"המילה שהייתה הכי כוללת את הרב שמואל אוירבך זצ"ל הייתה אהבה. כל מה שהניע אותו היה הר געש של אהבת צרופה לתורה, לקב"ה, לעם ישראל, לתלמידים שלו ולכל יהודי באשר הוא", מתאר הרב אברהם מנקס, מראשי הפלג הירושלמי.
"לא היה אדם שידע את התורה כמוהו, בנגלה, בנסתר ואפילו בחסידות. הוא היה מצטט תשובות נידחות, ביאורי הגר"א כלשונם מהזיכרון. הוא היה בקיא בכל התורה כולה ובעומק העיון. זה דבר מיוחד בדורות האחרונים".
"כמות התלמידים שהעמיד, שהיו תלמידי חכמים ומרביצי תורה, היא עצומה. כדי להיחשב תלמיד שלו, היית צריך לדעת את כל הש"ס על בוריו", מספר הרב מנקס, ומוסיף כי גדלותו של הרב לא הייתה רק בתחום התורני. "הסיפורים שמספרים עליו, על ההשקעה שלו באלמנות ויתומים, הם בלתי נתפסים. בימי שישי באופן קבוע הוא היה מבקר שבע או שמונה אלמנות. בכל פעם ששמע על אישה שהתאלמנה בגיל צעיר, הוא היה מטפל לה בכל העניינים הכספיים ובשאר הנושאים".
יותר ממאה אלף איש השתתפו ביום ראשון השבוע במסע הלווייתו של ראש ישיבת מעלות התורה, הגאון רבי שמואל אוירבך זצ"ל, שנפטר בפתאומיות בליל השבת האחרונה בגיל 86 כתוצאה מדום לב. לפני 30 שנה נפטרה רחל רעייתו, ומאז התגורר בצמוד לישיבה. בני הזוג לא זכו לילדים. מסע הלוויה יצא מבית מדרש הגר"א בשכונת שערי חסד להר המנוחות בירושלים, שם נטמן.
מעורה בפרטי ההפגנות
הרב שמואל אוירבך היה בנו הבכור של הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל. הכהן שפדה אותו היה לא אחר מאשר הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. הוא למד בישיבת עץ חיים ובהמשך כיהן כר"מ בישיבות איתרי וקול תורה. לפני יותר מ‑30 שנה הקים בשכונת ילדותו, שערי חסד, את ישיבת מעלות התורה, שיועדה בעיקר לבחורים מבוגרים.
במהלך השנים היה הרב אוירבך מקורב לגדולי התורה של העולם הליטאי, הרב אלעזר מן שך זצ"ל והרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, היה ממקימי ארגון הקירוב 'לב לאחים' וחבר במועצת גדולי התורה. בין לבין עסק הרב אויערבך גם בקבלה ולמד עם הרב מרדכי שרעבי. עוד בחודשים האחרונים לחייו של הרב אלישיב התפצל עולם התורה הליטאי לשניים: בראש המחנה הבני-ברקי המתון יותר עמד הרב אהרן לייב שטיינמן זצ"ל, ואילו בראש הפלג הירושלמי עמד הרב שמואל אוירבך זצ"ל.
הפיצול לווה בלא מעט מהפכות, בהן סילוק נציגי הפלג הירושלמי מסיעת דגל התורה בכנסת ומבד"ץ שארית ישראל, וכן הדחת בכירי העיתון 'יתד נאמן' ומינוי נאמניו של הרב שטיינמן. אנשי הרב אוירבך לא ישבו בחיבוק ידיים והקימו את מפלגת 'בני תורה' ואת עיתון 'הפלס', בהם שימש הרב כסמכות רוחנית עליונה. בעיני תלמידיו נחשב הרב אוירבך כממשיך הקו ההשקפתי של הרב שך. הוא דגל בעמדה אידיאולוגית מחמירה בענייני חינוך והשקפה תורנית. כך למשל התנגד להקמת הנח"ל החרדי, והיה בין הרבנים שהובילו את ההתנגדות לחוק טל.
בשנים האחרונות אף הורה שלא להתייצב בלשכות הגיוס לקבלת דחיית גיוס במסגרת הסדר תורתו אומנותו, מה שהוביל למעצר עריקים חרדים על ידי המשטרה הצבאית. כתוצאה מכך יצאו תלמידיו בהוראתו להפגנות ולחסימות כבישים במקומות רבים בארץ.
הרב מנקס, דובר 'הוועדה להצלת עולם התורה' – הגוף שמטפל בחוק הגיוס מטעם הפלג הירושלמי, מסביר: "ההחלטה לצאת להפגנות המחאה נגד חוק הגיוס נבעה מכך שמבחינתו זה היה למוטט את עולם התורה. מי שהשתתף בהפגנות יצא עם אהבת תורה, כי הוא הרגיש שהוא נלחם על כך שלעולם ועד הוא לא ימוש מהתורה".
"לא הייתה הפגנה שהרב שמואל אוירבך לא שלח אליה", הוא מדגיש, "הוא היה מעורה בכל הפרטים. לא רק זה, הפגנה אחת בבני ברק הייתה אלימה במיוחד ואחרי זה שאלנו אם לקיים הפגנה נוספת בירושלים. מיד הוא העיר שבהפגנה בבני ברק הייתה הרבה אלימות, ושאל למה לא סיפרנו לו מיד. הוא סיפר לי סיפורים שאפילו אני לא ידעתי. ואף על פי כן, הורה להמשיך הפגין ולמחות".
רך לתלמידים במצוקה
"כולם מכירים את הצד הקשוח שלו, אבל חשוב לי להדגיש את הצד האנושי, הרך לתלמידים שהיו במצוקות", מספר הרב מנחם בורשטיין, ראש מכון פוע"ה. "זה מאוד בלט אצלו, דווקא בגלל שבנושאים הציבוריים היה חזק. אבל באופן פרטי, אם היה צורך – הוא היה מאוד קשוב, הבין את המצוקות של המקרים".
"הוא היה הרבה יותר חותך מאבא שלו באופן משמעותי", מתאר הרב בורשטיין, שהקשר בינו ובין הרב שמואל התחיל עוד בימי אביו, הרב שלמה זלמן. "בנושאים שבהם יש מחלוקות בין גדולי הפוסקים, יש דברים שבהם הוא סבר קצת שונה מאבא שלו".
"פעם ביקשתי ממנו להתיר לאחד התלמידים שלו ללכת לפי שיטה מסוימת. הוא שאל: מי מפריע לו? השבתי שהוא רוצה שהרב שלו יגיד שזה בסדר. אז הוא צחק ואמר: 'אם כך, אפשר. גם דעות אחרות בתחום הזה הן בסדר. אני מדעתי לא זז, אבל אני יודע שיש דעות אחרות לגיטימיות', הסביר לי. הוא מאוד העריך אותנו. הוא ידע שאנחנו ציונים, אבל אהב את זה שתפיסת העולם של מכון פוע"ה דוגלת באיחוד הכוחות ולא במריבות. אפילו שהוא היה מאוד חזק בדעותיו, הוא הבין שהנושא של ילודה נוגע בנימי הנפש של האדם".
ההתייעצויות של הרב בורשטיין עם הרב אוירבך זצ"ל היו בעיקר על הנהגות הלכתיות. "האם להחמיר בדבר מסוים או לא", הוא מדגים, "גם דברים של קביעת מדיניות וגם שאלות של תלמידים שלו, שלא יעשו דבר שלא על דעתו. כשבא אליי אדם שאמר שהוא תלמיד של הרב אוירבך, הייתי הולך לדבר איתו. מעבר לזה, הוא מאוד התפעל מהתקדמות המדע ומאוד התעניין אם יש פתרונות שלא היו בעבר".
הרב בורשטיין היה מתייעץ איתו גם בנושאים נוספים, כמו מצוות התלויות בארץ. "כשהתעמקתי בנושא של ערלה, הייתי שואל אותו שאלות ספציפיות לגבי מדיניות. חיברתי מדריך מעשי לענייני ערלה עם הכוונות, מתי חוששים ומתי לא. לפעמים אדם נמצא במקום לא מוכר ומישהו מכבד אותו בפרי, צריך לדעת מה לעשות. הידע שלו היה אדיר".
"הרב שמואל היה דמות שונה לחלוטין מזו שמצטיירת בתקשורת", מציין ברוך מרזל, איש חברון. "הוא היה עדין. היית נכנס אליו הביתה, מיד היית מרגיש את החום", הוא מתאר. מרזל המשיך איתו את הקשר בעקבות הקשר עם אביו, הרב שלמה זלמן. "לקחנו אותו לחברון. הוא היה שותף שלנו לכל אורך הדרך ותמיד הצביע במועצת גדולי התורה בעד ארץ ישראל. בדגל התורה תמיד היה תומך בנו, בהסכם אוסלו, בהסכם חברון, הסכם וואי, אבו דיס, מסירת קבר רחל. הוא אמר לי אז: 'כואב כל כך שהמנהיגים שלנו לא מבינים מי זאת רחל אמנו'. במאבק הגדול על רמת הגולן הוא אמר שאי אפשר לסמוך עליהם ולהפקיד את הביטחון בידיים שלהם. הוא התנגד נחרצות להתנתקות והיה בעמדת מיעוט נגד כניסה לממשלה באותו זמן".
מרזל מתאר את הביקורים אצלו, במסגרת סבב של ילדי התלמוד-תורה בחברון אצל גדולי ישראל. "הוא היה מקבל בחום רב את הילדים, שואל אותם שאלות ובוחן אותם. ממש השקיע בילדים. עם כל מעמדו הגדול, תמיד היה נגיש. הבית שלו היה פתוח לכל בחורי הישיבה. כל אחד יכול להיכנס וכך גם אנחנו. רוב שעות היום היה יושב בבית המדרש והיה אפשר להגיע לשם, העיכוב היחיד היה שלפעמים היה נח לכמה דקות. בלוויה היו מאות חובשי כיפה סרוגה", הוא מציין.
בשנה האחרונה ביקר אצלו מרזל כמה פעמים בענייני פרשיות הרפורמים בכותל וחילול השבת במרכולים. "בשני המקרים האחרונים, למרות המלחמה הפנימית שהייתה לו בציבור הליטאי, הוא היה אומר לי: 'עדיף שלא אוביל את המערכה הזאת, אבל תלך לרבנים האלה והאלה. הם יתחילו לעורר את העניין ואז נצטרף בכל הכוח'. וכך אכן היה. הרב אוירבך היה אחד הרבנים הליטאים היותר נאמנים לארץ ישראל ולהתיישבות".