שילוב החרדים בשוק התעסוקה, מכירים? יותר מדי מילים נכתבו על הסוגיה הזאת.
לפעמים נדמה שאם חלילה כל הכויללים ייסגרו ואחרון החרדים ישולב היטב בשוק התעסוקה, אותו שוק עצמו יקרוס מכיוון שהמוני אנשים שמתפרנסים מעיסוק בשילוב חרדים יצטרכו לחתום אבטלה. חבר חכם אמר לי פעם שזה נראה שכל החרדים שיוצאים לעבוד, עושים את זה בעמותות שדואגות לשילוב חרדים אחרים בעבודה, וכשהם יוצאים הם משלבים את הבאים אחריהם. שנאמר צאו ושלבו זה את זה. לכן לא בזה באתי לעסוק כאן, אלא בחוויה הבסיסית של ילד חרדי שחי בעולם שבו המבוגרים או לומדים תורה, או מתפרנסים ממנה. מלאכת קודש קוראים לזה, צמד מילים שמבטא את כל האפשרויות להביא לחם הביתה בדרך שהיא, איך נגדיר זאת, מכובדת.
כבוד היא מילת המפתח. צא לעבוד, אבל אל תבזה את עצמך. אל תהיה עוף מוזר. אם אין לך כוח ללמוד, תתעסק במשהו שקשור ליידישקייט. אתה יכול להיות מזכיר של ישיבה, אבל אל תנהג במשאית שמביאה לה את החלב. תהיה יועץ רפואי כמו פירר ותעזור לאנשים, אל תירשם ללימודי רפואה. מוישה גפני בדיוק מחפש עוזר, לך על זה.
כך גדלנו בעולם שבו כל ספקי השירותים היו לא משלנו. הרופאה במרפאה רוסייה, אולי האחות חרדית. נהג האוטובוס חילוני, או מסורתי עם כיפה קטנה. כשהוא מפעיל את הרדיו על רשת ג' כולם נבוכים, עד שמישהו מעז ומבקש ממנו להעביר לתחנה משלנו. הטכנאי של המזגן חילוני עם ג'ינס. מדריך החוג להתעמלות לפעמים מספר יותר מדי לילדים על ספורט ומכוני כושר, עד שההורים מבקשים ממנו להפסיק.
החוויה הבסיסית הזאת משותפת לכל ילד חרדי, בלי הבדל חוג ועדה. בילדותי, על חצי מהבתים בכפר חב"ד היה תלוי שלט קטן: יוסף הרשקו ובניו. משפחת הרשקו היא משפחה דתית לאומית מהיישוב הסמוך צפריה. יוסף ובניו עסקו בשיפוץ ואינסטלציה, ובזמנו הם שלטו בשוק ללא מתחרים. אחד מהבניו היה תלמיד חכם שבקי בתורת הרב קוק, ובזמן שפתח סתימות היה מפיץ את תורת הרב באוזני בעל הבית שהעסיק אותו באותה שעה. יוסף הרשקו בינתיים הלך לעולמו, והיום כבר יש לנו אינסטלטור משלנו, עם זקן וכובע קנייטש, אבל תמונת המצב לא השתנתה בהרבה.
התרבות הזאת מקנה לילדים איזושהי הערצה לכל מי שלא חובש כיפה, או לפחות לא כיפה שחורה. עזבו אתכם מדיבורים על מתיחות בין חלקי העם. בסופו של דבר, כשיש אירוע המוני גדול, מי שמאבטח אותו הם שוטרים, לא חרדים. אם החשמל בשכונה נופל וכולם בלחץ, אנשי חברת החשמל הם הגואלים שמעלים את האור מחדש. גם הם לא חרדים. ואם חלילה מישהו חולה, נפגשים עם פרופסור בעל שם עולמי. גם הוא, כבר הבנתם, לא חרדי. אנחנו לומדים תורה ומחזיקים את העולם, אבל החילונים הם אלה שמנהלים אותו בפועל. ועם כל הכבוד לעבודת ההחזקה, ניהול מרשים הרבה יותר.
אני כבר לא ילד, ובכל זאת ממש לא מזמן, כשנכנסתי לחדר הרופא וראיתי מולי איש עם זקן ארוך וחלוק לבן שביקש שאפתח פה גדול, המחשבה הראשונה שעלתה בי היא מי זה האיש הזה, ולמה הוא חושב שאתן לו לגעת בי. איפה בדיוק הוא למד רפואה, בבני ברק? לא פתחתי את הפה. חיכיתי שהוא יפתח, ורק כששמעתי מבטא צרפתי נרגעתי. בכל הנוגע למקצועיות, חרדי חוצניק זה כמו חילוני.
אבל חברים, לא עוד. כללי המשחק משתנים. קבלו את החובשים החרדים. המאצ'ו החרדי לא מתגייס לצבא אלא לארגון הצלה. עם אופנוע ומעיל שחור הוא חורך את הכביש וממהר לטפל בעוד קריאה. מתחת לקסדה יש פאות, והגאווה גדולה. מפגן הכוח הזה מגיע לשיא כשיש מפגש של מתנדבים, והמון מעילים שחורים שועטים בעיר בדרכם לאולם. פריד מחכה לשיר להם, אבל האטרקציה המרכזית היא החנייה המלאה באופנועים. אופנועים משלנו.
אם יש לנו גם תורה וגם אופנועים, מה נשאר לכל השאר? אל דאגה. יש עוד דרך. מטוסים למשל. אם אעלה לטיסה ואראה בתא הטייס את אבא של חבר שלי עם סירטוק וכובע, ארד ממנו מהר. עם כל הכבוד לאבות של חברים שלי, בתא הטייס אני רוצה שיישב מישהו רציני. או במילים אחרות: שילוב החרדים לא ייגמר כשיהיו טייסים חרדים, אלא כשיהיו חרדים שיסכימו לעלות על המטוסים שלהם.
לתגובות: mmgruzman@gmail.com