ממרחק 400 ק"מ מכדור הארץ נשקף הכדור שלנו שליו ורגוע. שם, בתחנת החלל הבין לאומית, העומדת אי שם בחלל, לומדים עלינו, על חיינו, על מזג האויר העוטף אותנו, על הצומח ובסך הכל עלינו, תושבי הכדור.
כאשר אנו נושאים עיננו כלפי מעלה אנו נינוחים. האטמוספירה היא לנו כקסדת האסטרונאוט, ומסביב לנו תכול ושקיפות. במה בדיוק אנו צופים? בכדור שעשוי 90% הליום וגזים? או במה שעוטף אותו?
בספר החדש והמיוחד הזה אדם בחלל,, מנסה איש הספרות והתנ"ך, להאיר את עיננו ביקום ב"מלא כל הארץ כבודו" כפי שדרור בורשטיין מוליך אותנו, בין הגלקסיות, בין העולמות וכמו כדור הארץ, החלל כמו תערוכה גדולה במוזיאון הפתוח שרק בלילה הכניסה אליו חופשית תמיד. אך המוזיאון כמעט ריק ובתערוכה מעטים בלבד צופים, הגם שכולם ישֵנים במוזיאון מדי לילה.
מחד, הסביונים, בשכונת מגוריו של המחבר,דרור בורשטיין, ומאידך עולמות על גבי עולמות וכולם מחוברים להם יחדיו. ספר איכותי בכתיבתו, יצירתי בסגנונו ופותח צהר לעולמות המקיפים אותנו.
כבר מהפרק הראשון אנו נכנסים לתוך עולם המחשבה "מטרים ספורים כלפי מעלה, וצמרות העצים כבר נמצאות מתחת, כמו עננים בשעת טיסה. אפשר בקושי לראות פיסת ים רחוקה.
בדרום-מזרח צומחים מגדלי המגורים הענקיים, שמן הרחוב לא משגיחים בהם, ומכאן הם נראים כחומת מגורים ענקית, שאורות מהבהבים מתוכה. להביט מבעד לְטלסקופ משמעו לוותר לכמה רגעים על כל אורות העיר והעולם הזה, אורות הארץ, לטובת כמה טיפות מהקילוח המתמיד של נהרות השמַים "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם" (ישעיהו נה, א)".
כל אחד מפרקי אדם בחלל מתחיל בהתבוננות בשמי הלילה – הירח, שבתאי, צדק, כוכב הצפון או גלקסיות רחוקות – ונמשך בדברים ארציים אשר אור גרמי השמים או חשכת החלל מאירים ומעוררים: ציור של אישה יושבת לאור נר, ציור של אור שמש בחדר ריק, הליכה אל מעל הכוכבים במדרש והמחלוקות ההלכתיות והאסטרונומיות בנוגע לקביעת ראש החודש במשנה.
"אדם בחלל" הוא ספר שנכתב בלילות. זהו ספר על הכוכבים מנקודת מבטו של איש ספרות. האדם שבכותרת הספר יכול להיות כל מי שהכוכבים יקרים ללבו, כל איש ואישה שמבקשים לחשוב על מקומם ביקום.
מחד, הסביונים, בשכונת מגוריו של המחבר, שהחל להתבונן בשמי הלילה לפני שלושים וחמש שנה, ומאידך עולמות על גבי עולמות שכולם מחוברים להם יחדיו.
ספר איכותי בכתיבתו, יצירתי בסגנונו ופותח צהר לעולמות המקיפים אותנו.