פרשת המסרונים שהועברו בין שופטת מעצרים בתיקי בזק, רונית פוזננסקי כץ, ובין נציג של הרשות לניירות ערך, נפלה בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו כפרי בשל.
כשהוא מנהל קרב מאסף, נתניהו נמצא עכשיו בנקודה בקריירה של להיות או לחדול, והוא בחר להיות. הוא לא מתנגד שיפרסמו שהוא מקיים פגישות והתייעצויות עם עורכי דינו. הוא מגיב לכל פרשה, מנהל מערכה על דעת הקהל. אם לבחון על פי הסקרים, יותר מ‑50 אחוזים מהישראלים היו שמחים אם נתניהו היה מפנה את הבמה הציבורית ומתמודד עם הפרשות שנקשרו בשמו, אבל במקביל הליכוד הולך ומתחזק בסקרים, והסוקרים שואלים בעיקר על הליכוד בראשות נתניהו, לא בראשות אחרים. הדיסוננס הזה מלמד שנתניהו עדיין נמצא במעמד יציב בדעת הקהל. יריביו יודעים זאת. אף אחד לא באמת רוצה בחירות.
השרה איילת שקד העריכה השבוע כי הבחירות יתקיימו בתחילת 2019 ולא במועדן, אולם עדיין זה אומר שהממשלה תשלים ארבע שנות כהונה. נתניהו חותר לשם, ואפילו ליותר מכך. הוא לא נלחם עכשיו על העברת תקציב לשנה הבאה כדי להיעלם לפני הבחירות.
בשיחות סגורים מודים ראשי מפלגות הקואליציה כי קשה מבחינה ציבורית להתמודד עם טענות על צבר כה משמעותי של חקירות, אבל מצד שני, כפי שהם אומרים גם בגלוי, הם מבינים שחזקת החפות עומדת לראש הממשלה.
את אולמרט ביקשו שותפיו הקואליציוניים להדיח. מתוך מפלגתו שלו חתרו לרשת את כיסאו. אצל נתניהו אין שותף שמעוניין בזה. כל ניסיון להתקיל את ראשי המפלגות בעניין, נתקל בחומה בצורה. השרים דרעי וכ"ץ התבדחו השבוע מול המצלמות, ודיברו על המזל של נתניהו בפרסום פרשת המסרונים. גם מי שהיו שמחים שילך בליכוד, לא מעיזים לומר זאת בפומבי. הם יודעים שאת כל מה שהם שומרים בבטן, אפשר לומר רק אם וכאשר ישתנה המצב לכתב אישום. דיבורים עכשיו יעלו להם אם נתניהו יצא מהפרשיות בלא כלום.
בינתיים המפלגות מתרעננות פנימה, וכמות חוגי הבית עולה משמעותית בימים אלה. בבית היהודי בוחרים מועצות וראשי סניפים, בליכוד מגבירים את החיבור עם הציבור, אבי גבאי כבר מזמן הניע את המדחפים ויאיר לפיד נהנה ממעמד שיא וממשיך גם הוא לחרוש את השטח. רק בחירות עוד אין באופק ונראה שכולם מפעילים כעת פול גז בניוטרל.
ממשלה בלי חרדים?
השבוע נפל דבר. אמות הסיפים של הממשלה אומנם לא רעדו, והתקשורת החרדית היא זו שעסקה בנושא, כשהתקשורת הכללית לא מבינה את נפיצותו. זה לא יפיל את הממשלה הנוכחית, אבל ישליך על כל ממשלה עתידית.
הנושא הזה הוא חוק הגיוס. כאב ראש אמיתי לראש הממשלה נתניהו, בלי קשר לחקירות וליתר העניינים שעל סדר היום. במפלגות החרדיות היו בטוחים שזו תהיה משוכה נמוכה. אחרי שאישרו חוקי שבת, וממילא המצב של גיוס החרדים יציב ולא בירידה מיוחדת, היה נראה שחוק כזה יגרור התנגדויות, אבל יעבור.
ואז התעורר שר הביטחון והציב כמה עובדות. המפלגות החרדיות הבינו שהולך להיות כאן קרב רציני, ונלחצו. המטרה הייתה להעביר השבוע את חוק הגיוס בקריאה טרומית. הבעיה: ליברמן וסיעתו הודיעו שהם לא ייתנו את ידם למהלך ולא רק שלא יימנעו, אלא יצטרפו לאופוזיציה ויצביעו כאיש אחד נגד.
שר הביטחון ומפלגתו זעמו על כך שחוק כזה אינו מלובן ומתואם לפי המנגנון שקובע ההסכם הקואליציוני. אבל זו הבעיה הקטנה. גורם בכיר בליכוד מספר ל'בשבע' שגם במפלגת השלטון לא ממש אוהבים את הנוסח המדובר. "הריצה המטורפת לאשר את החוק בקריאה טרומית עכשיו, בניסיון שזה יעבור מתחת לרדאר התקשורתי מכיוון שעוסקים בחקירות ובפרשות, גורמת לתרעומת פנימית בליכוד", הוא חושף.
למפלגות החרדיות נוח מאוד שהחוק יעבור ויתחיל בהליכי חקיקה מזורזים, כי אם הממשלה תיפול אחרי הליך החקיקה, הם את שלהם עשו. ציבור הבוחרים שלהם ימחא להם כפיים. "אנחנו בליכוד", אומר בכיר במפלגה, "נצטרך לא רק לבלוע חוק שחלק לא מבוטל מאיתנו מתקשים להשלים עם ניסוחו, אלא גם יבואו איתנו חשבון פוליטי אחר כך, בבחירות. היום כל אחד עושה את החישוב הזה".
הבכיר משקף הלך רוח שצריך להדאיג מאוד את ראשי המפלגות החרדיות. השבוע נפלה בליכוד ההכרה שלא בטוח שהמפלגות החרדיות הן השותף הנכון בממשלה עתידית. יאיר לפיד אולי עמוס בדרישות ומשה כחלון לפעמים לא מיישר קו, אבל בעיניים חילוניות צעד כמו שנקט ח"כ משה גפני - ביטול דיוני התקציב שנקבעו לשבוע הבא כדי להלחיץ את נתניהו וכחלון שמעוניינים להעביר את התקציב במהירות – נתפס כסחיטה פוליטית.
זו ממשלה שהעניקה לציבור החרדי הישגים משמעותיים בהשוואה לממשלות קודמות. חוקים אושרו, תקציבים עברו. נתניהו פינק את השותפה הקואליציונית. זה לא עבר חלק במקרים רבים, ואפילו יצר התנגשויות פנימיות בקואליציה, אבל ראש הממשלה הצליח לשמור הסטטוס קוו.
אבל ליברמן, שבעבר נחשב חבר קרוב של השר אריה דרעי, מוכיח שמה שהגדיר בעצמו כ"ניתוח להשתלת פתיל ארוך" לא צלח. דרעי ניתק ממנו את הקשר אחרי שהתייצב בחזית המאבק נגד סגירת מרכולים בשבת. ליברמן רוצה גם הוא הישגים לציבור בוחריו.
לפני שבועות אחדים הוא מינה צוות ממשרדו שיפעל לגבש את חוק הגיוס החדש, בלי נציגים חרדים ובלא ידיעת המפלגות החרדיות. הצוות היה מקצועי נטו בלי נציגות פוליטית. לחברי הכנסת של המפלגות החרדיות יצא עשן מהאוזניים. הם הבינו שאם לא יעבירו מהר את החוק שלהם, ליברמן יבוא עם הצעה משלו והפשרה תצטרך להיות כואבת מבחינתם.
מדובר בשתי הצעת חוק – האחת מסדירה את מעמד בני הישיבות, והשנייה באה לעגן את החשיבות הרבה והערך העליון שרואה המדינה בלימוד תורה, את רצונה לעודד לימוד תורה, כשהיא מבהירה שיש להתייחס ללומדי התורה כמי שמשרתים את העם היהודי ואת מדינת ישראל.
השבוע הגיע השר אריה דרעי לישיבת ראשי מפלגות הקואליציה כשהוא נכון להילחם על החוק. רגע לפני כן עוד הספיק לחלוק כבוד אחרון למנהיג הפלג הירושלמי הרב שמואל אוירבך זצ"ל ולהשתתף בהלוויה. כשנכנס לישיבה גילה שחבריו, סגן השר יעקב ליצמן וח"כ משה גפני, נעדרים. גפני שהה בוועדת הכספים, ליצמן אמר שלא יעסוק בנושא כל עוד ההלוויה נמשכת.
דרעי זעם. כשהעלה את הנושא בישיבה, פטר אותו ראש הממשלה באמירה שחוק הגיוס אינו על הפרק בישיבה הזאת. הוא בא להילחם, אבל גפני וליצמן, שהיו אמורים לסייע לו, החמיצו את ההזדמנות. נתניהו ראה ורשם. הוא לא סתם הוריד את הנושא מסדר היום. הוא הבין על פי הסיטואציה, גם אם באופן לא נכון, שהדבר שאינו חשוב מספיק לסיעות החרדיות.
בכלל, בסביבתו של נתניהו, שאוהב חישובים פוליטיים, מספרים שהוא כבר בודק אם יצליח לצלוח את הקואליציה הבאה בלי המפלגות החרדיות. אומנם מדובר בעוד סוג של תחשיב אחד מני רבים אצל נתניהו, אבל הזרעים כבר נטמנו והשבוע הם גם נבטו. מבחינת יאיר לפיד, למרות כל ההצהרות, הליכוד יהיה עדיף בהרבה על הסיעות החרדיות. אם גם אצל נתניהו תחדור ההכרה שעדיף להרכיב ממשלה בלי הסיעות הללו, והמצב אכן יאפשר זאת, הן יישארו בחוץ.
לפיד הצליח למחות הישגים שהפוליטיקאים החרדים עמלו עליהם במשך שנים במחי חצי קדנציה. תארו לכם קדנציה שלמה כזאת.
ונהפוך הוא בכנסת
מי שמדבר על הפופולריות של הכנסת ועל מעמדה בעיני הציבור, היה צריך לבקר ביום שני השבוע במשכן, ולגלות שלא מעט צעירים בוחרים להתחפש דווקא לחברי הכנסת. זה היה מראה מרנין לב. האנשים שאנחנו אוהבים לפעמים לצחוק עליהם ולהתנער מהם זכו לחיבוק ואהבה דווקא לקראת חג הפורים.
יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, מדבר בכל הזדמנות אפשרית על ההתדרדרות במעמדה הציבורי של הכנסת ועל הרצון שלו להיאבק בכך. והנה זכתה הכנסת לעדנה כפולה. גל הביקורים והתחפושות הראה שאולי ערוץ הכנסת לא ממש פופולרי, אבל חברי הכנסת כנראה עדיין פופולריים ברמה הציבורית. גם הסטת הדיון מהקומבינות והאירועים המביכים שיש לעיתים בכנסת היישר אל מערכת המשפט סייעה לכך. אפילו שיו"ר הכנסת עצמו ניצל את ההזדמנות כדי למתוח ביקורת חריפה - הפעם על ההתדרדרות במעמדה הציבורי של מערכת המשפט.
צריך לומר זאת בכנות, המושבים האחרונים של הכנסת הנוכחית זימנו לנו שורה של שפלים. אלימות מילולית, מחיאות כפיים ותרועות של מגרשי כדורגל ועוד כהנה וכהנה. קצת חבל שהעדנה היחידה בתחום הזה של הכנסת היא בפורים. אולי ישאבו המחוקקים שלנו קצת עידוד מאהבת הציבור ביום הפורים, ויעשו חושבים לגבי שיפור התנהלותם בדיוני המליאה. אמרו כבר חז"ל כיפורים כפורים - חברי הכנסת יכולים לקיים זאת הלכה למעשה בפורים הזה, בלי לסתור את מצוות היום.
לתגובות: [email protected]