אין אלטרנטיבה

יאיר לפיד הוא קמפיינר מצוין. הוא יודע לדבר אל לב הקהל ולקחת אותו אליו. יש לו חושים פוליטיים מחודדים, ובעזרת יכולת הביטוי והמיומנות התקשורתית שלו הוא הפך בתוך זמן קצר לאיש החזק של הפוליטיקה הישראלית, שני רק לנתניהו.

כמטאור פוליטי הוא עולה אפילו על אביו, טומי לפיד, שהצליח בשתי מערכות בחירות להצעיד את מפלגתו 'שינוי' לכדי 15 מנדטים לפני שהתרסק בבת אחת ונאלץ לעזוב את המערכת הפוליטית. יאיר לפיד הקים מפלגה יש מאין והגיע איתה ל-19 מנדטים כבר במערכת הבחירות הראשונה שבה התמודד. בבחירות האחרונות הוא ירד ל-11 מנדטים, אבל למד את הלקחים והתנהל בחוכמה כשבחר ללכת לאופוזיציה. הוא צלח בשלום את הסחף הראשוני שנוצר לכיוון מפלגת העבודה בעקבות בחירתו של גבאי, וכיום הוא נראה הכתובת העיקרית של מצביעי השמאל והמועמד היחיד שיש לו סיכויים לגבור בבחירות על נתניהו.

הבעיה עם לפיד היא שהוא הרבה יותר מוכשר ומיומן בצבירת כוח פוליטי מאשר בשימוש בו באופן נכון. למרות יומרתו להיות ראש מפלגת מרכז, לפיד הוא למעשה איש שמאל. אלה היו עמדותיו לפני שנכנס למערכת הפוליטית, ואין שום אינדיקציה רצינית לכך שהן השתנו. הוא פשוט מבין שעם עמדות שמאל מוצהרות אי אפשר להגיע לשלטון ולכן, כמו יצחק רבין ואהוד ברק לפניו, הוא מנסה להצטייר כאיש מרכז. בריאיון שערכנו איתו לפני כמה שבועות, לפיד הצהיר שבמסגרת הסדרי קבע עם הפלשתינים בכוונתו לעקור את ההתנחלויות שמחוץ לגושי ההתיישבות. בכך הוא עקף משמאל את אבי גבאי, שהצהיר שככל שזה תלוי בו אף יישוב לא ייעקר.

כשחקן חדש במערכת הפוליטית שקודם לכן היה כוכב טלוויזיה, ליאיר לפיד אין כמעט ניסיון בניהול מערכות גדולות. כששאלנו אותו על כך בריאיון, תשובתו הייתה שלנתניהו בקדנציה הראשונה כראש ממשלה היה פחות ניסיון. גם אם זה נכון, לפיד לא מתמודד מול נתניהו הצעיר של שנת 96', אלא מול אחד המדינאים הכי ותיקים ומנוסים שיש היום בעולם.

לפיד גרם נזק גדול במאבק האגרסיבי שניהל מול החרדים בנושא הגיוס לצה"ל ולימודי הליבה. במקום לפעול בשקט מול החרדים ולהביא תוצאות, הוא העדיף להתגרות בהם כדי לקרוץ לבוחריו ושרף לנצח את סיכוייו להקים איתם קואליציה. הוא דיבר בלהט בשם הצדק והשוויון בנטל, כאילו אפשר להשוות בין תרומתו של כתב 'במחנה' לזו של לוחם קרבי, אבל ירה את כל חיציו אל החרדים ועד היום אינו עושה דבר כדי שגם הערבים ייתנו את חלקם בשירות אזרחי. לפיד מתהדר בדתיים שבמפלגתו, אבל מדובר בכאלה שאין מאחוריהם ציבור, ולכן העדיפו להינשא על גבו אל הכנסת ולא להתמודד בפריימריז של הבית היהודי.

יש הרבה סיבות לרצות שנתניהו יילך הביתה לאחר ארבע קדנציות כראש ממשלה. ויש סיבה עיקרית אחת לרצות שהוא יישאר: אין אלטרנטיבה. לא בליכוד, גם לא ביש עתיד.

כיפה שחורה

חלפו הזמנים שבהם דמות החרדי בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי הייתה סוג של קונילמל קריקטוריסטי נלעג, וטוב שכך. החל מ'האושפיזין' המצוין של שולי רנד וגידי דר שיצא לפני 14 שנים, העניקו לנו יוצרים חוזרים בתשובה, או כאלה שמכירים את העולם החרדי מקרוב, סרטים וסדרות שמציגים את מציאות החיים והדמויות בעולם החרדי באופן יותר אמפתי ויותר מדויק. ראוי לציין במיוחד את הסדרה גורפת השבחים 'שטיסל' שיצרו אורי אלון ויהונתן אינדורסקי, ואת שני סרטיה המצליחים של הבמאית החוזרת בתשובה רמה בורשטיין – 'למלא את החלל' ו'לעבור את הקיר'.

בחודשים האחרונים שודרו במקביל שתי סדרות טלוויזיה שהגיבורים שלהן הם צעירים חרדים. בסדרה הקומית 'שבאבניקים' בהפקת HOT (שגיבוריה אינם באמת שבאבניקים במשמעותו האותנטית של הכינוי בעולם החרדי) נעסוק אולי בהזדמנות אחרת. הסדרה השנייה, 'כיפת ברזל' של הזכיינית 'קשת', הספיקה לסיים את העונה הראשונה ואף לשדר מיני-עונה נוספת.

'כיפת ברזל' עוסקת בקורותיה של מחלקת טירונים מהסוג שאפשר למצוא בגדוד 'נצח יהודה' הוותיק (המכונה "הנח"ל החרדי") ובמסגרות דומות שקמו לאחרונה. היחידות הללו משלבות בתוכן חיילים מסוגים שונים של רקע חרדי ביחד עם חיילים בני הציבור הדתי-לאומי המבקשים לשרת בתנאים דתיים משופרים. בין האחרונים יש נוכחות בולטת ועטורת גוזמבות של המכונים "נערי גבעות".

רוב הביקורות ששיבחו את הסדרה נכתבו לאחר צפייה בשני פרקיה הראשונים, וממילא חסרו את הכרת המציאות המלאה שמאפשרת נקודת מבט יותר נכונה ומדויקת. את הניתוח המקצועי-אומנותי של הסדרה אשאיר למבינים גדולים ממני באומנות הקולנוע והטלוויזיה. ההיבט שאליו אתייחס הוא זה הערכי והתורני-הלכתי. אז אם עוד לא צפיתם בסדרה ואתם מתכוונים לעשות זאת, קבלו אזהרת ספוילר.

נתחיל בנושא הנקודתי של שאלת הנקיות והצניעות. בהיבט הזה הסדרה הזאת לא תקבל ציון מעולה, אלא משהו שבין טוב לטוב מאוד. אם הסרט 'האושפיזין' ראוי לטעמי לציון 10 וסרטיה של רמה בורשטיין לציון 9.5, אז 'כיפת ברזל' תקבל ציון שבין 8 ל-8.5. כמה דרגות מעל סדרה ממוצעת, אך עדיין לא נקייה מבעיות.

אבל בעיות הצניעות בסדרה טפלות לבעיות התוכן, ולאופן השלילי שבו היא מציגה גם את העולם החרדי וגם את העולם הדתי-לאומי. יוצרי הסדרה מטים חסד לגיבור החרדי החיובי שלה, יעקב אנילביץ', בן למשפחה חסידית מבני ברק שהתגייס ממניעים אישיים ואידיאולוגיים, תוך שהוא שובר את ליבם של הוריו ומקומם עליו את הסביבה החסידית שבתוכה גדל. יעקב הוא המודל האידיאלי של החייל החרדי. הוא לא חזק פיזית אבל נותן את הנשמה באימונים, ובעונה השנייה מופיע כמפקד לאחר שסיים קורס מ"כים. למרות התמודדות לא פשוטה עם עולמה החילוני של חיילת שבה הוא מתאהב בעונה הראשונה, יעקב לא נכשל בניסיון ומוכיח שאפשר להיות גם חייל וגם חרדי. דמות נוספת מרקע חרדי שזוכה למידה של אמפתיה והזדהות היא זו של עמרם, שבאבניק וגנב שהתגייס בטעות ומיטלטל בין עברו הפלילי שממשיך לרדוף אותו גם בצבא ובין שאיפתו להשתלב בצבא ולחזור למוטב. שאר החרדים בסדרה, במיוחד הגברים, צבועים בשחור בוהק. הוריו של יעקב מנדים אותו בגלל החלטתו להתגייס ומרחיקים אותו מביתם. אביו של יעקב הוא דמות דהויה, חסרת חיים וחסרת חוט שידרה. בני ישיבות חרדים תוקפים באלימות את יעקב ועמרם, גונבים את נשקם ומותירים אותם מושלכים ברחוב חבולים ומדממים. הסביבה החרדית לא מסתפקת בהוקעתו של החייל ויורדת גם לחייה של משפחתו. גרועה מכול דמותו של ראש הישיבה – איש נכלולי וחסר כל מעצורים בניסיונותיו לגרום ליעקב לעזוב את הצבא.

בכלל, כל הדמויות הרבניות בסדרה הן שליליות, מי יותר ומי עוד יותר. מי שמאפיל ברשעותו על ראש הישיבה החרדי הוא הרב מנשה, רב דתי-לאומי שפגע מינית בגיבור הסדרה השלישי - נער הגבעות גור-אריה. הצלקות מהפגיעה המינית והלחץ מצד השב"כ שגורם לסכסוך בינו ובין חבריו, מכניסים את גור-אריה למצוקה נפשית חסרת מוצא ומביאים עליו את סופו. גם הרב הצבאי הסרוג נכשל במתן מענה לפניותיהם של החיילים, ובעיקר מחמיץ הזדמנות למנוע אסון כאשר גור-אריה מתלונן באוזניו על מעשיו של הרב מנשה, אבל הוא מעדיף לטאטא את הדברים מתחת לשטיח. כל פרט לחוד יכול להיתלות בתקדימים מציאותיים, אבל הסך-הכול מלמד שיוצרי הסדרה מוכנים להטות חסד לחיילים חרדים, אפילו בעלי עבר פלילי, אבל לא לרבנים. אין שום קשר בין הדברים הטובים שחושבים על רבנים הרבבות שמשחרים לפתחם ונוהרים לשיעוריהם ולהלוויותיהם ובין מה שנראה על המסך של 'כיפת ברזל'.

בעונה השנייה, שהעלילה שלה הזויה למדי, הרעים הם כבר לא דמויות חיצוניות אלא שניים מחיילי המחלקה שמסתבכים במעשים חמורים, ובניסיונם לחמוק מאחריות מתדרדרים עד לחטיפה ולניסיונות רצח. אז למרות שהסדרה ממשיכה להטות חסד ליעקב ולעמרם, הרושם הכללי שנוצר ביחס למחלקה החרדית הוא ממש לא חיובי.

אומרים שהסדרה 'טירונות' מסוף שנות ה-90, שעסקה בטירוני חטיבת גבעתי, הגבירה משמעותית את המוטיבציה להתגייס לחטיבה. אשר ל'כיפת ברזל', קשה להאמין שהיא תתרום למוטיבציה של צעירים שומרי מצוות להצטרף לשורותיהן של היחידות החרדיות בצה"ל.

לתגובות: eshilo777@gmail.com