סיפרו על גלעד שהוא גיבור וקרבי, והשתתף בכמה מבצעים סודיים כשהיה בצבא.
ציפיתי לפגוש מין שרירן שבטח לא יתייחס לילד כמוני, אבל גלעד היה נחמד כל כך, קצת ביישן, ומהר מאוד התחבר עם כל הילדים שהגיעו לקריאת המגילה. גלעד, מחופש לליצן, עשה תרגילי אקרובטיקה, זרק כדורים באוויר ושימש להטוטן נהדר. מכיוון שאבא לא הרשה לנו להביא רעשנים בכלל, גלעד חילק לכולנו מין רעשנים קטנטנים וצבעוניים, שהצחיקו אותנו יותר משעשו רעש בכל פעם שקראו את שמו של המן.
השנה, כשהחליטו לארגן בבית הספר שוק פורים, מיד חשבתי על גלעד. הוא תמיד מחפש להתנדב ולעזור, והוא להטוטן מוצלח כל כך, שבוודאי תחנה שינהל או מופע שיארגן בשוק יהיו הצלחה מסחררת. באתי נלהב, וסיפרתי לגלעד בהרבה מחוות ידיים ושמחה על שוק הפורים, שאת כל הכנסותיו נתרום למוסד צדקה ידוע. גלעד המשיך לקרצף את הכלי שאחז בידיו. מוזר. תמיד כשבאתי לדבר איתו הוא הפסיק למעני את מה שעשה. עכשיו הוא סתם רוחץ כלים, אבל לא נראה שהוא מתכוון להרים עיניים מהצלחת שהוא משפשף. הראיתי לו תמונות של הפעילות הצבעונית בשוק משנים שעברו, וגלעד אפילו לא העיף מבט. הוא אמר לי בקול שקט "אני לא הולך לכאלה אירועים", פנה אל הכיור, המשיך לקרצף ובכלל לא התייחס. הרגשתי פגוע, ולא ידעתי איך להמשיך. יצאתי מביתו עם גוש כבד בגרון. מה עשיתי לו שהוא מתנהג אליי ככה?!
בדרך הביתה התבשלו לי בבטן המון כעסים. נכון שגלעד מבוגר מאיתנו ונכון שאנחנו לא בדיוק חברים, אבל מאז פורים שעבר הוא נתן הרגשה שהוא תמיד כאן בשביל כל אחד מילדי השכונה. תמיד הקשיב, תמיד עזר, וגם כשלא היה יכול לסייע היה מלווה אותנו בחיוך ובשמחה. פתאום הוא מפנה אליי גב. פתאום מסרב להקשיב. אפילו לא נפרד ממני לשלום.
כשנכנסתי הביתה וראיתי את אמא, כל העלבון שאגרתי בדרך פרץ בצורה של דמעות. אחרי שקצת נרגעתי, סיפרתי לה על הביקור המעליב אצל גלעד.
אמא הביטה בי, רצינית ועצובה. "אתה יודע שגלעד היה חייל גיבור. באחד המבצעים שבהם השתתף, היה עליו לנסות לחלץ תחת אש את חבריו שנקלעו למארב של מחבלים. מאז בכל פעם שהוא שומע קולות נפץ - הדי הפיצוצים מתחברים אצלו לזיכרונות מהיריות שספגו חבריו. לכן הוא לא יוצא הרבה מהבית. בגלל זה משפחת ברקוביץ' עורכת קריאת מגילה אצלם. גלעד לא יכול ללכת לקריאה בבית הכנסת בגלל הקפצונים והנפצים שהילדים מביאים לשם. נסה להיזכר כמה ילדים הביאו אקדחי קפצונים לשוק הפורים בשנה שעברה. בשבילם זה כיף, אבל בשבילו זו תזכורת לסיוטים ולכאב".
גלעד הוא האדם הכי נחמד ושמח שאני מכיר. אולי בגלל שהכרתי אותו בפורים, בשבילי גלעד הוא איש של פורים. לגלות שדווקא הוא לא יכול להשתתף באירועים פורימיים ומסתגר בבית מאז תחילת חודש אדר רק בגלל קפצונים ונפצים... טוב, זה כבר מרגיז. החלטתי השנה, יחד עם כמה חברים, להחליף את אקדחי הקפצונים במשהו אחר. שמוליק מהמכולת הראה לנו שהוא קיבל מלאי יפה של אקדחי בועות סבון. אם אצליח לשכנע את כל הילדים בבית הספר להחליף את האקדחים והנפצים בבועות הסבון, יהיה לנו השנה את שוק הפורים הכי צבעוני ומשמח שיש. עם מוזיקה יפה, ובועות שירחפו במסדרונות, ואולי גם גלעד יגיע לעשות להטוטים.