לא ברור האם השוטרים הפלשתינים סייעו או תקפו. כניסה לשטח A.
לא ברור האם השוטרים הפלשתינים סייעו או תקפו. כניסה לשטח A.צילום: גארט מילס, פלאש 90

האירוע החמור שהתרחש ביום שני האחרון בג'נין יכול היה בקלות להיגמר באופן הרבה יותר טרגי.

חייל, ובעיקר חיילת, שמצאו את מותם בלינץ' או נחטפו בעודם חיים, היו יכולים להצית את הגיזרה כולה. אם תרצו, מדובר באחד מתרחישי האימה המרכזיים היום בצה"ל. חיילת בשירות סדיר שנסעה ברכב יחד עם נגד מחטיבת המילואים 6, נקלעו למרכז העיר ג'נין. השניים יצאו ממחנה נעורה שליד עפולה לכיוון שבי שומרון. בדרכם חזרה לבסיס בצפון, טעו החיילים בדרך ונכנסו לג'נין. הטעות נבעה משימוש באפליקציית ווייז, וכנראה גם מהתעלמות משלטי האזהרה הגדולים שמתריעים מפני כניסה לעיר הפלשתינית העוינת.

כשתושבי העיר זיהו את רכבם ואת מדיהם, החלו הפלשתינים לרגום את רכבם של החיילים באבנים. בסרטונים המזעזעים שהפיצו צלמים ערבים אפשר לראות כיצד תוקפים הפלשתינים את החיילת תוך משיכה בשערותיה עד לפציעתה. האירוע הסתיים בפצעים קלים לחייל ופציעות חמורות יותר לחיילת, חלקן בפניה. במהלך האירוע אף נגנב נשקה של החיילת, והוחזר בשלב מאוחר יותר לידי צה"ל באמצעות אנשי המשטרה הפלשתינית.

קיימות גרסאות שונות לשאלה מה הוביל לסיום האירוע. בצד הערבי טוענים כי שוטרים פלשתינים הם אלו שחילצו את השניים, כאשר אחד מהם אף ירה באוויר כדי להרחיק את ההמון הזועם מהחיילים. מצד שני, בעדות שנתנו החיילים עצמם התברר שאנשי המשטרה הפלשתינית הם דווקא אלו שהחלו את המתקפה כלפיהם, וקרוב משפחה של החיילים אמר השבוע כי השניים נחלצו בכוחות עצמם. בהודעות הראשוניות שיצאו נראה היה כי בצה"ל אימצו את טענות הצד הפלשתיני, אולם כעת, ככל כנראה בעקבות עדותם של החיילים, מסרבים בצה"ל להתייחס לסוגיית השוטרים הפלשתינים. מבחינת הצבא האירוע עדיין נמצא בשלבי תחקור שאמור להסתיים בימים הקרובים.

מה שכן יודעים לספר בצה"ל הוא שכניסת ישראלים לשטחי A, אותם אזורים שבשליטת הרשות הפלשתינית, היא אירוע שמתרחש כל העת, אך מקרים שמתדרדרים לניסיונות פגיעה חמורים אינם נפוצים כל כך. המקרה האחרון התרחש לפני כשלושה שבועות, אז אזרחים ישראלים נכנסו לכפר אבו דיס וחולצו משם על ידי כוחות צה"ל.

צה"ל אומנם לא מציג מספרים רשמיים של התופעה, אך נתונים אחרים מעידים על כך שבשלושת החודשים האחרונים התרחשו 23 אירועים שבהם מנגנוני התיאום הביטחוני החזירו ישראלים שנכנסו לשטחי הרשות.

"חייבים להגביר את המודעות בנושא", אומר ח"כ מוטי יוגב, חבר ועדת חוץ וביטחון. "יש שלטים גדולים שמזהירים מפני כניסה לאזורים שלצערי הפקרנו אותם לשליטה פלשתינית, ולשם אסור באמת לנסוע. כל מי שמשרת ביהודה ושומרון צריך לתדרך אותו שוב ושוב שלא ייכנס לשטחי A. הדבר השני שחשוב לזכור הוא שגם אם אנחנו לא תמיד אוהבים אותה, למשטרה הפלשתינית יש אינטרס לשתף איתנו פעולה בגלל הפחד שלהם מהאויב היותר גדול - חמאס. זאת גם הסיבה שייתכן ששוטר פלשתיני הוא זה שבסופו של דבר חילץ אותם מידי ההמון הזועם. מצד שני כדאי לזכור שכבר היו גם שוטרים פלשתינים שביצעו פיגועים, כך שיש כאלה ויש כאלה.

"מעבר לכל זה, הדבר החשוב ביותר הוא להגביר את ההרתעה על אותם פורעים. חייבים להרתיע את כל מי שמעז לפגוע, בין אם זה באבנים ובין אם זה בלהרים יד או בכל דרך אחרת, בחיילים. אין לי ספק ששירותי הביטחון יגיעו לכל מי שהיה מעורב ולמי שחטף בהתחלה את הנשק, ואני מקווה שירתיעו אותם בהתאם".

אולי לא צריך להסתפק בשלטי אזהרה אלא להציב מחסומים בכניסה לשטחי A?

"נכון שמדי פעם קורה שאזרחים שנוסעים באזור נכנסים בטעות לשטחי A, אבל לרוב זה לא קורה. בפועל אין כמעט מחסומים בשטח, אבל סימון יותר ברור של השלטים, אולי אפילו שילוט מואר בלילות או כל אופציה אחרת, יוכל למנוע גם את קצת המקרים. אבל אם תהיה הרתעה טובה, גם במקרים הבודדים שבהם אזרחים נכנסים לאותם מקומות, הציבור הפלשתיני לא יפגע בהם. הכול שאלה של הרתעה".

מה קרה להתרעה?

"האירוע הזה, כמו מקרי לינץ' אחרים, מדגיש כמה החברה הערבית חיה בתרבות של שבט ולא בהתנהלות של מדינה מתוקנת", אומר המזרחן ד"ר מרדכי קידר, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ומרצה באוניברסיטת בר-אילן. "שנאת הזרים, ההתנהלות האלימה, המונח 'המון מוסת', כל אלה קשורים קשר הדוק לתרבות השבט המאפיינת את החברה הערבית. אתה רואה בפשטות שמי שנכנס לשטח הערבי מיד מותקף, בעוד שלא תראה מציאות הפוכה".

אם שוטרים פלשתינים אכן סייעו לחיילים, זה משהו שנבע מתפיסה אישית שלהם או מהנחיות של הרשות הפלשתינית?

"אם אכן השוטרים סייעו, הם עשו את זה בגלל שהרשות עצמה כן חושבת ומתנהלת כמו מדינה, ולא כמו שבט. להם יש חוק ובתי משפט, שזה לא קיים בהתנהלות של שבט", אומר קידר. "זאת המדיניות של הרשות הפלשתינית, בלי קשר לתיאום הביטחוני. הרשות, מכיוון שהיא חושבת כמו מדינה, אומרת שהיא בעצמה תטפל בפולשים ולא האזרח הפשוט. לכן השוטרים, לפחות חלקם, הגנו על החיילים".

מתחנכים להיות שהידים

קשה להיות מופתעים מההתנפלות הפלשתינית על רכבם של החייל והחיילת. סרטונים שרצים ברשת מראים כיצד פעם אחר פעם סיורים צה"ליים בכפרים פלשתיניים מותקפים באבנים, בבקבוקי תבערה, ואפילו בבעיטות ברכבים עצמם. מכיוון שמדובר ברכבים ממוגנים כמעט לא נגרם נזק, אבל קשה שלא להסתכל על התמונות הללו בלי לדבר על אובדן ההרתעה הישראלית.

"במובן האסטרטגי בוודאי שלא איבדנו את ההתרעה, אבל יש צורך להכות מדי פעם עם הפטיש על הראש כי מדי פעם היא נחלשת", אומר יוגב, "אחת הטענות היא שהאינתיפאדה הראשונה ב‑87' פרצה כי בני העשרים, אלה שתקפו את צה"ל ועשו את הפיגועים, לא זכרו את הניצחון של צה"ל ב‑67', כך שנוצר הצורך להחזיר את ההרתעה על הדור אשר לא ידע את יוסף. כך גם עם הדור החדש, שאולי שכח את יכולותיו של צה"ל. צריך לזכור שהמחבלים של היום לא גדלו בבתי הספר הפלשתיניים על ערך החיים, אלא על ערך השהידים. לכן צריך פעם בכמה זמן להשתמש במקל. המציאות כאן לא מאפשרת לנו אחרת".

"בוודאי שאיבדנו את ההרתעה", אומר קידר, וחולק על דבריו של ח"כ יוגב. "אני אישית הסתובבתי בעבר בג'נין בלי שום חשש ובלי שום צורך בהגנה, ובמציאות של היום זה לא אפשרי. חשוב להבין שבעיני תושבי ג'נין החיילים נתפסו כחלשים. לו היה מדובר בכוח של שישה או שבעה חיילים, מחומשים כמו שצריך, שנכנס לג'נין, לא היו נוגעים בהם. פה ההמון הרגיש חולשה של חייל וחיילת שלא יודעים להרים נשק, וניצל את ההזדמנות".

כאמור, אחד החששות הגדולים באירוע היה שהחיילים למעשה ייחטפו. לא מדובר בחשש בעלמא. במהלך סקירתו השנתית בפני ועדת חוץ וביטחון לפני כחודשיים, הציג ראש השב"כ נדב ארגמן את פעילות הארגון שבראשו הוא עומד. במהלך דבריו חשף ארגמן כי בשנת 2017 סוכלו כ‑400 פיגועים, שמונה מתוכם היו פיגועי חטיפה. גם בסדרת הכתבות ששודרה השבוע בחדשות הערב ב'כאן 11' על האסירים הפלשתינים, אפשר היה לראות שהם מבינים שחטיפות הן מהלך אסטרטגי פלשתיני, ולא בכדי. מדינת ישראל והציבוריות הישראלית לא יודעות להתמודד עם מקרי חטיפה.

במצב הזה, חטיפת חיילת היא יעד אסטרטגי מהמעלה הראשונה בשביל התנועות הערביות, שכן במקרה כזה לא מן הנמנע שנראה שחרור מחבלים המוני על מנת להחזיר את החיילת. ח"כ יוגב אומנם לא נמנה על התומכים בשירות קרבי של חיילות, אולם הוא לא חושב שהחשש מחטיפה מהווה שיקול בהחלטות הרמטכ"ל ביחס לשילוב חיילות בתפקידים קרביים. "חיילות יכולות להיחטף גם בקרקל ובשאר הגדודים המעורבים. לדעתי הרמטכ"ל מונע מתפיסה פשוטה: מה שיוביל את צה"ל לניצחון זה מה שאנחנו נעשה. הוא לא רואה יתרון, כמו בשאר העולם אגב, בחיילות שמשתלבות בכוחות לוחמים כמו גולני, צנחנים ושריון. הוא כן שילב, באופן ניסיוני, 13 לוחמות בשריון, אבל שם מדובר בכוח הגנתי בלבד, וגם זה נמצא כעת בבדיקה האם חיילות מסוגלות לממש את כל הפעילויות הללו בעמדות נייחות בקווי הגבול. הוא לא רואה את זה בהיבט המבצעי כיתרון, אלא כחיסרון, ולכן לא יהיו חיילות בכוחות לוחמים שמטרתם היא לנצח, ולא שום דבר אחר", אומר יוגב.

צה"ל פועל בכל מקום

אירועי הלינץ' מתרחשים כשברקע מונח על השולחן חוק סיפוח יהודה ושומרון. מטרת החוק, שהגיש חבר הכנסת יואב קיש מהליכוד, היא להחיל את הריבונות הישראלית על היישובים ביהודה ושומרון. החוק, שהיה אמור להיות מקודם כבר בשבוע החולף, הורד מסדר היום של ועדת השרים לענייני חקיקה לפי דרישת ראש הממשלה נתניהו, בעקבות המגעים שהוא מנהל מול האמריקנים בדבר החלת הריבונות בשטחי C. בישיבת סיעת הליכוד שהתקיימה השבוע אמר ראש הממשלה שמלבד תיאום מול האמריקנים בנושא, הצעת החוק הזאת חייבת להיות ממשלתית, ולא פרטית, כפי שהיא מנוסחת כיום.

סיפוח יהודה ושומרון לא אמור לשנות משמעותית את היכולת של צה"ל לפעול בשטח. "החוק לא אמור לשנות את האפשרות לפעול, אלא להכתיב מציאות חוקית ותודעתית. מה שכן, החוק יאפשר לחזק תשתיות ודברים אחרים בשטח. אבל כבר כיום צה"ל פועל בכל מקום", אומר יוגב. "כל התקדמות בכיוון של ריבונות ישראלית בין הים לירדן הוא מהלך טוב של התקדמות בדרך לחזון של ריבונות בכל השטח. המטרות המיידיות הן כל אותם מקומות שיש עליהם קונצנזוס ישראלי, כמו בקעת הירדן, ש‑80 אחוזים מאזרחי ישראל רוצים לראות את החוק הישראלי חל שם, או על מעלה אדומים ושאר המקומות שיש בהם הסכמה לאומית. אני משוכנע שראש הממשלה העלה את הנושאים הללו בשיחותיו עם וושינגטון, ואני מקווה שהנושא יקרום עור וגידים".