זמן לשלב ידיים

הציבור הדתי-לאומי צריך לאחד כוחות עם היהדות החרדית שפורחת כיום בישראל, ולהנהיג יחד את כלל הציבור אל היעדים הנכונים. דעה

יעקב (כצל'ה) כץ , כ"ג בשבט תשע"ח

זמן לשלב ידיים         -ערוץ 7
יעקב (כצל'ה) כץ
צילום: פלאש 90

לפני שנים לא רבות הלך לעולמו בגיל מופלג ובשיבה טובה דוד המשפחה שלנו, הרב אברהם דוד רוזנטאל זצ"ל, רבה של שכונת שערי חסד בירושלים.

סבי, ר' מרדכי דוד רפפורט ז"ל, היה בן דודו הראשון ואנחנו דור חמישי לסבו של הרב רוזנטאל זצ"ל. רחוב השטיבלך בשכונת בית ישראל קרוי על שם סבא רבא שלנו, מקים השטיבלך, ר' ברוך רפפורט זצ"ל.

למה כל סיפורי ההיסטוריה הללו? כשביקרתי את הרב רוזנטאל בביתו הצנוע, אמר לי: "יודע אתה יעקב דב מדוע זכתה משפחת רוזנטאל לשושלת גדולה של תלמידי חכמים ודיינים גדולים ועצומים? הכול בזכות סבי שהגיע לאמריקה בסוף המאה ה‑19, ובשונה מכל היהודים שהחליטו להשתקע שם ראה סבי ברוח קודשו שאין עתיד בארצות הברית, רק חורבן והתבוללות רוחנית. הוא החליט לעלות על האונייה הראשונה שיכולה הייתה לשאת אותו ואת משפחתו ולעלות לארץ ישראל, ולכן זכה במשפחה של תורה וחוכמה". הוא הראה לי תמונה אולי יחידה שהייתה בחדרו, ובה נראים סבו וסבי החמישי בעלותם לארץ הקודש.

העולים לארץ ישראל בעלייה השנייה היו ברובם חלוצים שנטשו את תורת ישראל, ורצו מחד להגשים, לבנות ולשמור על ארץ ישראל, ומאידך ליצור ולברוא ישראלי חדש המקושר לארצו ונחלתו בלי המשא הכבד שאפיין את עם ישראל בגלותו - שפה שונה, לבוש יהודי ושאיפות שהסתכמו בלימוד התורה ובשמירת מצוותיה.

וראו זה פלא, כל הנשארים בארץ ישראל מחלוצים אלו שנשארו כאן ואיתנו, כולם יהודים כשרים, למרות שכבר דורות רבים הם מנותקים מתורה ומצוות. ואילו כל היהודים שומרי התורה והמצוות החרדים ממש, שהיגרו לאמריקה בשלהי המאה ה‑19 ובעשרות השנים הראשונות של המאה העשרים, התבוללו או דבקו במקרה הטוב ברפורמים ובקונסרבטיבים. רק מיעוטם נושאים שם ישראל עד ימינו אלה.

המזל הרוחני של יהודי אמריקה היה בואם של ניצולי השואה במאות אלפיהם, חסידים ומתנגדים שבנו בארצות הברית את עולם התורה מחדש.

היום אנו עדים לפריחתה המחודשת של היהדות החרדית בארץ ישראל והשפעתו של האוויר הקדוש של ארץ ישראל על רבניהם ועל קהל נאמניהם. השתלבותו של הציבור החרדי בכל תחומי החיים המעשיים בארץ קודשנו הולכת ומתחזקת.

ערים שלמות מתמלאות על ידי ציבור ענק זה, ביניהן ערד, בית שמש, קריית גת, אשדוד, חצור הגלילית, טבריה, צפת ואפילו נצרת. זה בנוסף לערים גדולות ביו"ש כמו ביתר, מודיעין עילית, תל ציון, גבעת זאב ועמנואל. גם בחיפה ובערים נוספות הולך ציבור זה הלוך וגדול.

הציבור הדתי-לאומי, שבשונה מהציבור החרדי נושא על כתפיו את צה"ל, נמצא בהמוניו באוניברסיטאות ובתעשייה ומעורב בהנהגה המעשית של מדינת ישראל, חייב לחבור לציבור החרדי כדי שיסייע לנו להנהיג את מדינת ישראל. המשותף בין הציבור הדתי-לאומי והציבור החרדי גדול מהמשותף בינינו לבין הציבור החילוני. רק עם הציבור החרדי נוכל להגיע ליעדינו אלה.