באותו יישוב היה בית הספר האזורי לילדי המושבים, שרובם באו מעליות מצפון אפריקה, ומצבם הסוציו-אקונומי היה קשה.
יום אחד הגיעה מונית עמוסת מזוודות, ומתוכה הגיח בחור זר ושאל היכן המזכירות. התברר שהוא בחור יהודי אמריקאי עם תעודות אקדמיות, שרוח החלוציות עברה עליו וביקש לעזור בלימוד לילדים מתקשים באנגלית, במתמטיקה ועוד. הכול בלא שכר, וכל בקשתו היא רק מקום ללון בו.
מנהל בית הספר קפץ על המציאה, ואותו בחור החל לעבוד אישית עם ילדים, ובתוך כמה שבועות החלו לראות שיפור ניכר.
באחד מימי אדר טייל הבחור ביישוב, ושמע קולות רמים שבוקעים מאחד המבנים. נכנס הבחור, ולתדהמתו ראה מראה מוזר - אנשים מתווכחים בלהט. הוא נכנס פנימה והתעניין: "מה אתם עושים כאן?". האברכים הסבירו לו שהם לומדים גמרא, מסכת מגילה, בגלל שעוד מעט מגיע פורים. התעניין הבחור מה כתוב במסכת, ואחד האברכים סיפר לו את סיפור המגילה והסביר שהגמרא עוסקת בהלכות פורים.
אמר הבחור: "מגילת אסתר נשמעת לי כמו סיפור מהמיתולוגיה היוונית. זה סתם שטויות".
האברך ניסה להוכיח לו מבחינה היסטורית שאכן הכול התרחש, אבל הבחור התעקש שהכול הבל.
מנהג האברכים הללו היה לנסוע מדי שבוע למרכז הרב, שם למדו אצל הרב הנזיר, הרב צבי יהודה קוק והרב אברהם שפירא. גם באותו שבוע עלו האברכים לירושלים, והציעו: "בואו נספר לרב צבי יהודה על הבחור האמריקאי. מעניין איך יענה לאחד כזה שלא מאמין בסיפורי התנ"ך".
הם סיפרו לרב צבי יהודה על ניסיונם הכושל לקרב בחור שמסייע לילדי בית הספר האזורי, ושאלו איך ניתן לקרבו.
להפתעתם, הרב צבי יהודה דפק על השולחן וקרא: "צריך לזרוק אותו מיד!".
התלמידים לא הבינו כלל את פשר תקיפותו הפתאומית, ואחד מהם העז לשאול: "אבל כתלמידי מרכז הרב אנו מצווים לקרב כל יהודי. מדוע לזרוק אותו?!".
הרב קרא שוב: "שמעתם אותי?! תזרקו אותו מיד מהיישוב. אל תחזיקו אותו שם אפילו לרגע!".
האברכים הבינו שאם הרב צבי יהודה כה תקיף, אין על מה לדבר.
כאשר חזרו האברכים, הם באו למנהל בית הספר וסיפרו לו מה שאמר להם הרב.
"השתגעתם?!", קרא המנהל, "הבחור מחולל אצלנו מהפכה, ומקדם את כל הילדים שלומדים אצלו. מדוע רוצה הרב לגרשו?! מה הוא עשה?!".
בפעם הבאה שבאו האברכים לרב צבי יהודה, הוא שאלם: "האם זרקתם את אותו בחור מהיישוב?!". האברכים הסבירו שהמנהל סירב לדרישתם, והרב היה נסער: "תאמרו לו בשמי שלא יחזיק את הבחור אפילו לרגע אחד!".
כאשר חזרו האברכים, הם באו למנהל בית הספר וסיפרו לו שהרב עומד בתוקף על דרישתו.
"מה פתאום?!", הזדעק המנהל, "אין לרב מושג עד כמה הוא עוזר לי!".
השמועה על ציוויו התמוה של הרב צבי יהודה התפשטה ביישוב. המורים בבית הספר לגלגו על האברכים, והללו לא ידעו מה לענות כי הרב לא נתן סיבה לרצונו.
גם הבחור האמריקאי שמע על הדרישה לסלקו לאלתר, ובא בטרוניה לאברכי הכולל. הם הציעו לו: "סע איתנו לירושלים ודבר עם הרב".
הבחור הסכים, והם נסעו עמו בפעם הבאה. כאשר הגיעו לירושלים נוכחו לדעת שהרב נסע לכותל והם נסעו לשם. כאשר הגיעו לכותל ראו את הרב יוצא מהרחבה. אחד האברכים פנה אליו: "הבאנו את הבחור שהרב רוצה לסלק מהיישוב. אולי הרב רוצה לדבר איתו?".
"שיעזוב את בית הספר ואחר כך נדבר!", אמר בתוקף.
הבחור ניגש לרב ושאל: "מדוע הרב רוצה לסלק אותי מהיישוב ומבית הספר?! האם עשיתי משהו רע למישהו?!", אך הרב צבי יהודה הסב את פניו ממנו.
הם חזרו ליישוב והמחלוקת התלהטה יותר. אנשים ביזו את תלמידי הרב צבי יהודה, כיצד אפשר להיות כפויי טובה מול בחור נפלא שתורם לקידום בית הספר, ושחקו על הרב הזקן מירושלים שמדבר לא לעניין...
האברכים התהלכו ביישוב נבוכים, אך לא עבר זמן רב ובאחד הבקרים הבחור נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. כעבור שבוע התפשטה שמועה ביישוב כי הבחור האמריקאי הוא בעצם פדופיל, שפגע בילדים רבים שעמם היה בקשר. התברר שהיה נוכל וכל תעודותיו זויפו, ולפני שהספיקו להזעיק את המשטרה, לקח את חפציו ונעלם והאמת הקשה עליו התבררה במלוא חומרתה.
בתוך שבוע התחולל נס פורים של "ונהפוך הוא", כשמנהל בית הספר ומוריו התהלכו אבלים וחפויי ראש על הזחיחות והיוהרה והכו על חטא שלא שמעו לרב הזקן מירושלים. אברכי הכולל, שחוו שיעור מאלף ביותר של אמונת חכמים, זקפו את קומתם והמשיכו בעוז את שליחותם במקום.
סופר על ידי הרב יצחק דדון, ששמע מפי הרב חנוך בן פזי זצ"ל, שהיה מאברכי הכולל
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]