צמח של הבימה
צמח של הבימהצילום: קובי פינקלר

כשלומדים לבגרות בהסטוריה נתקלים במילה יבסקציה. כל אחד בגיל ובתקופה שלו ייחשף למילה הזו שהיתה הבסיס למאבק בין התומכים בדיבור בשפה העברית ברוסיה שלפני המהפיכה, לבין אלו שדגלו בשפת היידיש.

ומה בין יבסקציה להבימה?

התיאטרון שנולד לפני 100 שנה ברוסיה (על בסיס הבימה שעליה אנו מניחים את ספר התורה בבית הכנסת) היה חלק גדול במאבק בין מייסדו ומנהלו נחום צמח המורה הצעיר לשפה העברית לבין מנהיגי הציבור היהודי שזרה להם היתה השפה.

ההצגה החדשה צמח, מבית היוצר של תיאטרון מלינקי והבימה,מביאה לבמה את סיפור המאבק מאחורי הקלעים, ההצגות הראשונות, מקומה של חנה רובינא הגברת הראשונה של התיאטרון במאבק, מקומו של סטאלין במאבק ועד המציאות של ימינו.

לאחר הצלחת "הבימה" באירופה ובארה"ב בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת, ולפני המשבר הכלכלי הגדול באמריקה, נקלעת הקבוצה למשבר המאיים על קיומה.

נחום צמח, בתמיכת חלק מהחברים, מבקש להישאר בארה"ב ולהקים "הבימה" חדשה. שאר חברי הקבוצה מפנים לו עורף, עולים לפלסטינה (של אותם ימים) ומקימים בה את תיאטרון הבימה.

אמנם חלק גדול משחקני הבימה של מרוצים משיטת הניהול הסמכותי של מנהל התיאטרון נחום צמח (גיל פרנק המצויין), אך יש גם חלק אחר בקבוצה, והם מפלגים את התיאטרון לשתי קבוצות.

צמח עצמו, נשאר בארצות הברית עם קבוצה קטנה של שחקנים, בתקווה להקים את הבימה החדשה.

רוב השחקנים של הבימה בהצגה (בדמותם של יובל שלומוביץ, אורי לבנון, דנה ידלין, דימה רוס, הדס אייל) חוזרים לאירופה ומשם לפלסטינה.

בתחילת שנות השלושים מגיע נחום צמח לפלסטינה בניסיון להתאחד מחדש עם התיאטרון, אך ניסיונו כושל והוא מובס. שחקני הבימה לא מוכנים לסלוח ולקבל בחזרה את המייסד והמנהיג לשעבר. צמח חוזר לארצות הברית ולאחר זמן קצר נפטר ממחלה קשה.

זו, הצגה דוקומנטרית המבוססת על מכתבים שכתב נחום צמח מפלסטינה לאשתו מרים גולדין שנשארה בארצות הברית. במכתבים, הוא מספר על ניסיונותיו הכושלים להיפגש עם שחקני הבימה.

פרק חשוב, נקי ואיכותי בתולדות התיאטרון העברי.