התחלה/ אדר תשכ"ד, קריית אתא. האב, דן, והאם, בטסי, נפגשו בעודם נסים על נפשם מציפורני הנאצים. הוא הגיע מצרפת, היא מהולנד, והם נפגשו בהרי הפירנאים. בטסי הייתה אחרי מחלה והתקשתה ללכת. "היא צעדה בסוף טור של 60 אנשים והוא עזר לה. כמה שעות אחרי כן אמרו לו 'אשתך שם'", וכשעלו לארץ הם נישאו זה לזה. האב עבד שנים רבות במפעל 'אתא', האם הייתה מנהלת חשבונות בבית אבות. ארבעה ילדים, היא הצעירה.
לימודים/ ביסודי למדה בממ"ד יבנה, שהייתה לו גדר משותפת עם הבית. "כשהייתי שומעת את הילדים צועקים 'המורה ב‑אה' הייתי רצה, עוקפת אותה ונכנסת מהר לכיתה". בכיתה ה' כתבה קטע מרגש על חללי צה"ל "אבל התביישתי לקרוא". את הקטע קרא מישהו אחר, והיא הרגישה שזה לא מה שכתבה. שנים אחר כך, בהלוויה של אורי, היא כמעט נתנה לחברה לקרוא את ההספד שלה, "אבל אז נזכרתי במקרה ההוא מבית הספר". היא אזרה אומץ והקריאה את שכתבה.
תיכון/ דתי מקיף שש שנתי. תלמידה טובה, קצת דחיינית ולא חרשנית. "כל התיכון אמרתי אנחנו עוד נתגעגע לימים האלה, אבל כשסיימתי אמרתי איזה כיף שאני חופשייה".
תנועת נוער/ בני עקיבא שבט היובל. חניכה מצטיינת, "מגיעה לפני הפעולה ונשארת אחרי". כשהגיעו לגיל הכניסה להדרכה היא הייתה בוועדת שבט, זו שדואגת שתהיה פעילות לכו‑לם, למדריכים וגם לאלה שלא. "היה כיף. הרגשנו ששם אנחנו מתחנכים".
שירות לאומי/ בית חינוך עיוורים. "למדתי מה זה לא לראות, למדתי לחוש דברים ולהרגיש את המרקם". אחד החניכים לשעבר ששמרה איתו על קשר, הסביר לאורי שאינו יכול להבחין בין השטרות שבארנקו ועליו ליצור לעצמו סימנים. אורי קידם את נושא בידול השטרות וכך נולדו השטרות בגדלים השונים.
המכללה ירושלים/ הוראת יהדות ומוזיקה. הכלי שלה היה גיטרה. "הצלחתי במבחנים אבל לא סיימתי את החובות. לא הגשתי בזמן ודחיתי לרגע האחרון". במשך שנים חשבה שתשלים את חובותיה אבל בשלב מסוים שחררה. "סלחתי לעצמי ואמרתי: עקרונית אני מסוגלת, מעשית - זה לא מתאים לי". למען האמת היא למדה הוראה "למרות שידעתי שלא אהיה מורה".
אורי אקרא לו/ המחנכת שלה מכיתה י"א ואחותו של אורי הכירו ביניהם כשעוד הייתה סטודנטית. "הם ניסו למצוא שידוך למישהו אחר, ובסוף דיברו עלינו". הם נפגשו בפורים ובסוף תמוז החליטו להינשא. "בהתחלה לא חשבתי שאני מאוהבת בו. כשהחברות ראו שאני לא מסוגלת לאכול, הן שאלו ואני עניתי 'פשוט יש לנו שפה משותפת'". החברות הבינו לאן זה הולך, "הן שאלו: נאכל בורקס בחנוכה? כן, הן אכלו בורקס בחנוכה".
הברכה/ רוני אהרן, בן 30. נולד יום אחרי אזכרת החודש של אביו של אורי ונקרא על שמו. הוא בעלים של חברת היי-טק שעוסקת בפיתוח אפליקציות, נשוי לנטלי ואב ליואב-אורי שנולד ארבעה חודשים אחרי שאורי נפטר. תמר, בת 22, סטודנטית, שירה בת 19, חיילת בחיל המודיעין, ודניאל בן 15, לומד בישיבה התיכונית במודיעין.
תן כותרת/ יום אחד הציעו לאורי לייסד עיתון ילדים. "עשינו טיול אופניים וישבנו לחשוב איך לקרוא לעיתון. הצעתי 'אותיות'". היא הצטרפה כמגיהה ועשתה את זה במשך שבע שנים. היו תקופות שבהן לא קיבלה את השכר הזעום שנקבע לה, והיא מחשיבה את התקופה כשנת שירות שנייה. ההנאה הייתה גדולה. "יצירה שכולה ברוח אורי שמתאימה לילדים דתיים".
ילדים דתיים/ "אורי אמר 'אל תגידו אבל זה מה שמעניין ילדים', אתה מחנך, יש לך אחריות". מצד שני הייתה ב'אותיות' קלילות, "אפשר להשתטות, למשל כמו בספר 'אסור להפוך תנין בשבת'". העבודה בעיתון, עם טקסטים שמתקנים אותם פיזית בעט, הייתה לה חוויה גדולה. "למדתי מאורי, מבמבי שלג ואחר כך מחיותה דויטש, שערכו את 'אותיות', ממה שהם השאירו וממה שהשמיטו מהטקסט".
פסבדונים/ כמה מאמרים בעיתון היו פרי יצירתה. היא כתבה כמה פעמים במקום אמונה אלון או אורי וגם ביקרה תוכניות טלוויזיה. השם שבחרה לעצמה היה רוני דן, כשמם של בנה ואביה.
יוצאת לאור/ היום היא כותבת מדי פעם במוסף 'מוצש' של מקור ראשון, שם היא משמשת גם עורכת לשונית. היא גם מעבירה הרצאות בנושאים מגוונים. אבל הזירה הכי נוחה לה היא פייסבוק. "שם אני גם כותבת, גם מציירת וגם מעלה קטעי מוזיקה". זו גם הפלטפורמה הכי מתאימה למגיהים ועורכי לשון. "אפשר לתקן לא רק לפני הפרסום, אלא גם אחריו".
מתקן החלומות/ בינה ובין אורי היו שיתופי פעולה רבים. "על הספר 'ילדה כמוני' הוא רצה שנחתום במשותף, אבל סירבתי". הוא שיתף אותה בתהליכי הכתיבה וקיבל את הערותיה. "אם לא אהבתי משהו שכתב, הוא מחק וכתב שוב". 'מתקן החלומות' נולד בעקבות חלום רע שחלמה. היא ביקשה שיתקן לה אותו, והוא אמר שזה רעיון טוב לספר.
חברון מאז ולתמיד/ אנשי חברון, כמו עוד הרבה קבוצות ועמותות, התקשרו וביקשו ממנו סיסמה. "היינו בין המטבח והסלון. הם הציעו חברון - שורשים וחזון, ואני אמרתי בואו ניקח את הביטוי 'מאז ומתמיד' שיכלול גם את העתיד, וכך נולד חברון מאז ולתמיד". היא הייתה שותפה לאורי בחלק גדול מהיצירה שלו, "אבל אני מודעת לזה שהוא יכול היה לכתוב בלעדיי".
יצירה/ 'מתקן החלומות' הפך להצגה, ושירי הילדים שלו - לדיסק. את שתי היוזמות האלה הכיר עוד לפני מותו. לפני כמה ימים יצא לאור 'דתי נורמלי', אסופת כתבים שלו, שהוא תכנן להוציא בעצמו.
תכנן/ "אורי הכין קלסר עם רשימת מאמרים שרצה, לידם סימן וי אחד, או שניים. יש מאמרים שלידם כתב 'עריכה' או 'עריכה כבדה'". היא עבדה על הגשמת החלום הזה יחד עם אלי ויסברט, "מראשוני חניכיו בתחום הכתיבה שהיה בקשר כל השנים", ונבו טרבלסי "שכתב בפייסבוק שהוא רוצה לעשות ארכיון של כתביו של אורי. אמרנו לו 'בוא אלינו'". העבודה הייתה רבה. "בדקנו מה כבר פחות רלוונטי, הורדנו שמות כי לא רצינו לפגוע באנשים. היה לי חשוב שיישמר גם האלמנט ההומוריסטי של אורי".
דתי נורמלי/ "אומן אמיתי כותב דברים שהם מעל לזמן. הוא יודע לאבחן תופעה ולכתוב לא רק על הנקודתי אלא גם מעבר לו. אנשים שקראו את הספר אמרו שהם בעיקר חשבו כמה שום דבר לא השתנה".
אם זה לא היה המסלול/ "תמיד הייתי גם וגם וגם. אני שמחה שהכישרונות שלי מתאימים למה שאני צריכה לעשות היום".
הפרידה/ אורי ידע שיש לו מחלה המטולוגית כרונית נדירה. כשחלה הידרדרות ואמרו לו שהוא צריך להתאשפז, הוא ידע שזה לא טוב, אבל קיווה לצאת מזה. "וכשהוא הגיע לטיפול נמרץ, בגלל שלפעמים לא יוצאים משם, היה לי האומץ לשאול אותו מה לכתוב על המצבה. כך זכינו שהגדיר את עצמו במשפט ׳הוליך אחריו רבים בדרכו השקטה׳״.
ציור/ כשהייתה ילדה נחשבה לציירת של הכיתה. בשנים האחרונות הצטרפה לקבוצת 'אורבן סקצ'רס', מיזם בינלאומי של אנשים שמשרבטים במרחב הציבורי, שנפגשים מדי פעם לשרבט בצוותא. כשהיא נוסעת באוטובוס היא משרבטת. "יש לי פינה קבועה, מאחורי האקורדיון, אבל אני לא תמיד בטוחה שהאנשים רוצים שאצייר אותם". חוץ מזה היא מציירת את הנכד והילדים ובעצם כל דבר. "כיף לי לחזור לזה".
במגרש הביתי
בוקר טוב/ "חייבת לקום ברבע לשבע". מכינה סנדוויצ'ים לדניאל ונוסעת לעבודה, "בדרך כלל בווייז קארפול עם נהג נחמד שעובד קומה מעליי", כך שהטרמפ הוא "עד המעלית".
מוזיקה/ קובי אוז, לאונרד כהן, שולי רנד, אתי אנקרי, דוד ד'אור, רוד סטיוארט, ביטלס.
אוכל/ צמחונית מגיל חמש. "פינוק בשבילי זה ממולאים צמחוניים, סלטים טעימים, ובקיץ גם דובדבנים ונקטרינות".
שבת/ "של מנוחה, משפחה וקהילה". לרוב הם בבית, לפעמים מתארחים. "אני אוהבת את בית הכנסת, את הקהילה ואת השיעור של שבת".
עיתים לתורה/ למדה שנים רבות ב'מתן'. "אני שואפת לחזור לשמוע את שיעוריו של הרב דניאל יוסף אפשטיין, שיעורים רחבי אופקים מתוך גישה שאני מתחברת אליה כלפי התורה והחיים".
פנאי/ משרבטת ומצלמת, "אוהבת לראות דברים קטנים ולתפוס אותם במצלמה". ויש גם אהבה לים, "לנסוע ולהתבונן בו".
אוסף/ "מזה שנים אחדות אני אוספת כוסות נייר לקפה. אני מוצאת עניין במוצר הפשוט הזה ובאינספור הווריאציות שלו".
מפחיד/ פיגועים וכלבים. "תנו לחיות לחיות, אבל קשורות".
דמות מופת/ חסידת אומות העולם טו ון דה וייר, שהלכה לעולמה לפני שבועיים. "היא והוריה היו שותפים בהצלת חייה של אמא שלי. האב מצא לה מסתור ובמשך שנה וחודש טו הייתה באה בכל שבוע לאמי והייתה הקשר שלה עם העולם החיצון. ההורים שלה גם שמרו על חפצי הערך של המשפחה שלי". המשפחות נקשרו זו בזו, ובהלוויה שהתקיימה לפני שבועיים בהולנד הכומר קרא "שמע ישראל" ודיבר על "כל המציל נפש אחת". "זה היה האירוע המשמעותי בחיי".
כשתהיי גדולה/ התוכניות הנוכחיות הן לזמן הקרוב. יש את דף הפייסבוק "מספרים על אורי אורבך" שהיא מטפחת וספרים של אורי שצריך להוציא לאור, "הוא, שיהיה בריא, השאיר לנו המון עבודה". בינתיים אין לה תוכנית חומש, "טוב לי איפה שאני נמצאת". מצד שני "אורי הזהיר משקיעה בהנצחה על חשבון החיים. מקווה שאדע לשמור על המינונים. כשעבדתי שעות ארוכות על הספר המצאתי ביטוי – אלמנה טובה דיה, על משקל 'אמא טובה דיה'. אני מקווה לעמוד בהגדרה הזאת".
לתגובות:
ofralax@gmail.com