פעם, לפני שנים, היתה במדינת ישראל כמיהה קבועה למה שמכונה "ממשלת מומחים". שר המשפטים יהיה משפטן בכיר, שר האוצר יהיה כלכלן בכיר, שר החינוך יהיה מומחה לחינוך, שר הרווחה יהיה עובד סוציאלי בכיר ומנוסה, שר הבריאות יהיה מנהל בית חולים גדול בדימוס וכן על זו הדרך.
לעיתים גם נעשו, בקטנה, ניסיונות בכיוון, למרות שבשורה התחתונה מעולם לא הוכח ששרים "מומחים" עושים עבודה טובה יותר כשרים. הסיבה המרכזית היא שברמת הניהול ששר אמון עליה, חלק ניכר מההחלטות הן פוליטיות באופיין. הכרעות בשאלת ה"מה" ולא בשאלת ה"איך".
אמש פרסם שר הביטחון ליברמן הודעה לפיה מינה "צוות מקצועי" במשרד הביטחון לגיבוש תזכיר חוק גיוס חרדים לצה"ל. בראש הצוות עומד היועץ המשפטי למערכת הביטחון, עו"ד איתי אופיר, וחברים בו אכ"א, הפרקליטות הצבאית, הרבנות הצבאית והאגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון.
ליברמן אף הוסיף ואמר, "הגיוס לצה"ל הוא נושא יותר מדי חשוב, מכדי להפוך אותו לכלי פוליטי לאיסוף קולות. זו הסיבה שהחלטתי שאת החוק יגבשו אנשי המקצוע הבכירים ביותר בצה"ל ובמשרד הביטחון. לנגד עיניהם תעמוד אך ורק טובת המדינה והציבור בישראל. ללא רעשי רקע וללא התערבות פוליטית".
ההודעה הזו היא עוד סימפטום של האגדה שלפיה אם רק ניתן לאנשי מקצוע לנהל את חיינו העולם יהיה טוב יותר. שאלת גיוס החרדים היא שאלה פוליטית-אזרחית טהורה. היא ממש לא שאלה צבאית, ואין לאנשי צבא שום יתרון על אזרחים בהבעת דעה בנוגע אליה. הצבא "מקבל פיקוד" על מי שהחברה האזרחית בוחרת לתת לו פיקוד. החברה האזרחית היא הקובעת את מי "להקצות" לצבא ברגע נתון, ולצבא לא צריכה להיות שום אמירה בנושא. זה מחוץ לגבולות הגזרה של הצבא, והכנסתו למקום הזה רק פוגעת בו, כי היא מכניסה אותו לזירה של עימות פוליטי.
את הצעת חוק הגיוס תצטרך לאשר הכנסת, שהיא גוף לגמרי פוליטי, אין שום סיבה שמי שמגבש אותה בממשלה לא יהיה הדרג הפוליטי או לפחות הסמי-פוליטי, הרי לכל בר דעת ברור שגם ההחלטה של ליברמן להעביר את גיבוש ההצעה ל"אנשי המקצוע" היא החלטה לגמרי פוליטית. מי שלא רוצה מעורבות של פוליטיקאים בנעשה בצה"ל, שלא יכניס את אנשי הצבא בכוח לתוך הקלחת הפוליטית.
ועוד הערה קטנה לסיום: אם חשבתם שחוק המרכולים זה משבר, חכו חכו לחוק הגיוס. עוד לא ראיתם כלום. חוק הגיוס הוא סיפור אמתי, לא קשקוש יחצ"ני, ושם הבעיה היא לגמרי אמתית וספק רב אם היא פתירה.