ביום ראשון בבוקר התפרסם באתרי האופוזיציה בלבנון מאמר חריג ביותר של דובר צה"ל תא"ל רונן מנליס, שבו הוא מזהיר את העם הלבנוני מפני השתלטותו של ארגון חיזבאללה על המדינה. במעין סקירת ביטחון שמזכירה סיכומים שנתיים שהרמטכ"ל והצמרת הביטחונית מעניקים לוועדת חוץ וביטחון, כתב מנליס כי "בפתח שנת 2018 אני חושב שנכון להזהיר את תושבי לבנון מהמשחק האיראני בביטחונם ובעתידם".
דבריו החריגים של מנליס מצטרפים לדברים שנאמרו בפגישתם של ראש הממשלה נתניהו ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין השבוע במוסקבה, כי ישראל לא תיתן לאיראנים להתבסס בתוך סוריה. "הבהרתי שבסוריה אנחנו בקו פרשת מים, ואם לא תיבלם התבססות איראן במדינה - נבלום אותה, ובולמים גם כעת", אמר נתניהו לאחר הפגישה שערכה שעה וחצי.
האזהרות החריגות הללו נובעות משלושה אירועים שמתרחשים במקביל בימים אלה ממש. הראשון הוא שיחות השלום בסוצ'י שברוסיה, שאמורות להוביל לסיום מלחמת האזרחים הסורית לאחר שבע שנות לחימה ומאות אלפי הרוגים. החשש הוא שבהסכם תינתן לאיראן דריסת רגל משמעותית בסוריה, מה שייצר רצף שמגיע מטהרן ועד לים התיכון.
האירוע השני הוא הבחירות לפרלמנט הלבנוני, בהן יש חשש כי חיזבאללה יתפוס עמדות כוח נרחבות במדינה. "בגלל השיטה הלבנונית לא יתווספו לחיזבאללה הרבה מושבים", אומר המזרחן והחוקר ד"ר אדי כהן. "הפרלמנט הלבנוני מחולק שווה בשווה בין הנוצרים למוסלמים, וגם בתוך המוסלמים יש חלוקה שווה בין השיעים לסונים, כך שאנחנו לא נראה שינוי גדול במיוחד בייצוג של חיזבאללה בפרלמנט, אולי יתווסף להם עוד מושב או שניים. השאלה היא האם ואילו תפקידים הם יקבלו בממשלה".
האירוע השלישי שמתנהל ברקע הוא השיחות על תיקון הסכם הגרעין עם איראן, נושא שמקודם רבות על ידי נתניהו, עד כדי כך שמרבית הפגישות שערך בפסגה הכלכלית בדאבוס בשבוע שעבר עסקו בנושא הזה, כאשר מי שמוביל אותו בפועל הוא הנשיא טראמפ שמאיים לפרוש מההסכם. המטרה היא להכניס להסכם איסורים וסנקציות על איראן שיעצרו את מפעלי הטילים הבליסטיים ארוכי הטווח שמהווים איום ישיר על ישראל.
עקב אכילס לכל מערכת
המוטיב שחוזר שוב ושוב בדבריהם של ראשי מערכת הביטחון הוא הצורך למנוע התבססות איראנית בשטח, אך מבחינה זו כנראה שכבר מאוחר מדי. "איראן נמצאת בכל האזור כבר שנים", אומר ד"ר כהן, "מדובר במהלכים שהיא מקדמת החל משנת 79' במהפכה האסלמית. כבר כמעט 40 שנה שאיראן מנסה להשליט את השיעה על העולם המוסלמי, וזה הוביל להרבה מאוד תופעות בכל המרחב, כולל ההקצנה הדתית הסונית ברשות סעודיה. פרט להקצנה הדתית, נוצרו גם הרבה מאוד מלחמות משנה באזור, כשבראשן מלחמת עיראק-איראן. במהלך המלחמה הזאת הסעודים ומדינות המפרץ נתנו לסדאם חוסיין 70 מיליארד דולר בשביל לממן את המלחמה עם איראן. תוצאות המלחמה הזאת, יחד עם ההקצנה הדתית, גרמו לכך שאיראן הצליחה לבסוף להיכנס לכל מדינה ומדינה במזרח התיכון".
"יש משהו מאוד עקרוני שחייבים להבין בנוגע לאיום האיראני על ישראל", מסביר כהן, "השאיפה הגדולה של איראן היא לא כיבוש והשמדת ישראל, אלא כיבושה של סעודיה, בעיקר בגלל מכה ומדינה, הערים הקדושות לאסלאם. לפי השיעה אין באמת חשיבות לירושלים, וכל המאבק נגד ישראל נועד למשוך את הסונים אחרי השיעה. בעניין הזה ישראל היא רק נזק משני מבחינת האיראנים, ולא פעם הנזק המשני קשה יותר מהנזק המקורי".
בזמן שפרויקט הגרעין האיראני עצמו נבלם לעת עתה, מתמקדת איראן כיום בייצור טילים ארוכי טווח וחימוש ארגוני טרור מסביב למדינת ישראל באותם טילים. כיום, כך אומרות ההערכות, ישראל מוקפת בטילים איראניים מלבנון, סוריה, עזה וסיני, כשרק בירדן אין טילים איראניים שמכוונים לעבר ישראל.
בתוך מערך הטילים של חיזבאללה צריך להבדיל בין כמה סוגי טילים. ישנם טילים קצרי טווח, שיכולים להגיע לטווחים של בין 20 ל‑40 קילומטרים. אלה הרקטות הפחות מדויקות שגם יכולות לגרום פחות נזק. לעומת זאת ישנם טילים ארוכי טווח ומדויקים יותר, אלה שחיזבאללה הוסיף לעצמו בשנים האחרונות ושפוטנציאל הנזק שלהם הרבה יותר משמעותי. "דווקא את הטילים קצרי הטווח קשה יותר לנטרל מראש, מכיוון שכבר במלחמת לבנון השנייה ראינו את חיזבאללה מחביא את משגרי הרקטות בתוך הבתים של התושבים", מסביר תא"ל בדימוס עוזי עילם, מי שכיהן כמנהל הכללי של הוועדה לאנרגיה אטומית וכראש מפא"ת במשרד הביטחון. "הטילים המדויקים לעומת זאת דורשים משגרים גדולים יותר, והניוד שלהם הרבה יותר מסובך, ומהבחינה הזאת יש לנו יותר כלים להתמודד עם זה מהאוויר. כלומר שלכל מערכת נשק, ומערכת טילים במיוחד, יש עכב אכילס".
בשנים האחרונות ישראל עבדה על שדרוג מערך ההגנה הארטילרי שלה, שכולל כיום ארבעה מעגלים. בראש ובראשונה כיפת ברזל שכולם מכירים, שנועדה להתמודד עם טילים לטווח קצר. אחריה מערכת קלע דוד, שבעבר קראו לה 'שרביט קסמים', שיש לה יכולת ליירט טילים ארוכי טווח יותר מכיפת ברזל. מעליה נמצאת מערכת חץ 2, שהיא שדרוג של מערכת חץ 1, ומעליה - חץ 3, אשר מסוגלת להתמודד עם הטילים ארוכי הטווח, כולל אלה שעלולים להגיע ישירות מתוך איראן עצמה.
"לישראל יש מערכות הגנה, השאלה היא עד כמה המערכות הללו יוכלו להתמודד עם כמות מטחי הרקטות שסביר להניח שיישלחו לכיווננו במקרה של מלחמה. שאלה נוספת היא עד כמה מלאי הטילים שלנו יספיק בשביל לעבור את השלב הראשון של אותה מלחמה, כי בשלב השני סביר להניח שיבוצעו פעולות קרקעיות שינטרלו את השטח מלבנון עצמה, בניגוד למלחמת לבנון השנייה שבה המהלך הקרקעי בוצע בצורה לא טובה. הדברים הללו ייבחנו בשעות או בימים הראשונים למלחמה, אם תפרוץ, שבהם יהיה לחיזבאללה חופש שיגור די גדול", מסביר עילם.
וכמה באמת המערכות שלנו יכולות להתמודד עם מטחי טילים כאלה?
"מדובר במידע חסוי שאי אפשר לדבר עליו. מה שכן אפשר לומר זה שארבעת המעגלים של מערך ההגנה נותנים את האפשרות לטפל בו זמנית בהרבה מאוד רקטות. ועדיין, אין כזה דבר הגנה הרמטית, ולכן בכל מקרה אם יהיה מטח של עשרות רקטות, חלק מהן יחדרו את מטריית ההגנה וייפלו בשטח ישראל".
לתושבים אין מיגון
הפגישה בין נתניהו לפוטין בראשית השבוע הייתה השביעית במספר בשנה וחצי האחרונות, כאשר כולן עסקו בתיאום ביטחוני בנושא ההתפשטות האיראנית באזור. אך למרות הפגישות הדחופות, נראה כי רוסיה נוהגת בעמימות בסוגיה האיראנית, כאשר מצד אחד היא מדברת על הרחקת איראן מהאזור ומאידך לא עושה זאת בפועל. ההתנהלות הרוסית מותירה גם את המומחים חלוקים בדבר יכולת הקרמלין לעצור את איום הטילים.
"מאז ומעולם הרוסים משחקים משחק כפול", אומר ד"ר כהן, "מצד אחד הם אומרים לישראל שהם יעצרו את האיראנים, ומצד שני הם אומרים לאיראן שהם ייתנו להם אחיזה בשטח. אי אפשר לסמוך על הרוסים". אך עילם חולק עליו, וסובר שלרוסים דווקא יש עמדה ברורה בנושא האיראני: "אני חושב שלרוסיה אין אינטרס שהאזור יבער. היא רוצה שקט, והיא רוצה השפעה במזרח התיכון עוד מלפני מלחמת ששת הימים. נכון שלאחר נפילת ברית המועצות רוסיה יצאה קצת מהאזור, אבל פוטין מחזיר אותה. הם רוצים השפעה כאן, והם רוצים גישה לים התיכון. לכן אני מאמין שהם ינסו לעצור את האיום הזה".
אך בינתיים איום הטילים, במיוחד מכיוונו של חיזבאללה, הופך למוחשי הרבה יותר, ובעורף הישראלי יש חשש גדול, בעיקר מפני שלרבים במדינת ישראל אין מיגון ראוי מפני טילים. על פי דו"ח מבקר המדינה שפורסם בסוף שנת 2016, לכשני מיליון תושבים אין בפועל מיגון מפני טילים.
המציאות חמורה הרבה יותר ממה שמציג דו"ח המבקר. בישראל ישנן כ‑400 אלף יחידות דיור שלא יכולות כלל להתמגן, בשל אבסורד הנובע משני חוקים הקשורים למיגון בתים. הראשון הוא חוק הממ"דים, שנחקק בשנת 1992 וחל רק על מבנים שנבנו מאז, והשני הוא חוק תמ"א 38, שחל רק על מבנים שנבנו עד לשנת 1980. כל מה שנבנה במהלך 12 השנים שבין 1980 ל‑1992 נמצא מחוץ לחוק והמיגון, שעולה עשרות ומאות אלפי שקלים, נופל על תושבי הבניינים עצמם. זאת בנוסף לעובדה שחוק תמ"א 38 נכשל בפועל, שכן בפריפריה, שחשופה יותר מכולם לאיום טילים, הוא כמעט אינו מופעל מפאת חוסר כדאיות כלכלית לקבלנים. כל זה הוביל להערכות שמנבאות כי במלחמה הבאה יותר אזרחים ייפגעו מאשר חיילים. עם זאת, עילם מבקש להרגיע ואומר כי "צריך להיזהר עם נבואות שחורות מדי, במיוחד כי הן לא מדויקות בעליל. לעיתים יש אינטרסים לצייר תמונה שחורה מהמציאות עצמה".