קראתי בכאב כיצד תיאר הרב אליעזר מלמד את ביקור הנשיא אצל משפחת בן-גל בהר ברכה, בו נכחתי לצידו. נדהמתי לגלות כמה רחוק התיאור מן האמת ומן השלום.
כמי שאמון על ביקורי הניחומים של הנשיא, אני יודע כיצד הוא מקפיד להגיע לכל משפחה שהקריבה קורבן למען יישוב הארץ והגנתה, באופן שאין שני לו בקרב המנהיגות בעבר ובהווה, וכמה הוא חש מחויב לייצג את המכנה המשותף, את רוח העם כולו, להשמיע דברי חיזוק ועידוד של אומה שלמה, מלוכדת ושותפה, שמבכה את האובדן עם המשפחה האבלה. אני שומע אותו מפציר באנשי שמאל להגיע למשפחות אבלות גם ביהודה ושומרון, בבחינת כל ישראל ערבים זה לזה. הייתי לצידו בחוות גלעד ולמדתי כמה כוחות יכולה משפחה שבורה אחת לקבל ממי שבא בשליחות עם שלם.
קראתי את הדברים ותהיתי, האם כך ראוי שתתחדש לנו הלכה על ברכת מציב גבול אלמנה? רק לפני כשנה זכיתי לשמוע את הנשיא מברך בשם, במלכות ובדמעות ברוך מציב גבול אלמנה בחנוכת בית המדרש בבית אל, ולא הבנתי למה בבית משפחת בן גל, כשבחר לברך את הברכות השגורות על פיו מבית אבא, זכה לקיתונות של כעס ואכזבה. האם זוהי דרכה של תורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום? האם כך היה נוהג הרב צבי יהודה זצ"ל, אשר בליל העצמאות רקד עם תלמידיו עד לביתו של נשיא המדינה, סמל הממלכתיות הישראלית? שוחחתי עם הרב מלמד על מנהג הנשיא, אך לצערי דבריי לא נתקבלו.
במעמד הניחום שוחח הנשיא עם המשפחה על דבקותנו ביישוב הארץ ובניינה. כאשר היה מי מהנוכחים שדרש ממנו לתמוך בהרחבת היישוב כנקמה על הרצח הנפשע, שב הנשיא על עמדתו הברורה והעקבית לפיה אנו בונים, מיישבים ונאחזים בארצנו כבר 150 שנים כי שבנו אליה, כי שלנו היא, כי ירושתנו היא. כך עמד וזעק מעל ארונותיהם של ששת בני משפחת פוגל באיתמר, כך בגוש עציון, כך בעתניאל וכעת בהר ברכה. וכי אם יסורו פיגועים ומחבלים מן הארץ, בטלה מצוות בניינה ופיתוחה? תהה. ודבריו נאמרו בכנות, בכבוד וברגישות, כמי שבשבילו ביקור בכל יישוב בארץ ישראל הוא דבר מובן מאליו.
כאב לי מאוד להיווכח כיצד בעיני חלקים בציבור שאני בשר מבשרו, הפך ביקור ניחומים ממלכתי להתנצחות לא ראויה. איש איננו חף מביקורת, אך זו צריכה להיאמר בהוגנות ובכבוד, בזמן ובמקום הראויים. נשיא המדינה ימשיך לחבק את המשפחות האבלות, לחזקן ולהרים את רוחן מתוך נאמנות לשליחותו וייעודו. דבריי נכתבים מתוך אהבת ישראל, ומתוך מחויבות למשפחת השכול ולממלכתיות הישראלית. אני מקווה שלא חטאתי בכך, והאמת והשלום אהבו.
הכותב הוא מנכ"ל בית הנשיא