1
המלצות המשטרה בעניינו של ראש הממשלה לא הפתיעו איש, כך נדמה. השורה התחתונה פשוטה:
המשטרה מאמינה שבין נתניהו לאיש העסקים הישראלי ארנון מילצ'ן התקיימו יחסי מתת ותמורה, ולכן יש להאשים את מילצ'ן במתן שוחד ואת נתניהו בקבלת שוחד. מילצ'ן, על פי עמדת המשטרה, העניק לנתניהו ומשפחתו מתנות יקרות ערך לאורך שנים, כגון סיגרים, בקבוקי שמפניה ותכשיטים, בשווי כולל של כ‑750 אלף שקלים. לטענת המשטרה, בשלב כלשהו החליטו מילצ'ן ואיש עסקים עשיר נוסף, ג'יימס פאקר, לחלוק בנטל הענקת המתנות לבני משפחת נתניהו, ופאקר השתתף בנטל בסכום של כרבע מיליון שקלים. השווי של כל המתנות שקיבלה משפחת נתניהו עמד בסופו של דבר על כמיליון שקלים.
מה קיבל מילצ'ן בתמורה? כאן מסמנת המשטרה שורה של מקרים שבהם פעל לכאורה נתניהו באופן שקידם אינטרסים עסקיים ואישיים של מילצ'ן. הנושא הראשון הוא מה שזכה לכינוי "חוק מילצ'ן". הסיפור די פשוט. מילצ'ן הוא תושב חוזר שנהנה מהטבה שנתנה מדינת ישראל לעולים חדשים ותושבים חוזרים. ההטבה מאפשרת שלא לדווח במשך שנים על הכנסותיו מעסקים בחו"ל שחייבים לכאורה במס בישראל. לטענת המשטרה, בממשלה הקודמת ביקש נתניהו להאריך את התקופה הזאת ליותר מעשר שנים. הוא פעל לשינוי החוק, אך מי שלכאורה בלמו את היוזמה היו שר האוצר דאז יאיר לפיד, שאליו עוד נשוב בהמשך, ובכירי משרדו.
נושא שני הוא סיפור הארכת הוויזה למילצ'ן. הסיפור הזה מתחיל בריאיון שהעניק מילצ'ן לתוכנית הטלוויזיה 'עובדה', בו התרברב בפעולות חשאיות שעשה למען מדינת ישראל. מילצ'ן, שחי במקביל בארצות הברית ובישראל אך אינו אזרח אמריקני, גילה לאחר הריאיון כי שלטונות ארצות הברית מסרבים להאריך את הוויזה שמאפשרת לו לחזור לארצות הברית. נתניהו, שהיה אז ראש הממשלה, יזם פנייה לגורמים בכירים מאוד בממשל האמריקני, בהם מזכיר המדינה ג'ון קרי ושגריר ארצות הברית בישראל דן שפירו, במטרה לסייע למילצ'ן להאריך את הוויזה כך שיוכל לשוב לארצות הברית.
תמורה נוספת שקיבל מילצ'ן, לטענת המשטרה, הייתה היוזמה לאחד את שתי זכייניות ערוץ 2 לחברה אחת. מילצ'ן היה מעוניין להיות בעל מניות בערוץ המאוחד, ונתניהו, שהחזיק אז גם בתיק התקשורת, פעל לכאורה כדי לאפשר לו להיכנס כבעל מניות. לצורך כך שוחח על פי הטענה נתניהו עם מנכ"ל המשרד דאז, שלמה פילבר. היוזמה כולה לא הבשילה, והנושא ירד מסדר היום.
פרשייה נוספת היא סגירת ערוץ 10. לטענת המשטרה נתניהו פעל למניעת סגירת הערוץ, שבו היה אז מילצ'ן בעל מניות. נתניהו על פי החשד ניסה לעזור למילצ'ן גם בנוגע למיזם עסקי גדול שניסה לקדם כחלק משותפות עם איש העסקים ההודי ראטן טאטא. מדובר היה ברעיון להקמת אזור סחר חופשי בגבול בין ישראל לירדן, מיזם שגרר התנגדויות מצד מערכת הביטחון ובסופו של יום לא יצא לפועל.
עד כאן סיפורה של פרשה 1000, המכונה גם פרשת המתנות. הפרשה השנייה שאליה נוגעות ההמלצות היא פרשה 2000, המכונה גם פרשת מוזס. במסגרת חקירת פרשייה זו נחשף כי במהלך השנים מאז נבחר נתניהו לראשות הממשלה, התקיים מאחורי הקלעים קשר בינו ובין מו"ל ידיעות, ארנון (נוני) מוזס. שתי פגישות שנערכו בין השניים הוקלטו במכשיר הטלפון הסלולרי של איש לשכת נתניהו, ארי הרו. מההקלטות עלה שבמהלך הפגישות דנו נתניהו ומוזס באינטרסים ההדדיים שלהם, ובחנו כמה כיווני פעולה. נתניהו אמור היה לעזור למוזס כדי לרכך את התחרות האגרסיבית מצד ישראל היום, בתמורה לסיקור אוהד יותר של העיתון. בין היתר עלו בשיחה האפשרות שנתניהו יתמוך בחוק ישראל היום, יפעל לצמצום תפוצת ישראל היום, ויפעל לביטול הוצאת מהדורת סוף השבוע של ישראל היום. בנוסף לכך פעל לכאורה נתניהו לתווך בין מו"ל ידיעות אחרונות לבעלי הון, לרכישת ידיעות אחרונות, זאת בעודו מכהן כשר התקשורת. לאור זאת לטענת המשטרה ישנן ראיות לכך שנתניהו עבר עבירה של בקשת שוחד, ואילו נוני מוזס עבר עבירה של הצעת שוחד.
2
התמונה מסתבכת
מאז שפורסמו ההמלצות, התייחס אליהן נתניהו כבר פעמיים באופן פומבי, עם הצהרה ראשונית זמן קצר לאחר פרסום ההמלצות, ולמחרת הוסיף ותקף את דברי המשטרה בדברים שנשא בוועידת השלטון המקומי. נתניהו הציג שורה ארוכה של קשיים שיש לטענתו בהמלצות, ובסיום דבריו כינה את המסמך כולו "מסמך קיצוני ומוטה, מחורר כמו גבינה שוויצרית".
לנתניהו יש כמובן אינטרס להציג את ההמלצות באור בעייתי ככל האפשר, אבל גם מי שאין לו אינטרס שכזה, לא יכול להימנע מלשאול את עצמו כמה שאלות על המסמך. נתחיל בפרשת המתנות. איכשהו, המספרים שהציגה המשטרה, מספר עגול של כמיליון שקלים שמתחלקים באופן מאוד עגול בין שני השותפים כביכול להענקות לנתניהו, מילצ'ן ופאקר, שלושת רבעי הסכום מזה ורבע הסכום מזה. המספרים נראים קצת עגולים מדי, מספרים שנועדו להרשים, יותר מאשר מספרים שבאמת יוכלו לעמוד במבחנו של בית המשפט.
גם כאשר מגיעים לסעיף התמורה, מה שלכאורה קיבל מילצ'ן מנתניהו, עולות כמה וכמה שאלות. אחת התמורות המרכזיות שלכאורה ניתנו למילצ'ן היא פעולתו של נתניהו לקידום מה שמכונה "חוק מילצ'ן". העד המרכזי בסיפור הזה הוא שר האוצר לשעבר ומנהיג האופוזיציה בהווה, יאיר לפיד. לפיד אומנם לא נושא בתואר ראש האופוזיציה, אך הוא ללא כל ספק הטוען המשמעותי ביותר לכתר ראש הממשלה מצד האופוזיציה הנוכחית. יש משהו קצת משונה בעובדה שעדותו, שעל פי דברים שאמר ידידו ח"כ עפר שלח נמשכה כשעה בלבד, מסוגלת לבסס האשמה כה חמורה נגד ראש הממשלה שהוא יריבו הפוליטי המרכזי. וכאילו כל זה לא מספיק, מתברר שלפיד ומילצ'ן הם גם חברים קרובים מצד עצמם, כך שהתמונה הזאת מסובכת אפילו יותר.
שאלה נוספת נוגעת לסיפור ערוץ 10. נתניהו היה אומנם מיודד עם מילצ'ן, אך לכל אורך משבר הערוץ טרחו בתקשורת לטעון שנתניהו הוא זה שעומד מאחורי הניסיונות לסגור את הערוץ. באופן מדהים, יש לומר, נתניהו מאשר כעת גם הוא את הטענה הזאת, ומודה שפעל לסגירת הערוץ, ורק חוות דעתו של היועמ"ש דאז וינשטיין הצילה אותו. אם כך, הטענות לסיוע של נתניהו למילצ'ן בהקשר זה נראות משונות מאוד.
למרות שאפשר להקשות עוד, נעבור ברשותכם לפרשה 2000. על פי הטענות הציע נתניהו לסייע למוזס בין היתר סביב חקיקת חוק ישראל היום. האם מישהו, לכל אורך החקירה, בדק ברצינות מה היה טיב הקשרים בין מוזס ובין אלו שלא רק הבטיחו בשיחה סגורה לעזור, אלא פעלו בפועל באופן בוטה וגלוי לקידום החוק? עד עתה לא נראה שהסוגיה הזאת נבחנה ברצינות.
3
דרך ארוכה
כעת עובר הנושא כולו לשולחנו של היועץ המשפטי לממשלה. לוח הזמנים כאן לא יהיה קצר. בשלב הראשון יצטרכו אנשי הפרקליטות והיועץ לערוך בחינה ראשונה של הראיות מול ההמלצות, ולהחליט האם הראיות כפי שהן מספיקות על מנת להגיש כתב אישום נגד נתניהו ונגד מילצ'ן ומוזס. מהניסיון המצטבר לא מדובר בתהליך קצר. חוקרי המשטרה מטבע הדברים חדורי מוטיבציה להביא את החקירה לסיום משמעותי ככל האפשר, אך רק אנשי הפרקליטות והיועמ"ש הם אלו שיודעים לבחון את הראיות בראי הצורך להוכיח את ההאשמות בבית המשפט. לכן, מבחינה זו אנחנו נמצאים בשלב מוקדם מאוד של ההחלטה.
לאחר מכן, ורק אם יחליט היועץ המשפטי לממשלה שיש לכאורה בסיס להגשת כתב אישום, יזומנו פרקליטי החשודים לשימוע. גם ההליך הזה לא קצר בכלל. תחילה יש להעביר לפרקליטים את החומר ולתת להם זמן ללמוד אותו, אחר כך יש לערוך את השימוע, ולאחר מכן היועמ"ש צריך לבחון את הטענות שיעלו בשימוע ולהחליט סופית האם להגיש כתב אישום.
ההליך הזה כולו, על כל שלביו, שיכולים לכלול גם השלמות חקירה כאלה ואחרות, לא סביר שייקח פחות משנה. מי שמצפה להכרעה מהירה ולתשובה פשוטה וזריזה שתחתוך את פרשיות נתניהו לכאן או לכאן, צפוי להתבדות. הדרך עוד ארוכה, ואנחנו נמצאים רק בתחילתה.
*** הפינה הכלכלית ***
כבר 2019
הכנסת תתחיל השבוע, קצת באיחור, לדון בתקציב המדינה לשנת 2019, שאושר בממשלה לפני כחודש. לאחר האישור בקריאה ראשונה במליאה יעברו התקציב ושני החוקים המוצמדים אליו, שאליהם נחזור בהמשך, לדיון בוועדות הכנסת השונות, בעיקר ועדת הכספים, אך לא רק ועדת הכספים. המטרה היא לסיים את החקיקה המשולשת עד יציאת הכנסת לפגרת הפסח, בעוד קצת יותר מחמישה שבועות.
באיחור אמרנו? האמת היא שזו באמת הקדמה פראית של אישור התקציב. תקציבי מדינה מאושרים בדרך כלל סמוך לסיומה של השנה התקציבית הקודמת, ולעיתים אף בתחילת השנה שאליה מתייחס התקציב. חוק יסוד הכנסת מאפשר למעשה את אישור התקציב עד סוף חודש מרס של אותה שנת תקציב. השנה צפוי תקציב 2019 לעבור לפני סוף חודש מרס 2018, כלומר שנה תמימה לפני המועד האחרון. למה כל זה קורה? כחלק מניסיון שרק הזמן יוכיח אם הוא יכול להצליח, לאפשר לכנסת ה‑20 לכהן לפחות ארבע שנים, ואולי אפילו עד תום מועד כהונתה בחודש נובמבר 2019. המטרה היא לעקוף את הקושי בהעברת תקציב בשנת בחירות, מה שבאופן כמעט אוטומטי גורם להקדמת הבחירות. כעת, כאשר ערב תחילת השנה האזרחית הבאה כבר יהיה תקציב מאושר, תוסר אבן נגף משמעותית מאוד מדרכה של הקואליציה.
אז למה אמרנו בתחילה שמדובר באיחור? זאת משום שהזמן שנותר עד תום כנס החורף של הכנסת מצומצם למדי. חמשת השבועות שנותרו, שאולי יוארכו לרגל המצב בשבוע נוסף, הם זמן קצר מאוד לצורך העברת תקציב, שצמודים לו עוד שני חוקים שצריכים לעבור יחד איתו. החוק הראשון הוא חוק ההתייעלות הכלכלית, שהוא שם יפה לחוק ששמו צריך היה להיות מן הסתם "חוק הקיצוצים", והחוק השני הוא חוק התוכנית הכלכלית הידוע בכינוי "חוק ההסדרים". חוק ההסדרים, שבשנה הנוכחית צפוי להיות רזה באופן יחסי, יכלול כמה רפורמות שהממשלה מבקשת לקדם בצמוד לתקציב המדינה שהבולטת שבהן הפעם היא בתחום התקשורת.
בניסיון לאפשר העברה מהירה של התקציב בלי צרות מח"כים סוררים ברגע האחרון, נחתם בין סיעות הקואליציה הסכם מיוחד. ההסכם קובע שחברי הכנסת מכל הסיעות לא יורשו להציב דרישות תקציביות כתנאי לאישור התקציב ברגע האחרון. אם ח"כ יתעקש בכל זאת, ינוכה התקציב שדרש וקיבל ממכסת הכספים הקואליציוניים שהוקצו לסיעתו בהסכם. כך למעשה נוטרלה המשמעות התקציבית של המשא ומתן המסורתי בליל התקציב, והועלה עוד קצת הסיכוי שתקציב 2019 יאושר במועד שנקבע על ידי ראש הממשלה ושר האוצר.
לתגובות: shlomopy@gmail.com