מאת פנינה דסקל-קין
מעל 'מאחז גלעד', שהוקם על שם גלעד זר, עומדת סכנת הפינוי המתקרב. אבל המתיישבים והמשפחה אינם מאבדים תקווה. הם כבר החליטו שלא לנטוש את המקום, אבל גם לא להשתמש באלימות. סיפורה של אמונה בצדקת הדרך
"את אלון מורה פינו 7 פעמים", מספרת הגר זר. "פינו והאנשים חזרו, פינו והם שוב חזרו. כך עד שהוקמה אלון מורה. אנחנו לא נגיע לשבעה פינויים!"
בז' בסיוון תשס"א (29.5 למניינם) נרצח גלעד זר הי"ד. גלעד, בנו של משה זר, היה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון. הוא נסע על כביש עוקף שכם דרום (שכיום נקרא "כביש גלעד"), המחבר בין קדומים ליצהר, כאשר נורו לעברו היריות מהמארב. גלעד נפצע מן היריות. המחבלים יצאו ממחבואם והמשיכו לירות בו, עד שהיו בטוחים שאכן רצחו אותו. "ברגע ששמענו שיש אירוע", משחזר יוסי אדירי, מח"ט האזור באותם הימים, "קפצנו כולנו, כל הכוחות, מייד אל המקום. עוד בדרך, עם קבלת העדכונים הראשוניים, חשתי משהו מוזר – לא שמעתי את גלעד בקשר. גלעד נקרא בפי כולנו "מר ביטחון". הוא תמיד הגיע ראשון לכל אירוע, והפעם לא שמענו אותו... כשהגענו למקום, הבנו". גלעד הותיר אחריו אשה ושמונה יתומים.
הלווייתו של גלעד יצאה ממשרד ראש הממשלה, דרך הישוב איתמר (שגלעד היה אחד ממקימיו והתגורר בו עד יום הירצחו) לבית העלמין בקרני שומרון. בין המספידים היו: אורן זר, אחיו של גלעד, והשרים אביגדור ליברמן ורחבעם זאבי הי"ד. כבר במהלך השבעה עלו מתיישבים לאדמות ליד מקום הירצחו של גלעד, בתקווה להקים מאחז שינציח את גלעד, אך צה"ל והמשטרה פינו אותם משם. מאז מנסים בני משפחת זר להנציח את זכר יקירם.
אדמות של המשפחה
'חוות גלעד' ממוקמת על אדמות של משפחת זר באזור שכם, בין הכפרים ג'ית ותל (כפרים מהם יצאו מחבלים רבים, בין היתר המחבלים שביצעו את הפיגוע בעמנואל, בו נרצחו עשרים ואחד יהודים), במקום הקרוב למקום הרצח. המטרה היתה להקים חווה חקלאית כתשובה לרצח שמבצעים המחבלים, כפי שמסביר אורן זר, בנו של משה זר ואחיו של גלעד: "הקמת המאחז היא אחת מהתשובות הטבעיות ביותר שניתן לתת. האחיזה בא"י – מתחזקים בדיוק במה שהרוצחים השפלים של גלעד רוצים להחליש אותנו".
"כל מה שאנחנו רוצים", אומר איתי זר, המתגורר במקום, "הוא להקים חווה חקלאית לזכר אחי. לא כבשנו שטחים של אף אחד. שטח האדמה עליו ממוקמת החווה נקנה על ידי אבי, משה זר, לפני כעשרים שנה, ולכן גם אף אחד לא יכול לפנות אותנו מפה".
ביום שני בבוקר, ח' בחשוון, כינס משה זר מסיבת עיתונאים במאחז. מי שמכיר את משה, יודע שהוא אינו נוטה לדבר עם התקשורת, אך האירועים האחרונים גרמו לו לדבר. במסיבת העיתונאים חשף משה זר את המסמכים המוכיחים כי קנה את שטח האדמה בצורה חוקית ולכן הוא שייך לו (את המסמכים הללו לא חשף משה עד היום מתוך חשש לחייהם של הערבים שמכרו לו את האדמות, אך מכיוון שממילא הם עתידים להיחשף, הוא חשף אותם כעת כדי להוכיח את טענותיו). זר הוסיף כי מדינת ישראל החליטה שהחוקים השולטים ביהודה ושומרון יהיו חוקים צבאיים, ולשם כך היא אימצה את רוב החוקים הירדניים ששלטו אז באזור. החוק ירדני משנת 1953, חוק האחזקה בנכסי דלא ניידי (מס' 49), קובע כי אדם המחזיק בקרקע רשאי להקים עליה בתים, חנויות וכו'. לכן, הוא אומר, מותר לי לעשות בקרקע השייכת לי ככל העולה על רוחי. ואני רוצה להקים על הקרקע שבבעלותי חווה חקלאית שתנציח את זכר בני שנרצח.
הקמת יישובים כתשובה לטרור
מדוע דווקא ישוב חקלאי הוא הדרך להנצחת גלעד?
הגר זר, אלמנתו של גלעד: "גלעד היה התיישבות נטו. כל חייו זו היתה הדרך שלו. כך הוא גדל וכך הוא חינך את ילדינו. במסגרת עבודתו בתור קב"ט המועצה, ואף בעבודתו הקודמת בתור פקח קרקעות, הכיר גלעד כל שביל וכל אבן באזור, ובתור שכזה, זו היתה הדרך היחידה שבאמת תנציח את זכרו".
את החווה מאיישים באופן קבוע איתי ובת ציון זר ושני ילדיהם, עם עוד קבוצה של רווקים ורווקות. המאחז, הבנוי מגנרטור, כמה קרוואנים, מכולות והרבה מאד אוהלים - מלא באנשים. נסעתי לשם בשעת לילה מאוחרת, כשאני עוברת בדרכי בין כפרים ערבים עוינים, שמאחוריהם שוכנת העיר שכם. כאשר הגעתי לחווה נדהמתי לראות אנשים רבים. ביניהם ניתן היה לראות נוער מסביב למדורה, ולעומתם קבוצת אנשים השומעת שיעור תורה מפי אחד מרבני האזור. בחורות צעירות עברו וחילקו אוכל ונערים סידרו סככה כהגנה מפני הגשם. "רק תחשבי מה קורה פה ביום", צוחקים איתי ובת ציון, ומוסיפים כי כבר כמה זוגות הודיעו על כוונתם לבוא לגור בחווה מיד לאחר חתונתם. "בשבת הבאה יש שבת קליטה".
מטרת המשפחה היא ליצור רצף של ישובים יהודיים לאורך כביש גלעד. "'גלעד זר' זה שש אותיות", הם אומרים, "ולכן החליט סבא משה שאנחנו נקים לאורך הציר שישה ישובים לזכרו של אחינו, וזה עוד בלי לחשב את שלושת הישובים של האותיות 'הי"ד', שגם אליהם נגיע בעזרת ה'". בנוסף למטרתם להנציח את לאחיהם ישנו עניין ביטחוני בהקמת ישובים אלו לאורך הציר. כביש גלעד, היה עד העבר הלא רחוק דרך בלתי חוקית, כלומר, כאשר היו עוצרים על הכפרים הערביים, היו הערבים מסתננים דרך כביש זה החוצה. "אנחנו לא נחריב את הנוף והטבע", מסבירים בני המשפחה. "המטרה שלנו היא שכל האזור יהיה מיושב בצורה כפרית, אבל על ידי יהודים! אנחנו ניצור שטח שיהיה בטוח להסתובב בו, בלי חשש מפיגועים".
משפחת זר חדורת אמונה במעשיה. "זאת הארץ שלנו", אומר אורן. "המולדת שאנחנו כל כך אוהבים וקשורים אליה. אין לנו עתיד אחר, זה המקום שלנו". הם אינם מאמינים שיצליחו לפנות אותם. איתי ובת ציון זר: "פינוי לא מפחיד אותנו. יכולים לבוא ולפנות, אך אנחנו נחזור לכאן שוב ושוב. צריך להבין שהמטרה שלנו היא אמיתית. אנחנו לא הולכים לבחירות, כמו ששר הביטחון פואד הולך. לנו אין מצביעים, ולכן אנחנו לא צריכים להוכיח למצביעים שלנו שום דבר. לנו יש אמונה בצדקת הדרך. אנחנו יודעים שזה הדבר הנכון, ולכן נאבק על זכותנו לחיות על האדמה שלנו בשקט ובשלווה".
בלי אלימות
בדבריו לעיתונאים אומר משה זר, כי אם יאלץ להתפנות מהשטח שלו - מהחווה, הוא לא יעשה זאת בקלות, אך לא יעשה על ידו שימוש באלימות. "מהבית שלי יוצאים עשרה חיילים, אז איך אשתמש באלימות?!"
"נאבק על החווה כאדם הנאבק על ביתו", אומרת דניאלה וייס, ראש מועצת קדומים. במסגרת המאבק התכנסו רבני וראשי הישובים שבאזור להקמת מטה פעולה, בראשות בנצי ליברמן, ראש המועצה האזורית שומרון. מטה הפעולה נערך למאבק על המקום. בנוסף להכנות למאבק בפני הפינוי הם מנסים להיאבק בדרכים אחרות: פניה לאנשי המפד"ל, לאנשי המפלגות החרדיות ולגורמים בליכוד. "אנחנו רוצים שמחנה הימין ישמיע את קולו", אומרת דניאלה וייס, "ולא ייתן לשמאל להכתיב את סדר היום".
במסיבת העיתונאים שהתקיימה ביום שני פנה משה זר אל חבריו, אריאל שרון ובנימין בן אליעזר, בקריאה נרגשת: "אריק, אתה מורי ורבי. ופואד שאני כל כך מעריך. אתם פוגעים בי פגיעה אישית. אנא, הניחו לי. ישנה הלכה האומרת כי אדם הנרצח על רקע לאומני, מקום הירצחו נקנה על ידו. כאן נרצח בני, הניחו לי להקים גלעד, לנסות למצוא נחמה בהקמת חווה שתמשיך את דרכו. דרך גלעד לא תהיה דרך מוות!" את המשפט האחרון אמר משה זר לראש הממשלה ולשר הבטחון, כאשר באו לנחמו לאחר רצח בנו. עתה מזכירים זאת בני המשפחה: "דרך גלעד לא תהיה דרך מוות - היא תהיה דרך חיים!"
"יש לי חלום, שדרך גלעד תהיה מעוטרת בשישה ישובים על שם בני", אומר משה זר, "ואם אני לא אספיק לממש זאת, ילדיי ומשפחתי יזכו". ועד שחלומו של אבי המשפחה יתגשם, מבטיחים בחווה לחזור ולהקים את המאחז ככל שיתבקש.
מעל 'מאחז גלעד', שהוקם על שם גלעד זר, עומדת סכנת הפינוי המתקרב. אבל המתיישבים והמשפחה אינם מאבדים תקווה. הם כבר החליטו שלא לנטוש את המקום, אבל גם לא להשתמש באלימות. סיפורה של אמונה בצדקת הדרך
"את אלון מורה פינו 7 פעמים", מספרת הגר זר. "פינו והאנשים חזרו, פינו והם שוב חזרו. כך עד שהוקמה אלון מורה. אנחנו לא נגיע לשבעה פינויים!"
בז' בסיוון תשס"א (29.5 למניינם) נרצח גלעד זר הי"ד. גלעד, בנו של משה זר, היה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון. הוא נסע על כביש עוקף שכם דרום (שכיום נקרא "כביש גלעד"), המחבר בין קדומים ליצהר, כאשר נורו לעברו היריות מהמארב. גלעד נפצע מן היריות. המחבלים יצאו ממחבואם והמשיכו לירות בו, עד שהיו בטוחים שאכן רצחו אותו. "ברגע ששמענו שיש אירוע", משחזר יוסי אדירי, מח"ט האזור באותם הימים, "קפצנו כולנו, כל הכוחות, מייד אל המקום. עוד בדרך, עם קבלת העדכונים הראשוניים, חשתי משהו מוזר – לא שמעתי את גלעד בקשר. גלעד נקרא בפי כולנו "מר ביטחון". הוא תמיד הגיע ראשון לכל אירוע, והפעם לא שמענו אותו... כשהגענו למקום, הבנו". גלעד הותיר אחריו אשה ושמונה יתומים.
הלווייתו של גלעד יצאה ממשרד ראש הממשלה, דרך הישוב איתמר (שגלעד היה אחד ממקימיו והתגורר בו עד יום הירצחו) לבית העלמין בקרני שומרון. בין המספידים היו: אורן זר, אחיו של גלעד, והשרים אביגדור ליברמן ורחבעם זאבי הי"ד. כבר במהלך השבעה עלו מתיישבים לאדמות ליד מקום הירצחו של גלעד, בתקווה להקים מאחז שינציח את גלעד, אך צה"ל והמשטרה פינו אותם משם. מאז מנסים בני משפחת זר להנציח את זכר יקירם.
אדמות של המשפחה
'חוות גלעד' ממוקמת על אדמות של משפחת זר באזור שכם, בין הכפרים ג'ית ותל (כפרים מהם יצאו מחבלים רבים, בין היתר המחבלים שביצעו את הפיגוע בעמנואל, בו נרצחו עשרים ואחד יהודים), במקום הקרוב למקום הרצח. המטרה היתה להקים חווה חקלאית כתשובה לרצח שמבצעים המחבלים, כפי שמסביר אורן זר, בנו של משה זר ואחיו של גלעד: "הקמת המאחז היא אחת מהתשובות הטבעיות ביותר שניתן לתת. האחיזה בא"י – מתחזקים בדיוק במה שהרוצחים השפלים של גלעד רוצים להחליש אותנו".
"כל מה שאנחנו רוצים", אומר איתי זר, המתגורר במקום, "הוא להקים חווה חקלאית לזכר אחי. לא כבשנו שטחים של אף אחד. שטח האדמה עליו ממוקמת החווה נקנה על ידי אבי, משה זר, לפני כעשרים שנה, ולכן גם אף אחד לא יכול לפנות אותנו מפה".
ביום שני בבוקר, ח' בחשוון, כינס משה זר מסיבת עיתונאים במאחז. מי שמכיר את משה, יודע שהוא אינו נוטה לדבר עם התקשורת, אך האירועים האחרונים גרמו לו לדבר. במסיבת העיתונאים חשף משה זר את המסמכים המוכיחים כי קנה את שטח האדמה בצורה חוקית ולכן הוא שייך לו (את המסמכים הללו לא חשף משה עד היום מתוך חשש לחייהם של הערבים שמכרו לו את האדמות, אך מכיוון שממילא הם עתידים להיחשף, הוא חשף אותם כעת כדי להוכיח את טענותיו). זר הוסיף כי מדינת ישראל החליטה שהחוקים השולטים ביהודה ושומרון יהיו חוקים צבאיים, ולשם כך היא אימצה את רוב החוקים הירדניים ששלטו אז באזור. החוק ירדני משנת 1953, חוק האחזקה בנכסי דלא ניידי (מס' 49), קובע כי אדם המחזיק בקרקע רשאי להקים עליה בתים, חנויות וכו'. לכן, הוא אומר, מותר לי לעשות בקרקע השייכת לי ככל העולה על רוחי. ואני רוצה להקים על הקרקע שבבעלותי חווה חקלאית שתנציח את זכר בני שנרצח.
הקמת יישובים כתשובה לטרור
מדוע דווקא ישוב חקלאי הוא הדרך להנצחת גלעד?
הגר זר, אלמנתו של גלעד: "גלעד היה התיישבות נטו. כל חייו זו היתה הדרך שלו. כך הוא גדל וכך הוא חינך את ילדינו. במסגרת עבודתו בתור קב"ט המועצה, ואף בעבודתו הקודמת בתור פקח קרקעות, הכיר גלעד כל שביל וכל אבן באזור, ובתור שכזה, זו היתה הדרך היחידה שבאמת תנציח את זכרו".
את החווה מאיישים באופן קבוע איתי ובת ציון זר ושני ילדיהם, עם עוד קבוצה של רווקים ורווקות. המאחז, הבנוי מגנרטור, כמה קרוואנים, מכולות והרבה מאד אוהלים - מלא באנשים. נסעתי לשם בשעת לילה מאוחרת, כשאני עוברת בדרכי בין כפרים ערבים עוינים, שמאחוריהם שוכנת העיר שכם. כאשר הגעתי לחווה נדהמתי לראות אנשים רבים. ביניהם ניתן היה לראות נוער מסביב למדורה, ולעומתם קבוצת אנשים השומעת שיעור תורה מפי אחד מרבני האזור. בחורות צעירות עברו וחילקו אוכל ונערים סידרו סככה כהגנה מפני הגשם. "רק תחשבי מה קורה פה ביום", צוחקים איתי ובת ציון, ומוסיפים כי כבר כמה זוגות הודיעו על כוונתם לבוא לגור בחווה מיד לאחר חתונתם. "בשבת הבאה יש שבת קליטה".
מטרת המשפחה היא ליצור רצף של ישובים יהודיים לאורך כביש גלעד. "'גלעד זר' זה שש אותיות", הם אומרים, "ולכן החליט סבא משה שאנחנו נקים לאורך הציר שישה ישובים לזכרו של אחינו, וזה עוד בלי לחשב את שלושת הישובים של האותיות 'הי"ד', שגם אליהם נגיע בעזרת ה'". בנוסף למטרתם להנציח את לאחיהם ישנו עניין ביטחוני בהקמת ישובים אלו לאורך הציר. כביש גלעד, היה עד העבר הלא רחוק דרך בלתי חוקית, כלומר, כאשר היו עוצרים על הכפרים הערביים, היו הערבים מסתננים דרך כביש זה החוצה. "אנחנו לא נחריב את הנוף והטבע", מסבירים בני המשפחה. "המטרה שלנו היא שכל האזור יהיה מיושב בצורה כפרית, אבל על ידי יהודים! אנחנו ניצור שטח שיהיה בטוח להסתובב בו, בלי חשש מפיגועים".
משפחת זר חדורת אמונה במעשיה. "זאת הארץ שלנו", אומר אורן. "המולדת שאנחנו כל כך אוהבים וקשורים אליה. אין לנו עתיד אחר, זה המקום שלנו". הם אינם מאמינים שיצליחו לפנות אותם. איתי ובת ציון זר: "פינוי לא מפחיד אותנו. יכולים לבוא ולפנות, אך אנחנו נחזור לכאן שוב ושוב. צריך להבין שהמטרה שלנו היא אמיתית. אנחנו לא הולכים לבחירות, כמו ששר הביטחון פואד הולך. לנו אין מצביעים, ולכן אנחנו לא צריכים להוכיח למצביעים שלנו שום דבר. לנו יש אמונה בצדקת הדרך. אנחנו יודעים שזה הדבר הנכון, ולכן נאבק על זכותנו לחיות על האדמה שלנו בשקט ובשלווה".
בלי אלימות
בדבריו לעיתונאים אומר משה זר, כי אם יאלץ להתפנות מהשטח שלו - מהחווה, הוא לא יעשה זאת בקלות, אך לא יעשה על ידו שימוש באלימות. "מהבית שלי יוצאים עשרה חיילים, אז איך אשתמש באלימות?!"
"נאבק על החווה כאדם הנאבק על ביתו", אומרת דניאלה וייס, ראש מועצת קדומים. במסגרת המאבק התכנסו רבני וראשי הישובים שבאזור להקמת מטה פעולה, בראשות בנצי ליברמן, ראש המועצה האזורית שומרון. מטה הפעולה נערך למאבק על המקום. בנוסף להכנות למאבק בפני הפינוי הם מנסים להיאבק בדרכים אחרות: פניה לאנשי המפד"ל, לאנשי המפלגות החרדיות ולגורמים בליכוד. "אנחנו רוצים שמחנה הימין ישמיע את קולו", אומרת דניאלה וייס, "ולא ייתן לשמאל להכתיב את סדר היום".
במסיבת העיתונאים שהתקיימה ביום שני פנה משה זר אל חבריו, אריאל שרון ובנימין בן אליעזר, בקריאה נרגשת: "אריק, אתה מורי ורבי. ופואד שאני כל כך מעריך. אתם פוגעים בי פגיעה אישית. אנא, הניחו לי. ישנה הלכה האומרת כי אדם הנרצח על רקע לאומני, מקום הירצחו נקנה על ידו. כאן נרצח בני, הניחו לי להקים גלעד, לנסות למצוא נחמה בהקמת חווה שתמשיך את דרכו. דרך גלעד לא תהיה דרך מוות!" את המשפט האחרון אמר משה זר לראש הממשלה ולשר הבטחון, כאשר באו לנחמו לאחר רצח בנו. עתה מזכירים זאת בני המשפחה: "דרך גלעד לא תהיה דרך מוות - היא תהיה דרך חיים!"
"יש לי חלום, שדרך גלעד תהיה מעוטרת בשישה ישובים על שם בני", אומר משה זר, "ואם אני לא אספיק לממש זאת, ילדיי ומשפחתי יזכו". ועד שחלומו של אבי המשפחה יתגשם, מבטיחים בחווה לחזור ולהקים את המאחז ככל שיתבקש.