רבי נתן טען (הלכות קידושין ג, ג, הלכות נחלות ג, ב) שדרגות קדושת הברית של כל אדם יכולות להגיע לעשרות אלפים, כלומר, תמיד אפשר עוד דרגה אחת "מעל", אך עם זאת, הדרגה הראשונה והחשובה מכל היא קיומן של כל המצוות בתורה הנוגעות לעניין הברית, גם בעל פה וגם הכתובות.
גם "מסילת ישרים" מוסיף בעניין ואומר שיהודי השואף לחסידות ישמור ויקיים את המצוות הללו מעבר לחובה הרגילה וירחיב את התחייבותו כלפי השם בכל דרך שנראה לו שתהיה ראויה ומספקת (פרק יח). גם רבי נחמן אומר דבר דומה - יש 2 אפשרויות לשמירה וקיום מצוות הברית, אחת היא שמירה במסגרת כללי התורה ודיניה ללא חריגה נוספת או מאמץ מעבר לה והשנייה היא קידוש עצמי שמרחיב את גבולות המצווה מעבר למה שנהוג ושמירה על טהרה יתירה. הנוהג הראשון על פי דיני התורה נקרא "יחודא תתאה" שמשמעה 'ברוך השם' והנוהג השני נקרא "יחודא עילאה" שמשמעו 'שמע ישראל' (ליקוטי מוהר"ן ח"א, יא).
באופן מובן וטבעי, לא מצופה מכל יהודי להצליח בכך ולהשיג את קדושתם וטוהר מידותיהם של הצדיקים הגדולים, אך כן מצופה להמשיך ולנסות להטהר ולהתקדש, גם באמונה וגם בדיבור וגם בפעולות ובהרגלים, ובכך הגה רבות רבי נחמן מברסלב. לפיכך, תוצר עמלו הרב היה "תיקון הכללי", שמהווה תיקון גדול וחזק ונורא לפגם הברית - כלומר, מצב שבו נכשל יהודי שומר מצוות בקיום אותה מצווה חשובה ומשמעותית כשמירת טוהר הברית, שהיא המצווה הראשונה כפי שהוזכר קודם.
אחת הסיבות שרבי נחמן עמל על הגיית תיקון הכללי, הייתה כדי להזכיר ליהודים אדוקים שומרי מצוות ואוהבי השם, שאל להם לאבד אמונה או תקווה או לחוש אבודים במעשיהם גם אם כשלו או נפלו. יש לדעת ללמוד להתמודד עם המקרה ועם טבע האדם בדרך הטובה ביותר ולא ליפול ליאוש ולוותר על דרך הישר. צריך לזכור שתמיד אפשר וצריך לחזור אל דרך המלך ולהתרומם מעל תאוות ותשוקות הגוף לדרגות גבוהות יותר מאשר היינו קודם לכן אפילו. כאשר נחושים מספיק, תמיד ישנה הדרך להתעלות ולכפר ולשם כך נועד לבוא לסיעתנו גם תיקון הכללי שיעיל במקרים כגון אלה של פגם הברית ואף בעל סגולות גדולות וחזקות לכל תחומי החיים בכללותם.
תיקון הכללי אף עוזר במהותו להבנה הפשוטה עבור כל אדם שייאוש וויתור הינם מיותרים ולא יעילים ואין בם תכלית מעשית. הייאוש יכול להוריד אדם לדרגות נמוכות וחשוכות מאוד בעוד שתיקון הכללי הוא כלי עזר יעיל שעוזר לשמור את האדם במקום של אור ותקווה וכוח להמשיך ולחזור אל הדרך ולא לשקוע אל המקום האפל או להמשיך להתדרדר מטה, גם אם כשל או עבר את העבירה החמורה.