מאת ד"ר חנה קטן
הבדיקות המפורטות של עוברים עלולות להוביל אותנו למדרון תלול, שבו על פי 'ציונים' שיקבל העובר יחליטו הוריו אם להמשיך את ההריון
בהמשך למאמרו החשוב של הרב אליעזר מלמד שליט"א בעיתון 'בשבע' פרשת נח, רציתי להציג את הגישה שלי לענ"ד בעניין בדיקות בהריון.
לדעתי חשוב ביותר שחוויית ההריון של האשה תהיה חוויה רגועה, שלוה, אופטימית ונטולת דאגות. זה נכון ונצרך גם לגופו של עניין, וגם על מנת לעודד את הילודה העתידית. במקום להפוך את ההריון לתקופה מאיימת, לחוצה, מלאת חקירות ובדיקות – ניתן וצריך להפוך אותה לחוויה אופטימית ונעימה.
הבדיקות בהריון שיש לבצע לטעמי הן אך ורק אותן בדיקות שחשובות לבריאות האם או לבריאות העובר, שהרי בתקופת ההריון שניהם 'פציינטים' שלי! מאידך, בדיקות שמבוצעות כדי לחקור 'מה טיבו של עובר זה', מהם מומיו ובעיותיו, ושאין בהן שום סיוע לבריאותו – אין שום ענין לבצע. אין פה מצב של רפואה מונעת, כי אם מצב שפותח מדרון חלקלק של מתן ציונים לעובר, ובהמשך הפסקת חייו בהתאם לציון שמתקבל. יש כאן היגררות מיותרת אחר השלילה שבתרבות המערב העכשווית והנהנתנית, שאין מקומה עימנו.
לצערי הגדול עדיין לא קיימות בדיקות עובריות שניתן לבצען לפני הגבול ההלכתי של ארבעים ימי הריון (ראה במאמרנו ב'תחומין' כא וב'אסיא' סט-ע). הבדיקות המבוצעות כדי לקבל אבחנה ודאית של מום כרומוזומלי או הפרעה גנטית בעובר הן חודרניות, וגורמות להפלה בשכיחות של אחד למאה עד מאתיים מקרים! יש בהן גם לא מעט סכנה - במדינת ישראל נפטרו בשנים האחרונות שתי נשים בעקבות זיהום אחרי בדיקת מי שפיר, שנעשתה בבתי חולים מכובדים ובטיפול של רופאים מומחים. ועוד, כל יום נולדת בדיקת איבחון חדשה למוטציה גנטית זו או אחרת שעשויה להתגלות בעובר; מהו הגבול?
ממאמרו של הרב מלמד השתמע, שכיוון שיש רבנים המקלים להפסיק הריון של עובר בעל תסמונת דאון – ייתכן שיהיה ראוי ונכון לבצע בדיקות כדי לאבחן את התסמונת הזו. אך בנוסף לכל האמור לעיל, חשוב לזכור שישנן תסמונות רבות אחרות שלא ניתן לאבחן בזמן ההריון, והשלב הבא עלול להיות שלא ייכנסו כלל להריונות שאינם 'הכרחיים'! לא אל הנער הזה התפללנו.
עדיפה בעיניי האמונה התמימה והנעימה של בנות ישראל בדורות הקודמים וגם בדורנו, שיולדות בשמחה ובעוז וללא חשש מיותר; והחשש ברוב המקרים נמוך מאוד. דחיית הנישואין שהחלה להיות נפוצה בדורנו המפונק, ואחריה דחיית הילודה, ואחריה בחינת העובר בשבע עיניים, אינן מוסיפים לנו טובה, והן לא יגבירו ולא יעודדו את הילודה בציבור שלנו. רק אצל נשים מסוימות, שמפחדות להיכנס להריון מחשש למומים או לבעיות אחרות, יש מקום להקל, ולהמליץ להן להרות ואחר-כך לעשות את הבדיקות הללו; אבל לא ראוי ולא כדאי שזו תהיה הדרך לציבור.
על הנשים לשים את בטחונן בקב"ה, ובמיוחד כשעל פי השכל והאמת אין מקום לדאגה מוגזמת כזו, ולא להיכנס באופן רוטיני למערכת של בדיקות עובר שאחריתן מי ישורן! הבדיקות העובריות המסובכות והמסוכנות צריכות להישאר למקרים היוצאים מן הכלל, לנשים בודדות, ולא להיות הנורמה אצל אשה שהתחיל להיווצר ברחמה עולם חדש. ממבט רחב – אין לכך כל הצדקה.
* הכותבת הינה מומחית ברפואת נשים.
הבדיקות המפורטות של עוברים עלולות להוביל אותנו למדרון תלול, שבו על פי 'ציונים' שיקבל העובר יחליטו הוריו אם להמשיך את ההריון
בהמשך למאמרו החשוב של הרב אליעזר מלמד שליט"א בעיתון 'בשבע' פרשת נח, רציתי להציג את הגישה שלי לענ"ד בעניין בדיקות בהריון.
לדעתי חשוב ביותר שחוויית ההריון של האשה תהיה חוויה רגועה, שלוה, אופטימית ונטולת דאגות. זה נכון ונצרך גם לגופו של עניין, וגם על מנת לעודד את הילודה העתידית. במקום להפוך את ההריון לתקופה מאיימת, לחוצה, מלאת חקירות ובדיקות – ניתן וצריך להפוך אותה לחוויה אופטימית ונעימה.
הבדיקות בהריון שיש לבצע לטעמי הן אך ורק אותן בדיקות שחשובות לבריאות האם או לבריאות העובר, שהרי בתקופת ההריון שניהם 'פציינטים' שלי! מאידך, בדיקות שמבוצעות כדי לחקור 'מה טיבו של עובר זה', מהם מומיו ובעיותיו, ושאין בהן שום סיוע לבריאותו – אין שום ענין לבצע. אין פה מצב של רפואה מונעת, כי אם מצב שפותח מדרון חלקלק של מתן ציונים לעובר, ובהמשך הפסקת חייו בהתאם לציון שמתקבל. יש כאן היגררות מיותרת אחר השלילה שבתרבות המערב העכשווית והנהנתנית, שאין מקומה עימנו.
לצערי הגדול עדיין לא קיימות בדיקות עובריות שניתן לבצען לפני הגבול ההלכתי של ארבעים ימי הריון (ראה במאמרנו ב'תחומין' כא וב'אסיא' סט-ע). הבדיקות המבוצעות כדי לקבל אבחנה ודאית של מום כרומוזומלי או הפרעה גנטית בעובר הן חודרניות, וגורמות להפלה בשכיחות של אחד למאה עד מאתיים מקרים! יש בהן גם לא מעט סכנה - במדינת ישראל נפטרו בשנים האחרונות שתי נשים בעקבות זיהום אחרי בדיקת מי שפיר, שנעשתה בבתי חולים מכובדים ובטיפול של רופאים מומחים. ועוד, כל יום נולדת בדיקת איבחון חדשה למוטציה גנטית זו או אחרת שעשויה להתגלות בעובר; מהו הגבול?
ממאמרו של הרב מלמד השתמע, שכיוון שיש רבנים המקלים להפסיק הריון של עובר בעל תסמונת דאון – ייתכן שיהיה ראוי ונכון לבצע בדיקות כדי לאבחן את התסמונת הזו. אך בנוסף לכל האמור לעיל, חשוב לזכור שישנן תסמונות רבות אחרות שלא ניתן לאבחן בזמן ההריון, והשלב הבא עלול להיות שלא ייכנסו כלל להריונות שאינם 'הכרחיים'! לא אל הנער הזה התפללנו.
עדיפה בעיניי האמונה התמימה והנעימה של בנות ישראל בדורות הקודמים וגם בדורנו, שיולדות בשמחה ובעוז וללא חשש מיותר; והחשש ברוב המקרים נמוך מאוד. דחיית הנישואין שהחלה להיות נפוצה בדורנו המפונק, ואחריה דחיית הילודה, ואחריה בחינת העובר בשבע עיניים, אינן מוסיפים לנו טובה, והן לא יגבירו ולא יעודדו את הילודה בציבור שלנו. רק אצל נשים מסוימות, שמפחדות להיכנס להריון מחשש למומים או לבעיות אחרות, יש מקום להקל, ולהמליץ להן להרות ואחר-כך לעשות את הבדיקות הללו; אבל לא ראוי ולא כדאי שזו תהיה הדרך לציבור.
על הנשים לשים את בטחונן בקב"ה, ובמיוחד כשעל פי השכל והאמת אין מקום לדאגה מוגזמת כזו, ולא להיכנס באופן רוטיני למערכת של בדיקות עובר שאחריתן מי ישורן! הבדיקות העובריות המסובכות והמסוכנות צריכות להישאר למקרים היוצאים מן הכלל, לנשים בודדות, ולא להיות הנורמה אצל אשה שהתחיל להיווצר ברחמה עולם חדש. ממבט רחב – אין לכך כל הצדקה.
* הכותבת הינה מומחית ברפואת נשים.