כתבת חדשות 2, דפנה ליאל, ניצחה אמש (חמישי) על מופע בכיינות פמיניסטי מניפולטיבי שנועד, כך נראה, לשמר את הלחץ על חברי הכנסת הגברים, ולוודא שהם יחיו בפחד מאימת השדולה הנשית.

כתבתה של ליאל התבססה על התיזה הבעייתית, כאילו חברות הכנסת סובלות מיחס מזלזל של הח”כים הגברים, יותר מכפי שכלל חברי הכנסת סובלים מיחס בוטה ומזלזל של עמיתיהם משני המינים.

ח"כ נאווה בוקר (ליכוד) באה בטענות לח"כ אלעזר שטרן, כי אמר לה פעם מעל הדוכן, “תשתקי", וליאל הביאה קטע וידיאו שבו השר נפתלי בנט אמר לח"כ סתיו שפיר (המחנה הציוני) שהיא "צווחת". גם חה"כ שרן השכל מהליכוד, שלי יחימוביץ' ויעל פארן (המחנה הציוני), מיכל רוזין ותמר זנדברג (מרצ) השתתפו בכתבה המאורגנת וטענו ליחס של איפה ואיפה כלפי ח"כיות.

ליאל טענה כי עיקר הביקורת של הח"כיות מופנית כלפי ראשי הוועדות, בהם מי שהיה יו"ר ועדת הפנים, דודי אמסלם, וניסן סלומיאנסקי, יו"ר ועדת החוקה.

שאשא-ביטון: דווקא הנשים כוחניות

רק חברת כנסת אחת העזה לשחות נגד הזרם העכור: ח"כ יפעת שאשא-ביטון מ"כולנו". היא אמרה לליאל שהיא חווה "התייחסות שהיא מתנשאת, שהיא מבטלת את האמירות של האחרת, לפעמים אפילו פטרונות", דווקא מחברות כנסת אחרות, ולא מחברי הכנסת הגברים. ליאל שידרה רק קטע קצרצר מדבריה, לקראת סוף הכתבה.

ליאל שכחה להזכיר שח"כ אורן חזן, גבר, הורחק מהמליאה והוועדות למשך חצי שנה בשל עימותים עם חברות הכנסת בירן וזועבי וח"כ זחלקה, בעוד שח"כ בירן, שקראה לחזן "סרסור" ו"שוביניסט אלים", הורחקה רק לשבוע.

אנו, מצידנו, נציין כי חברי הכנסת הגברים הם דווקא אלה שחיים בפחד מחברות הכנסת, ולא רק מהן, אלא גם מהפקידות שאמורות לשרת אותם. הדברים אמורים במיוחד במזכירות הראשיות של הוועדות, הקרויות "מנהלות ועדות". ראשי הוועדות חוששים להעלות לדיון נושאים שמנהלות הוועדות פוסלות – וכך מתאפשרת שליטה פמיניסטית בסדר היום של הכנסת.

בסוף 2016 ניצחה ליאל על מרד החצאיות של העוזרות הפרלמנטריות, ובכלל, נראה שיש לה תפקיד מפתח, מבחינת ארגוני הנשים, בליבוי אווירת הטרור כלפי הגברים במשכן. הח"כים הגברים חיים כאמור בחשש מתמיד מפני תלונות של נשים שעובדות עמם – אשר יכולות להביא לחיסולם הפוליטי. כידוע, על ארגוני הנשים מנצח ארגון הקרוי שדולת הנשים, שנוסד ע"י הקרן החדשה לישראל. אמה של דפנה ליאל, רחל, שימשה במשך שנים כמנכ"לית הקרן.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה.