה במתכונת המסורתית של זוגיות איש ואישה. בכך נפתח פתח לאימהות חד-הורית ולזוגיות להט"בית. שכלול היכולת להתערב מבחינה כירורגית והורמונלית בגוף האדם מסייעת לערעור הזהות המגדרית הטבעית של "זכר ונקבה ברא אותם". חכמי התורה וההלכה מבקשים להפיק את הבר מן החידושים המדעיים כדי לסייע לקיום מצוות אישות ומצוות פרייה ורבייה באופן המיטבי, ולדחות את התבן שבהם, שתומך במגמות הנוגדות את מצוות התורה וערכיה.

אי אפשר להסתגר

החברה המסורתית, ובראשה החברה הדתית בדתות המונותאיסטיות - היהדות ובנותיה, הנצרות והאסלאם - מוצאת עצמה מותקפת על ידי הרעיונות של החופש, פירוק המשפחה המסורתית ועלייתה של תרבות המשפחה החדשה. העולם התורני מתמודד עם האתגרים הללו באופנים שונים. בדרשות ובכתיבה הגותית ופובליציסטית מחד גיסא, ובפסיקה הלכתית ופעילות בזירה המשפטית והפוליטית מאידך גיסא. העיניים נשואות אל חכמי התורה שיידעו להציע לעולם את האיזון הנכון בין הקידמה ובין המסורת, להפוך את קללת הפריצות לברכת "ופרצת".

יתרונה של הפסיקה ההלכתית על פני הכתיבה ההגותית, הדרשנית והפובליציסטית הוא בכך שהיא מחויבת למסקנות מעשיות. אי אפשר להתנגד באופן גורף לכל חידוש של העת החדשה, כאשר שלומי אמוני ישראל כבר הטמיעו לתוך אורחות חייהם חלק נכבד מחידושיה. חייבים לסמן את הגבולות הברורים של האסור והמותר, הרצוי והדחוי, מתוך הבנה מעמיקה של משמעותם של החידושים ואופן השפעתם והשתלבותם על עולמה של תורה.

ספרם של הרבנים לבית סתיו, הרב דוד ובנו הרב אברהם, מרכז את ההתמודדות של עולם ההלכה בעידן הנוכחי עם אתגרי המשפחה. 25 התשובות ההלכתיות שבספר מתמודדות עם שלושת האתגרים – האידיאולוגיים, הפסיכולוגיים והטכנולוגיים, וחלק גדול נוגעות ביותר מאתגר אחד. חלקן נוגעות גם לאתגרים נוספים, כדוגמת החיים בחברה דתית-חילונית מעורבת, כגון נישואין לאדם ממשפחה חילונית (ה), נישואין לאדם שאינו שומר מצוות (ו) והשתתפות בחתונה המנוגדת להלכה (יב). נושא זה חופף על הספר כולו, ומהווה הנחת יסוד ראשונית: הספר לא נכתב למי שמסתגרים בתוך קהילה מוגנת וסגורה, השומרת על חבריה מכל האיומים שמציב בפניה העולם החיצוני, אלא למי שחיים בתוך חברה פתוחה ונדרשים להתמודד עם האתגרים שהיא מציבה בפניהם.

בעידן התקשורת הפתוחה אי אפשר לקיים באמת חברה מסתגרת במערה מוגנת ומגוננת. גם הקהילות החרדיות הסגורות ביותר חשופות כיום לאתגרים שעמהם מתמודד הספר, ומאמצות חלק נכבד מחידושי המודרנה, גם אם אינן מודות בכך בפה מלא. כך למשל הפמיניזם שינה את פני החברה החרדית לבלי הכר, ואִפשר את המהפכה הרדיקלית של "חברת הלומדים" - נשים עובדות ומפרנסות, ובעלים לומדי תורה. גם אם המתכונת הזאת מוצגת בהסברה החרדית כשמרנית ומסורתית היא אינה אלא חידוש מודרני, פמיניסטי במובהק. זו הסיבה שבשלה יכולים הרבנים סתיו לצטט רבות מדבריהם של פוסקים חרדים, לא רק כמקורות לצד האוסר אלא כבסיס משמעותי לגישה המאפשרת קבלת נורמות מודרניות ואישורן בשדה ההלכה.

השיתוף, הגילוי והסידור

כל תשובה בספרות השו"ת מורכבת משלושה חלקים: הכרת המציאות והבנתה, איסוף המקורות וניתוחם ושיקול הדעת של הפוסק. שיקול הדעת של הפוסק מקרין גם על שני החלקים הראשונים, מכיוון שהבנת המציאות תלויה בשיקול דעתו, וההחלטה על אילו מקורות לסמוך ואילו מהם לדמות למציאות שבה נשאלה השאלה היא תלוית שיקול דעת. לדוגמה, השאלה לגבי רווקה מבוגרת שמבקשת להרות מחוץ לנישואין או זוג צעיר שמבקש לדחות את ההיריון הראשון אינה שאלה ניטרלית. לפני שייגש להציע תשובה, תוהה הפוסק אם לפניו יהודים כשרים המצויים במבוכה וקושי וזקוקים ליד תומכת ועידוד, או שהם יהודים "מתייוונים" המושפעים מן התעמולה של החברה הפרוצה שמסביבם. בהתאם לכך גם יילקטו המקורות, יישקלו ויובאו לדיון. הקדמת האג'נדה של הפוסק אינה פגם בטהרתה של הפסיקה ההלכתית כפי שחושבים רבים בטעות, אלא זו נשמת אפה של התורה שבעל פה, תפארתה ומעלתה. המציאות אינה ניטרלית וההלכה אינה מתמטיקה, אין היא כ"חוכמת התשבורת" כדברי הרמב"ן.

הגישה החדשנית והרעננה של הספר ניכרת בשלושה סממנים חיצוניים הנראים לעין כול, גם מבלי להעמיק חקר בתשובות עצמן: השיתוף, הגילוי והסידור.

השיתוף של האב ובנו בחיבור הספר הוא חידוש בספרות התורנית. אומנם קיימים חיבורים שבהם השלים בן את חיבורו של האב (כדוגמת ה'נודע ביהודה'), או חיבורים שהבן היה שותף לכתיבתם אך שמו לא נזכר על הספר (כדוגמת ה'משנה ברורה'). אולם לא זכורה לי דוגמה שבה אב ובן כותבים ספר יחדיו, ומבהירים במבוא מה תרומתו של כל אחד מהם. החידוש הזה מבטא את השילוב בין מסורת לחידוש, שהיא מלשד עצמותיו של החיבור הזה.

הגילוי - מאז ומעולם מקובל בישראל שאלו דברים שהצנעה והכיסוי יפה להם. אומנם, חכמי ישראל לא נמנעו מעולם מלעסוק בדברים הצנועים והאינטימיים ביותר, אלא שעשו זאת בתוככי בית המדרש, בכתיבה בסגנון רבני הקשה לקריאה להדיוטות, ובהדרכה אישית שבין רב לתלמידו ובין מדריכה לחניכתה. בעידן המודרני, כשהכול פרוץ וגלוי, לא ייתכן שדווקא התורה תמשיך להסתתר ותפקיר את רשות הרבים. משום כך אנו פוגשים יותר ויותר שיח תורני-רבני פתוח לקהל הרחב, בעל פה ובכתב, ובתפוצה נרחבת במיוחד בכלי התקשורת האלקטרונית והדיגיטלית, גם בנושאים שהצניעות יפה להם. ספרם של הרבנים סתיו הוא מן הראשונים שמגיש באופן בהיר וגלוי שאלות בענייני אישות שעד לא מכבר לא דובר בהן כלל, ובוודאי לא באופן גלוי.

משימה זו מחייבת גם את הסממן החיצוני השלישי הניכר לעין: הסידור. המדיום הוא המסר, כדברי מרשל מקלוהן. ספרי שו"ת רבים שיוצאים לאור גם בדורנו, נכתבים בלשון ובסגנון של הספרות הרבנית המסורתית. לסגנון זה יש חן מיוחד, הוא נותן לספר טעם של מסורתיות וזיקה לרציפות היסטורית, וגם מגביל את קהלו ליודעי דת ודין הרגילים בשיח התורני-הלכתי. הרבנים סתיו בחרו בסגנון כתיבה עדכני. הלשון והתחביר הם של העברית המודרנית, כל תשובה מחולקת לפרקי משנה, יש לה פתיחה בראשה וסיכום הלכתי קצר וממוקד בסופה. המקורות מצוטטים בבהירות ומנגנון של הערות שוליים מפנה למקורות נוספים ודיוני משנה. מכל הבחינות האלה, ספרם של הרבנים סתיו הוא מפעל חלוצי שאי אפשר להפריז בערכו ובחשיבותו, הן בנושאים שבהם הוא עוסק והן כדגם מופת ליצירה הלכתית בת זמננו.

נמנעתי מלעסוק בפרטי ההלכות הנדונות בספר. אין זה מן הראוי להתייחס לשאלות מורכבות ועדינות כאלה במסגרת סקירה עיתונאית. כל שאלה בספר תופסת בממוצע כארבעים עמודים, והתייחסות אל שורת המסקנות בלבד, או אל פרטים בודדים מן המשא ומתן ההלכתי, תהיה בהכרח שטחית ודלה.

הצרה היא שרבים מטפלים בשאלות הללו באופן שטחי ודל. עמדות הרבנים מוכרות משו"ת מסרונים או מתשובות קצרות באינטרנט, או חמור מכך, מכותרות צעקניות בכלי התקשורת וברשתות החברתיות. משזה המצב, אם הספר יגרום לכך שמישהו יחזיקנו בידו ויגיע לתובנה שכדי להגיע לעשרה סעיפי מסקנות צריך להקדים דיון בן ארבעים עמוד ומאות מקורות, וזה יהיה כל מה שיסיק מן הספר, דיינו.

מובן שלא מומלץ להסתפק בהתרשמות החיצונית מן הספר ובסקירה הכללית שבעיתון. כדאי מאוד ללמוד את הספר בעיון, כדי להכיר עד כמה הטענות נגד התאבנות ההלכה הן שקריות, וכדי לדעת כיצד מגיבה ההלכה בת זמננו לאתגרים המתחדשים בכל יום בתחום המשפחה.