על ראש השחיתות בוער הלפיד

המלצות המשטרה נגד ראש הממשלה לא הפתיעו אף אחד. אני לא מאמין שמישהו במערכת הפוליטית חשב שיהיו המלצות קלות יותר.

ההפתעה האמיתית הייתה מעורבותו של יאיר לפיד, שהתברר כי העדות שלו בנוגע לקשרים בין נתניהו לאיש העסקים ארנון מילצ'ן הייתה מרכזית מאוד בגיבוש ההמלצות.

יכול להיות שיו"ר יש עתיד הוא אביר הצדק והלוחם בשחיתות השלטונית. נפרגן לו על כך. אבל באותה מידה אפשר לשאול על רדיפת הצדק הזאת, מדוע כשהדברים התרחשו בפועל, לפני שנים אחדות, המשטרה לא קיבלה התרעה וגם לא היועץ המשפטי לממשלה. מדוע הדברים התגלו רק עכשיו במסגרת חקירת פרשת המתנות, כשלפיד זומן על ידי המשטרה למסור עדות.

לפיד אינו מכחיש זאת. "בעקבות חקירת תיק 1000 פנתה אליי המשטרה וביקשה ממני למסור עדות על תקופתי במשרד האוצר. כמו כל אזרח שומר חוק במדינת ישראל, מסרתי להם עדות קצרה שנגעה לניסיון להרחיב את חוק מילצ'ן ל‑20 שנה. למרות כל הלחצים, סירבתי להעביר את החוק", אמר לפיד בתגובתו להמלצות. שוב נדגיש שכאביר הצדק, היה יכול השר לשעבר לפעול בזמן אמת ולנפנף בשחיתות השלטונית, אם אכן הייתה כזו. זה לא קרה.

אפשר להעריך שפשוט זה לא היה נכון פוליטית, אבל זו רק הערכה טובה ככל הערכה אחרת. התגובה של לפיד להמלצות היא כבר קצת יותר פוליטית. "גם אם החוק היבש אינו מחייב את ראש הממשלה להתפטר, במדינה מתוקנת אדם שנגדו תלויות האשמות כבדות כל כך, שחלקן הגדול אינו מוכחש, אינו יכול להמשיך לכהן כראש הממשלה".

רק לפני שבועות אחדים התראיין לפיד ל'בשבע'. הוא נשאל על יחסו לחקירות שנקשרו בשמו של ראש הממשלה. כבר אז הוא רמז להפתעות, אבל ההנחה הייתה שלפיד לא יודע הרבה יותר מכל אדם אחר שאינו חוקרי המשטרה.

"כל אחד רשאי ליהנות מחזקת החפות", אמר אז לפיד, "אבל בואו ותשאלו אותי שוב את אותה שאלה כשיתפרסמו ההמלצות ונראה מה יהיה שם. כי כנראה שהולכים להתפרסם הרבה מאוד דברים שאנחנו לא יודעים עליהם - ואז נראה איך אנשים הגונים מגיבים לזה". הוא אמר זאת כשכבר ידע בדיוק על מה העיד, ועל הסבירות הגבוהה שהעדות שמסר במשטרה תהווה חלק מרכזי ומשמעותי בהמלצות המשטרה נגד נתניהו.

בשיחה איתנו לפיד גם העריך שנתניהו ייחקר בפרשת הצוללות, כשהנושא כלל לא היה על סדר היום, ובזמן שהיועץ המשפטי לממשלה עמד והצהיר שנתניהו אינו חשוד בפרשה. האם ידע משהו? ללפיד הפתרונים.

בשורה התחתונה, יבוא נתניהו ויטען שללפיד יש אינטרסים פוליטיים. לפיד יאמר שאין קשר ונעשה ניסיון לפעול שלא על פי חוק. בעניין זה אין מה לקנא ביועץ המשפטי לממשלה. זה יקרה בעוד חודשים רבים, אבל מנדלבליט יצטרך לשבור את הראש עד הרגע האחרון, כי הנסיבות אינן רגילות. כשאחד מראשי האופוזיציה הוא עד מפתח נגד ראש ממשלה, יש הרבה מאוד אינטרסים שצריך לבדוק ולבחון. כך לדוגמה היו השבוע מי שטענו שההמלצות של המשטרה בכוונה כה חמורות, כדי לסנדל את מנדלבליט כך שלא יוכל להימנע מלהעמיד לדין את נתניהו, לפחות בתיק אחד – גם אם בעבירות קלות יותר כמו מרמה והפרת אמונים.

בין לפיד לבנט

נתניהו ניהל את המשבר בצורה הכי אופיינית לו. דקות ספורות אחרי פרסום ההמלצות הוא כבר דיבר לעם ישראל. הנאום שנשא, כך היה ניכר, מצוי באמתחתו כבר זמן מה. מן הסתם עבר ליטושים אחרונים, אבל ראש הממשלה שיער שיצטרך לשאת אותו. הוא ענה אחת לאחת להמלצות נגדו, וניכר שהיה מוכן להן.

הוא הצהיר באופן מפורש כי ייאבק על חפותו וניסה לשמור על הפאסון הידוע שלו, אבל בשני המקרים שבהם הגיב נתניהו פומבית הוא היה נראה מוטרד. אולי קיווה שלא יהיו המלצות כבדות משקל עד כדי כך. הפנייה שלו הייתה לאזרחי המדינה או לראשי הרשויות, אך הרמזים בנוגע לתיק פנו לכיוון היועץ המשפטי לממשלה. בכל הצהרה הוא הקפיד לדבר על עתידו הפוליטי, והבטיח שימיה של הממשלה אינם ספורים.

תגובות השרים בהקשר הזה מעניינות. השר ליברמן, שבימים כתיקונם כבר לא ממש קרוב לנתניהו אבל גם לא נחשב מחובבי המשטרה, העניק לו תמיכה מקיר לקיר. גם השר כחלון, באופן יחסי, נתן תגובה שיכולה להתפרש כתמיכה. המפלגות החרדיות ניצלו את האפשרות לתמוך בנתניהו ולהכות בלפיד. אבל התגובה המעניינת ביותר הגיעה מיו"ר הבית היהודי, השר נפתלי בנט.

הוא נעמד מאחורי נתניהו, אבל מתח עליו ביקורת נוקבת. מצד אחד הוא פרגן על כישורי ניהול המדינה של נתניהו, ומצד שני נתן אמירה ברורה שראש הממשלה כשל בצורך לשמש דוגמה לציבור. "קבלת מתנות בהיקף כה רחב לאורך הרבה זמן איננה עומדת בציפייה זו של אזרחי ישראל. מנהיג מדינת היהודים פשוט לא צריך לקבל מתנות כאלה ממיליארדרים. ככה לא מחנכים דור צעיר לערכים וככה לא חונכנו אנחנו".

בנט לא הסתפק בביקורת והוסיף רמיזה נוספת, אחרי שאמר שימתין עד להכרעתו של מנדלבליט: "אני סומך על יושרם ועל עמידותם של היועץ וצוותו. לגבי הפן הערכי, יחליט הציבור ביום הבוחר". אם מישהו חשב שרק לפיד יעשה כאן סיבוב פוליטי, בא גם בנט וניצל את ההזדמנות. לא ברור אם היו לנתניהו ציפיות מבנט, אבל בסופו של דבר הוא היה השר היחיד שמתח עליו ביקורת, וביקורת לא פשוטה. האם פעל נכון? בסביבתו של השר אומרים שהתגובה מתבקשת, שאי אפשר להתעלם מחומרת מסמך ההמלצות. בסביבתו של נתניהו יודעים שיש מי שרושם את התגובות ועושה את החישובים הפוליטיים שלו. זה לא דבר שישליך על היחסים הקורקטיים-משהו בין שני האישים לטווח הקצר, אבל אם בנימין נתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה הבאה, תעמוד בפניו דילמה קשה מאוד: שר אחד לשעבר, שיכול להיות מנהיג אחת המפלגות המשמעותיות בכנסת הבאה, העיד נגדו, ושר בהווה שמנהיג מפלגה משמעותית במפה הפוליטית ביקר את התנהלותו באופן חד וברור.

הצהרה אמריקנית בשירות נתניהו

הבלגן סביב ההמלצות כמעט השכיח את החגיגה שהייתה בתחילת השבוע בשמאל, בעקבות התגובה האמריקנית להתבטאות של נתניהו בעניין הריבונות. כזכור, ביום שני אמר ראש הממשלה בישיבת סיעת הליכוד כי הוא מדבר עם האמריקנים על נושא הריבונות. הדברים פורסמו בהרחבה בתקשורת, והבית הלבן פרסם תגובה לפיה "הדיווחים בנושא – שקריים", ולא הוצגו הצעות ישראליות בנושא. עוד לפני כן אמר לנו גורם מדיני בכיר בסביבת ראש הממשלה כי לא הוצגו שום הצעות בפני האמריקנים, אלא הנושא מועלה באופן כללי בשיחות בין הצדדים.

עכשיו בואו ניכנס לניואנסים הקטנים. ראשית, ההודעה האמריקנית, בניגוד לעבר בכל מה שקשור להתיישבות, לא דיברה על כך שההתנחלויות מפריעות לשלום. כדאי לשים לב לעובדה הקטנה הזאת. שנית, הדיווחים הוגדרו כשקריים, לא דברי ראש הממשלה. ישראל אכן לא שוחחה על הצעת ריבונות, כי ראש הממשלה אינו מחזיק באחת כזאת. היו גישושים ושיחות כלליות.

יכול מאוד להיות שראש הממשלה מעד בלשונו, אבל גם יכול להיות, ואף הגיוני, שהוא העלה את הנושא במכוון לידיעת התקשורת, כדי לסנדל את עצמו. נתניהו הרי אינו מעוניין בסיפוח או בהחלת ריבונות בכל רחבי יו"ש, לפחות לא בעתיד הנראה לעין. הריבונות במעלה אדומים נשמעת מבחינתו יותר סבירה וריאלית, וגם זה לא בטוח.

אם דיברנו על הביקורת של בנט נגד נתניהו, ההיתקלות הבאה ביניהם עלולה להיות בדיוק סביב החוק הזה. בנט אמר באופן מפורש שהסכים לדחות את העלאת חוק הריבונות ביום ראשון האחרון בגלל המצב הביטחוני. לטענה שזה לא זמן טוב מול האמריקנים, יו"ר הבית היהודי כלל לא הסכים. האם ינסה להעלות את החוק בוועדת השרים לחקיקה ביום ראשון הקרוב? ימים יגידו. בנט מזהה חולשה של נתניהו ומתכוון לנסות לנצל אותה עד הסוף.

מכל מקום, כל מובילי הריבונות צריכים להיות מודאגים מההצהרה של נתניהו בסיעת הליכוד. הטריק מוכר: כשנתניהו מדבר בקול ולא עושה בשקט, כנראה שהוא רוצה שמישהו יעצור אותו, והפעם הוא הצליח מעל למשוער. להצהרה האמריקנית אומנם אין הרבה משמעות, אבל כאן בישראל כבר עשו ממנה כמעט משבר. נזכיר שוב: האמריקנים מתעניינים בבנייה ביו"ש הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים. הטענה החוזרת ונשנית שדברים מעוכבים בשל רצון לתיאום עם האמריקנים כבר התבררה, כמו שנוהג נתניהו להגיד, כאוויר חם.

מובילי המהלך צריכים להיות מודאגים גם ממה שקורה בתוך הליכוד. כולם הרי תומכים בהחלת הריבונות ומצהירים זאת שוב ושוב. אבל בואו נעיין בדברים שאמר יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, בכנס ירושלים של 'בשבע' השבוע. "מאז ומתמיד לא הסתרתי את עמדתי שיש להחיל את הריבונות. אבל צריך לזכור שיש גם פוליטיקה עולמית שאנחנו חלק ממנה ועלינו להתחשב בה", הסביר אדלשטיין, איש הימין, בדיוק את העמדה של נתניהו.

ואיזו עוד טענה יש לו מבית היוצר של נתניהו? אדלשטיין טען כי הבעיה המרכזית של המהלך מצויה בהתנהלות ציבור המתיישבים. "אם, נניח, נגיע להסכמה שיש להחיל את הריבונות על מעלה אדומים, יקומו בציבור שלנו אנשים שיגידו: 'אה, תבוסתנים. ויתרתם על הריבונות ביהודה ושומרון'. אין מה לעשות, העצמאות הזאת דורשת מאיתנו להתפשר ולחיות במציאות הריאלית".

אז אולי, כמו שאמרה באותו כנס השרה איילת שקד, חשוב בעת הזאת להעלות את הנושא למודעות, לא רק כאן בישראל אלא גם בעיני העולם. הוא צריך להבין שהנושא על השולחן. אבל אם זה תלוי בבנימין נתניהו – נראה שהריבונות תצטרך לחכות עוד זמן רב.

גבאי מנותק מהקהל

אי אפשר לסגור את השבוע הזה בלי להתייחס לביקור המוזר של יו"ר מפלגת המחנה הציוני, אבי גבאי, בכנס ירושלים ה‑15. גבאי הגיע, ובלי להתבלבל פתח במתקפה על רבני הציבור הדתי-לאומי שלטענתו מרשים לעצמם יותר מדי, ועל הציבור שלא מרסן אותם. זה היה מחזה סוריאליסטי במיוחד. כנס שמאורגן על ידי עיתון המזוהה עם הציונות הדתית, מארח בתוכו אדם ששואף להנהיג מפלגה אבל לא מצליח לשמור על דעה אחת יותר מיומיים, שבא כדי להטיף מוסר, להתווכח ולהתלהם.

אני מצטט משפט אחד מהנאום הזה, שפנה בדיוק לבטן הרכה של הציבור הדתי-לאומי, ועסק במה שגבאי מפרש כשתיקה אל מול דברים "קיצוניים" כהגדרתו שאומרים רבנים. "השתיקה הזאת הדהדה בימי אוסלו, והגיעה לשיא לפני רצח רבין. אולי אז עשיתם את חשבון הנפש הציבורי, אבל זה עבר לכם ברגע שחזרתם לעמדת כוח", אמר יו"ר המחנה הציוני.

אז בכובע של מי שמסתכל על המערכת הפוליטית מהצד, עדיף קודם כול לומר לגבאי שהציבור הציוני-דתי הוא אחד המחוזרים ביותר לקראת הבחירות הקרובות. לפיד, כחלון, נתניהו ובוודאי שבנט רוצים את הציבור הזה. למחנה הציוני, כנראה, הם כבר לא יצביעו. שנית, גבאי כנראה לא ער לדיון שמתעורר בציבור סביב כל אמירה שנויה במחלוקת של רב כזה או אחר, מה שאומר שהוא הגיע לכנס 'בשבע' בלי לעשות שיעורי בית.

האמת, ציפיתי לשמוע מה יש לגבאי לומר באירוע שמזוהה עם הציונות הדתית. ציפיתי שאחרי אמירות קודמות שלו, שנשמעו כמו שמאל מתרכך, הוא ינסה לפנות קצת אל הציבור הדתי-לאומי. יוק. שמעתי מנהיג מפלגה שחושב שהוא מורם מעם, שבא להתנשא על ציבור שומעיו – ובעיקר לא מבין את הנעשה סביבו. בעצם, זה גם מה שאומרים עליו בתוך מפלגתו שלו, לא?

לתגובות: nitsan@besheva.co.il