בשביל כל מי שנמאס לו מהרעש וההמולה של פורים ומחפש קצת שקט, הדיסק החדש והשלישי במספר של ישי ריבו, 'שטח אפור', יכול לספק בשורה מרגיעה. לא רק בגלל הסגנון הרגוע והעדין של ריבו, אלא גם מסיבה משמעותית יותר.
ישי ריבו נוחת עם האלבום הזה כשהוא בפסגת הקריירה שלו, כשכיבוש הפלייליסט מאחוריו וביומנו כבר רשום מופע בקיסריה. דווקא העובדה הזאת הייתה עלולה להיות בעוכריו של האלבום. אצל לא מעט יוצרים שנמצאים בסיטואציה הזאת, עולה הצורך לעשות משהו אחר הפעם, שהקהל לא ישתעמם. רבים מנסים להמציא את עצמם מחדש, לצאת מהמסגרת שהם יצרו לעצמם עד עכשיו, לגוון ולהפתיע. לא פעם הנטייה הזאת גורמת למוזיקאים להפוך להיות מה שהם לא, ולהזניח את הסגנון המקורי שהוא זה שקנה להם את הצלחתם. לא כאן המקום להכביר בדוגמאות, אבל ארונות התקליטים מלאים בחומרים שנועדו להיות מקוריים וחדשניים אך נשארו ככתם שחור בדיסקוגרפיה של יוצריהם.
מהבחינה הזאת האלבום השלישי של ישי ריבו מרגיע מאוד, מכיוון שריבו לא התפתה לשינויים ולניסויים מדעיים על חשבון הקהל שלו. אפשר להעלות את כל שלושת האלבומים שלו על המחשב, לתת לו לערבב באופן רנדומלי את הרצועות, והאוזן לא תבחין בקפיצות בולטות בין השירים. רוב השירים באלבום השלישי היו יכולים להשתבץ באופן טבעי גם בראשון ובשני. אפשר היה לומר את כל המשפטים הללו בנימה ביקורתית, ולהאשים את האלבום ביובש ובעמידה במקום, אבל עדיף לפרגן לריבו על דבקות בסגנון המקורי שלו.
חשוב לסייג ולהבהיר שהאלבום אינו משעמם ויש בו כמה חידושים, אבל כדרכו של ריבו – גם את זה הוא עושה ברוגע ובעדינות. בשיר אחד הוא חוזר לשפת המקור שלו, צרפתית, והתוצאה מוצלחת וטבעית כל כך, שחבל שהוא לא זכה להקליט שאנסון בדואט עם יוסי בנאי. ברצועה אחרת מתנסה ריבו בכתיבת שיר זיכרון לחבר שנהרג בתאונה, ויש גם שיר אהבה מקסים לשבת המלכה – אומנם ממש לא השיר הראשון שנכתב בשבילה, אבל זו בשורה מרעננת בין כל הוויכוחים והמאבקים הפוליטיים על צביונו של יום המנוחה. במקום להלחין את המנגינה האלף ואחת ל"לכה דודי" ו"דרור יקרא", ישי ריבו מספק תוספת ישראלית-מודרנית לזמירות השבת.
עוד מסר מרגיע, שאולי לא עולה בקנה אחד עם כל מה שנאמר כאן, הוא התחושה שעם כל ההצלחה המטורפת וחוצת המגזרים ישי ריבו עדיין לא מיצה את כל הפוטנציאל שלו. הטקסטים שלו, שכבר עכשיו משקפים עומק ואותנטיות, יכולים לעבור ליטוש ולהגיע רחוק ועמוק יותר. גם היכולות המוזיקליות נדמה כאילו יש להן עוד מה לתת, ועוד לא שמענו ממנו הכול. 'שטח אפור' שומר על הקו המוזיקלי והמילולי שהביא את ישי ריבו לאן שהוא היום, ועדיין אפשר לשאוף לרמה גבוהה עוד יותר. הנה ימים באים, וגם השלב הזה יגיע.