יש ספרים שלוקח להם זמן להתניע. שרק בעמוד 20, 30 או 40 הקורא מרגיש שהמילים שובות אותו, העלילה הופכת להיות המציאות האלטרנטיבית שלו, והוא מוכן להפליג איתה לזמנים ומקומות אחרים.
'יד אחות' של נאווה מקמל עתיר (הוצאת ידיעות) שבה אותי כבר בעמוד הראשון. הסגנון המיוחד של מקמל עתיר - דימויים מדויקים, תיאורים מרהיבים ומידתיים, ולהטוט לשוני - בראו לי מיד מציאות אחרת, רוסיה ורחובות, כינרת וצרפת של לפני מאה שנה, ותל אביב העכשווית.
זהו ספר על נשים. ארבע נשים מרכזיות, ועוד כאלה שחייהן מתלפפים באלו של גיבורות הספר. סיגי בת ה‑25, בת המושב הדתי, תמיד חיפשה השכלה ודעת. היא חלמה על העיר הגדולה, אבל נמנעה מלהגשים, עד שיום אחד הגדישו השאיפות את הסאה והיא עזבה את בית הוריה בטריקת דלת. אופירה, כבר בת 45, עדיין לא נשואה. הייתה לה אהבה אחת, פעם מזמן, והיא אכזבה. מאז היא לא עוסקת בזה. מטען משפחתי כבד רובץ עליה, לוכד אותה. גם העבר קורא לה לחקור אותו, במין קללת-ברכה שהיא נושאת בקרבה. ויש את רגינה, ניצולת השואה, הערירית, התופרת, האגרנית, שנדמה ששום דבר לא יערער את עולמה. רגינה כבר סיגלה לעצמה אדישות ואטימות כדי להגן על עצמה מפני העולם הרע הזה. שלושת הנשים האלה נעות, כל אחת במסלולה, דרכיהן מצטלבות לפגישה-חצי פגישה, הן מתחברות ומשתפות פעולה ועוזרות זו לזו באחווה מיוחדת, מלאת חמלה ומעשיות.
את העלילות האלה מובילה-עוטפת-שוזרת רחל המשוררת. רחל, שכל מה שרצתה הוא לעבוד את עבודת האדמה בידיה העדינות, ומצאה שוב ושוב שהחולי חזק ממנה. הבריאות ומלחמת העולם הראשונה גוזרות על רחל את גורלה: להיות מורחקת מהאהובים בחייה, מהנוף שאליו ערגה ומעבודת האדמה. החמלה ששלוש הנשים מפגינות זו לזו, הבחירה שלהן להיאבק בגזירת הגורל ולשנות אותו, מהווים ניגוד גמור למה שרחל זוכה לו. שתיים מהנשים זוכות לכך שהגברים בחייהן יעשו שינוי משמעותי למענן, יצאו מהאזור המוכר והנוח וילכו בעקבות ליבם. רחל לא תזכה לזה. היא תהיה אהובה לרגעים, לתקופות, אבל לעולם לא תזכה למסירות של חיים. הרבה אהבו את רחל, אבל איש לא קשר את גורלו בגורלה. בתחנות רבות תפגוש רחל אנשים טובים, חומלים. אבל אלה שציפתה להתעניינותם, לאהבתם, לא יעריפו עליה לא אהבה ולא חמלה.
דמותה של רחל, שמציירת מקמל עתיר, מבוססת על תחקיר היסטורי ומקורות מחקריים, אבל במקביל היא גם ציור חופשי. היא בוחרת להראות שרחל, כשרק ניתנה לה ההזדמנות, התייצבה כל כולה לצידו של החלש. אבל היא זכתה, באחרית ימיה, לבגידת כל היקרים לה, כולל מרבית בני משפחתה, אחיה ואמה החורגת.
זהו ספר על גורל ועל בחירה. על כוחותיו של האדם והיכולת שלו לפעול בתוך המציאות, גם כשהיא לא מזמנת לו גן של שושנים. שלוש הנשים בחרו והצליחו לשנות, ואחרי שפעלו נטתה המציאות לצידן. רחל לא הצליחה. האם שקעה יותר מדי בעבר? האם ציפתה מאחרים לדברים שלא יכלו לתת? האם יכולה הייתה לנהוג אחרת? שאלות שנשארות בחלל האוויר אחרי שמסיימים את הקריאה והלב מתכווץ מגורלה המר.