את הדברים הבאים עדיף שתקראו כשאתם שתויים במידה הגונה, אבל אין לי באמת שליטה על כך. אז גם אם לא שתיתם, תיכנסו לאווירה.
כשנכנס יין יצא סוד, ודיבורי פורים לא כפופים לכללים ששולטים בנו במשך כל השנה. לא חייבת להיות להם התחלה, גם הסוף לא נראה באופק, רק אמצע אחד ארוך של שיחות אמת בין איש לרעהו ובין אישה לרעותה.
משלוח מנות כולל שני מוצרי מזון, אבל משלוח מנות הוא גם שיחות שמשגרות מנה של מחשבות כמוסות מאדם אחד (ששתה קצת) אל אדם אחר (ששתה גם הוא). עם ישראל מזמן הפך את מצוות משלוח המנות לנוהל החלפת מנות, וגם השיחות שמתקיימות בעיצומה של סעודת הפורים הן החלפה אמיתית של מחשבות. אתה תאמר לי פעם אחת מה אתה באמת חושב עליי, ובתמורה אומר לך מה אני באמת חושב עליך, חתיכת מנוול.
עשרים ותשעה הפורימים שעברו עליי בחיי סיפקו לי מנה גדושה של זיכרונות. שיחה אחת בישיבה קטנה עם חבר שלא החלפתי איתו מילה במשך שנתיים והיינו הצ'ילבות הכי יציבות בכיתה. אחרי השיחה ההיא כבר דיברנו, אוהו כמה דיברנו מאז. מפגש אקראי עם תימהוני ירושלמי על ספסל ברחוב אגריפס כשמסביבנו מאות מציפים את הרחוב ומרעישים בצורה בלתי נסבלת, ואנחנו מצאנו לנו פינה קטנה של שקט והפכנו להיות חזית של שניים נגד כל העולם. רואה את כל האלה שמשתגעים פה, הוא אמר לי שם על הספסל, לא רק בפורים הם צורחים כל כך חזק. כל השנה הם צורחים, אבל רק אחד כמוני שאין לו עבודה ואין לו משפחה וכל מה שיש לו הן שתי אוזניים, מצליח לשמוע את הצרחות. אל תתעצבן עליהם, הם רק פורקים.
כולנו פורקים בפורים. משפט הביאוס הנצחי של המשגיחים בישיבות הוא "חבר'ה, אני רוצה שוב להזכיר לכם שהוללות זה לא שמחה". הגיע הזמן לומר: משגיח יקר, אל תגדיר לנו מהי שמחה. בפורים המצווה היא לשמוח, אין הוראות מצורפות איך בדיוק. גם הוללות זו שמחה. היעד שהציבה לנו ההלכה הוא לשתות עד שלא נצליח להבדיל בין מרדכי להמן, אז חבל מאוד שאתה עדיין אוחז ביד שלך אזמל חד ועושה לנו כאן הבחנות בין הוללות לשמחה. תחכה עם ההבחנות שלך למחר, ותצטרף אלינו לריקודים.
פורים זו מתנה שלא מספיק מייקרים אותה. למרות שממש מקודם תקפתי את המשגיח, הוא צודק שסעודת פורים היא לא עוד משתה סוער שבו כולם אומרים הכול. סעודת פורים היא סעודת פורים, וכשמדובר בה, להגיד לחבר שלך סוף סוף את כל הרע שאתה חושב עליו זה חשוב מאוד, אבל זו רק ההתחלה. בדקות הראשונות סעודת פורים נראית בדיוק כמו משתה סוער, ההבדל ביניהם יתגלה רק כשאתם תהיו במצב שכבר לא תחפשו הבדלים. משתה סוער נגמר במכות, סעודת פורים נגמרת בחיבוקים. אחרי שתיתן לו בראש הוא ייתן לך בראש, תנשמו רגע, ותרימו עוד כוסית שאחריה שום דבר כבר לא ייראה אותו דבר.
והנה עוד זיכרון אחד אחרון מפורים: כשהישיבה כולה הייתה כבר על הגלגלים, חבר שיכור תפס אותי והכריח אותי להקשיב לכל מה שיש לו לומר בדיוק כמו ששיכורים עושים. אני לא בטוח שזה ענה להגדרה של דבר תורה, אבל הוא בטח יכול להיחשב דבר תורה של רב פורים. האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אבל בשל הנסיבות אני לא זוכר בדיוק מי זה היה. אשר לכן אתן את כל הפרטים המזהים: מדובר בחסיד חב"ד שאמור להיות היום באזור גיל שלושים, ועל פי הסטטיסטיקה ככל הנראה הוא נשוי. בכל מקרה, זה היה דברו:
יום כיפורים הוא רק כמו פורים. מה ההבדל ביניהם, ולמה פורים מנצח? נניח שבסוף תפילת נעילה, ממש ברגע השיא של "שמע ישראל", אתה מוצא את עצמך בבית הכנסת על יד האדם שהכי שנוא עליך. בטח יעלו לך כל המחשבות השליליות שמרצדות בתוכך, ואתה כמובן תדחה אותן בשתי ידיים ותנסה לא לחשוב עליו רע. גם בפורים אתה עשוי למצוא את עצמך באותו מצב, כשאתה שתוי ושמח ולידך היריב הכי גדול שלך שתוי ושמח. אבל אז אדי היין שבתוככי המוח של שניכם ידחו מעצמם את כל המחשבות שמסתובבות שם. בנוסף לכך, ביום כיפור ברגע שתכניסו משהו לפה והצום ייגמר, כל השנאה תתעורר מחדש. בפורים כבר אכלתם ושתיתם. אתם לא עטופים בטלית ונעולים בתוך אווירה של קדושה חונקת. אתם במצב הכי טבעי שלכם. לא טבעי כי אתם כל הימים שתויים, אבל בזמן של בילוי וכיופים אתם בדיוק אתם. אתם לא מחופשים לצדיקים כמו ביום כיפור. לכן האהבה הפורימית אמיתית יותר ועמידה יותר מהאהבה היום-כיפורימית. זו הסיבה שפורים מנצח.
לתגובות: mmgruzman@gmail.com