נתון לשליטת כל מיני גופים שהעם לא בחר בהם. רה"מ בנימין נתניהו
נתון לשליטת כל מיני גופים שהעם לא בחר בהם. רה"מ בנימין נתניהוצילום: רויטרס

האם מדינת ישראל נמצאת כיום בסכנה קיומית? ואם כן, מה מאיים על קיומה יותר מכול? איראן? חיזבאללה? חמאס? לאט לאט הולכת ומתבהרת מציאות האיום האמיתית, והיא כולה פנימית. אנחנו מפוררים את עצמנו ומרסקים את הפירורים בכוחות עצמנו, עד שאפשר יהיה לבטל את קיומנו בתנועת ביטול קלה. המדרון תלול מאוד ויש חשש כבד שכבר לא נוכל לעצור את הסחף הזה.

זה רק נדמה שיש למוסדות הנבחרים שלנו שליטה על המצב. כל בית הנבחרים, מראש הממשלה ועד לאחרון חברי הכנסת, אזוקים מאחור ונתונים לשליטת כל מיני גופים שהעם לא בחר בהם, רובו מתנגד לקיומם או לכל הפחות מבקש להגביל את פעילויותיהם. בשביל למוטט מדינה צריך ליצור דה-מורליזציה ועימותים אינסופיים בין קבוצות שונות בחברה. אין לנו תהליך מתיש מזה. מנהיגי הקבוצות, שלא נבחרו על ידי העם, משסים את תומכיהם אלו באלו. רבים מהם מתפרנסים ממוסדות שממומנים על ידי המדינה ורבים במימון זר.

המטרות המוצהרות נראות ראויות ואפילו נעלות – זכויות אדם, זכויות נשים, זכויות הילדים, זכויות מוגבלים למיניהם, זכויות להט"בים, תנועות שלום, מכוני מחקר, קרנות חברתיות, עמותות, ארגונים, איגודים למלחמה בשחיתות, איכות השלטון וכו'. שרים וחברי כנסת חייבים להתחשב בכל אלה משום שמערכת המשפט ובעיקר אמצעי התקשורת עומדים לצידם ומגינים על עמדותיהם מול השלטון הנבחר. כל יוזמה מדינית, כלכלית, חברתית ואפילו ביטחונית צריכה את אישורם, אחרת יש להם כלים יעילים להפליא להפוך את חיי הנבחרים לסיוט מתמשך.

התוצאה הנראית באופק מתבררת כאנדרלמוסיה מוחלטת המאיימת על עצם קיומנו. מפלגות נלחמות מלחמות הישרדות ואין זמן ומשאבים לטפל בטובתם של המדינה ואזרחיה. אין ברירה לקבוצות הומוגניות אלא לדאוג כל אחת לעצמה בסגנון של חטוף כפי יכולתך, והדבר מוביל לשחיתות חברתית כוללת. אין לכידות. השנאה בין חלקי האוכלוסייה פושה, אין חמלה. אין ערבות הדדית וכל דאלים גבר. ההפגנות והמחאות כבר אינן מועילות, ויותר מכך, הן מחישות את הכאוס הבא עלינו לרעה.

זו הבעיה האקוטית שבפניה אנחנו עומדים. השינוי הקיצוני כבר מתחייב. מפלגות פוליטיות צריכות להתמודד עם החשש להתרסקות רבתי ולהציב פתרונות מעשיים במצען. התהליך הזה חייב להיבלם על ידי התעשתות מהירה של כל החברה, שכבר זקוקה לריסון תקיף. התקשורת יכולה להועיל אם יהיו בה קולות שיגלו אחריות. מערכת המשפט אף היא צריכה להתנהל בהתאם לסכנה זו. העולם האקדמי מוכרח להתייחס. כל אדם צריך להתגייס מול מלחמת ההתפוררות שבה אנחנו נלחמים נגד עצמנו.