1.
יש להניח שהודעת ארגון רבני צהר על הקמת גוף כשרות מטעמו הייתה מעוררת הרבה פחות מחלוקת אילו באמת היה מדובר בעוד סוג של בד"ץ.
גם אז, נראה שרבים היו סבורים כי מוטב שצהר, כגוף דתי-לאומי, תעסוק בתיקון וחיזוק ההכשר המרכזי של הרבנות הראשית ולא בהתחרות איתו. אבל עוצמת ההתנגדות הייתה אז פחותה בהרבה. ניסיונות להקים בד"צים דתיים-לאומיים כבר נעשו בעבר ולא עוררו מחלוקת גדולה, אבל הפעם מדובר בסיפור שונה לחלוטין.
אין שום דימיון בין הכשר 'צהר פיקוח מזון' להכשר הבד"צים. הכשר הבד"צים ניתן כתוספת על גבי ההכשר שכבר ניתן על ידי הרבנות – לאחר שחוק איסור הונאה בכשרות אסר לשווק ככשר מזון שלא הוכר על ידה ככזה. לעומת זאת ההכשר של צהר, כמו ההכשר של ארגון 'השגחה פרטית' שהקדים וסלל את הדרך העקלקלה הזאת, יעקוף בתרגילים כאלה ואחרים את חוק הונאה בכשרות, ויינתן לעסקים שלא מעוניינים בהכשר מהרבנות.
התרגילים המשפטיים האלה זכו לאישור שופטי בג"ץ, שבאופן די שיטתי דואגים לכרסם בסמכות מוסדות הדת ובהיקף תחולתה של החקיקה הדתית. על פי הפרצה שנפרצה בחוק הונאה בכשרות, ניתן להעיד על עסק ככשר גם ללא אישור מהרבנות, בתנאי שהתעודה לא מצהירה ישירות על כשרות המזון, אלא רק מוסרת אינפורמציה שמאפשרת לצרכן להבין זאת מעצמו. כמובן שאת הצרכן מעניינת בעיקר החותמת של גוף ההשגחה, ולא השאלה אם תעודת ההשגחה מנוסחת כך או אחרת. למעשה, החלטת בג"ץ הופכת את חוק הונאה בכשרות לאות מתה, וסוללת דרך קלה לעקוף אותו.
2.
כל עוד השתמשו בפרצה הזאת ארגונים קטנים ואלמוניים כמו 'השגחה פרטית', הנזק היה שולי.
כאשר ארגון גדול וחזק כמו צהר יעניק מאות תעודות כאלה מטעמו, החשש הוא שעוד רבים יאמצו את השיטה של עקיפת החוק. הם לא יקימו מערכות שקופות ואמינות ותקינות הלכתית כמו צהר. הם יקימו גופי השגחה למטרות רווח, שיתחרו גם בהכשר הרבנות וגם בהכשר של צהר. עם כל הכבוד לשקיפות, לאיכות ההשגחה ולהסברת הפנים, לא בטוח שהמערכת של צהר תנצח בתחרות מול גופים שרלטנים שיציעו ליצרני המזון תעודה במחירי רצפה, שתהיה כרוכה בהשגחה רופפת ובדרישות מקילות מתחת לתו התקן ההלכתי. ואחרי שהציבור יורגל להסתמך על תעודות מטעם גופים פרטיים, הוא לא יידע להבדיל בין גוף רציני ומחויב להלכה כמו צהר, לבין גופים שרלטנים שיקימו תאבי בצע אלמוניים שיוליכו שולל את הציבור שאינו מתמצא. גם ארגוני הרפורמים והקונסרבטיבים לא יימנעו מלבחוש בקדירה. כיום אין להכשר מטעמם שום ערך בעיני הציבור, אבל תחת מסך עשן של ארגונים פרטיים שיחלקו תעודות כאלה ואחרות, אין סיבה שהם לא יוכלו להצטרף לחגיגה. לא במקרה הם תמכו במהלך לאורך כל הדרך.
3.
התגובה הראויה של ציבור צרכני הכשרות להחלטת בג"ץ הייתה צריכה להיות הימנעות מהסתמכות על כל גוף השגחה שמשתמש בפירצה שיצרו השופטים, ובהמשך מאמץ פוליטי לתקן את החקיקה ולסתום את הפרצה. אבל בצהר החליטו על מהלך הפוך – לא לגדור את הפרצה אלא להשתמש בה. בכירי צהר מבטיחים שמערכת הכשרות שיקימו תהיה אמינה יותר מזו של רוב הרבנויות, כזו שאפשר יהיה לסמוך עליה בלי לערוך תחקיר ספציפי על כל עיר ועל כל בית אוכל. ראשי צהר מציבים לעצמם כיעד להביא לכך שעסקים רבים שכיום מוותרים על הכשר יקבלו עליהם את ההשגחה של צהר, כשם שמיזם הנישואין של צהר גרם לזוגות חילונים שנטו לוותר על כך להינשא בכל זאת כדת משה וישראל. אבל המקרים אינם דומים זה לזה, כי הנישואין שעורכת צהר מוכרים על ידי רישום הנישואין של הרבנות הראשית ולא עוקפים אותו. לא במקרה מיזם הנישואין של צהר זוכה לקונצנזוס רחב, בעוד שיוזמת 'צהר פיקוח מזון' זוכה לביקורת גם מצד פעילים מרכזיים בארגון כמו הרב משה ביגל, שבעבר הוביל את פעילות צהר בתחום הכשרות. יש חשש לא מבוטל שנזקו של 'צהר פיקוח מזון' יהיה רב מתועלתו.
4.
אגב, אני מתקשה להבין את הטענה של אנשי צהר בדבר חשיבות הסטנדרט האחיד בענייני כשרות. נכון שיש משהו בעייתי ומעורר תהייה בכך שמה שנחשב ראוי להכשר על ידי רב של עיר אחת לא יזכה להכשר בעירו של רב אחר. אבל האם לא ראשי צהר, אמנם לא תחת הלוגו של הארגון, היו אלה שהסבירו לנו שאפילו בתחום כמו הגדרת אדם כיהודי או כגוי לגיטימי שיהיו בישראל בתי דינים שונים עם מדיניות שונה? אז מה חשוב יותר, אחידות בהגדרת מזון ככשר ובהכרת הציבור בו ככזה, או אחידות בהגדרת מתגייר והכרה בו כיהודי?
5.
כל זה לא אומר שמצב מערכת הכשרות של הרבנות הוא טוב. המיזם של צהר יוצא לדרך תוך התבססות על דו"ח מבקר המדינה, שמתח ביקורת קשה על מערך הכשרות הממלכתי. יש בו בעיות מבניות יסודיות, כמו המציאות הבעייתית מאוד של משגיחים שתלויים לפרנסתם בבתי העסק שעליהם הם מפקחים. יש במערכת הממלכתית משגיחים שבלשון המעטה אינם עושים את מלאכתם נאמנה. מצד שני, המערכת של הרבנות לפחות מפוקחת על ידי ביקורת המדינה, מה שאי אפשר לומר לא על מערכת הפיקוח של צהר ולא על גופים אחרים שיקומו בעקבותיה.
ראשי צהר טוענים כי לאחר שמערכת פיקוח המזון שלהם תציב סטנדרטים גבוהים של השגחה, הם יאומצו ויוטמעו גם על ידי הרבנויות. אבל דווקא משום שמעל לרבנות מונף חרב בג"ץ והיא נדרשת על ידו לערוך רפורמות ותיקונים, מוטב היה להמתין ולראות אם התיקונים לא מייתרים את היוזמה הזאת, שהיא גם שנויה במחלוקת וגם טומנת בחובה סיכונים לצד הסיכויים. בכמה רבנויות, למשל בפתח תקווה, כבר התחילו לעבוד על רפורמה מקיפה.
לא מיותר לומר כאן שברקע מרחפים היחסים המתוחים והרעועים בין ארגון צהר לרבנות הראשית, עוד מלפני ההתמודדות של יו"ר הארגון הרב סתיו על תפקיד הרב הראשי ועוד יותר לאחר שלא נבחר. מנגד, כאשר תלמידי חכמים מובהקים נפסלים מלהיבחר לתפקידי רבנות ודיינות רק משום שהם מזוהים עם צהר, עלולה להתפתח יריבות שמובילה לתחרות שלפעמים היא בונה ולפעמים מיותרת ומזיקה.
6.
מצער גם לראות שארגון צהר, שהתחיל את דרכו במיזם הנישואין שזכה בתמיכה כמעט מקיר לקיר ורבני הציונות הדתית התנדבו אליו בהמוניהם, פונה בשנים האחרונות אל מחוזות ופרויקטים השנויים במחלוקת קשה בתוך הציונות הדתית. ראשי צהר לוקחים על עצמם אחריות כבדה במקום שבו ראוי היה להתנהל לפי דעתם של גדולי וזקני תלמידי החכמים שבדור. הרב יעקב אריאל היה במשך שנים רבות נשיא הארגון והסמכות התורנית העיקרית שלו. הוא יצא בתקיפות נגד המיזם הזה, אבל דעתו כבר לא נשמעת בצהר. הרב צפניה דרורי, גם הוא מבכירי וזקני רבני הציונות הדתית, מבקר בחריפות את המיזם בכתבה בגיליון זה, וכך גם הרב דב ליאור במכתב שהוא חתום עליו יחד עם עוד עשרות רבנים. האם מישהו אחר מגדולי וזקני רבני הציונות הדתית נתן את ברכתו ליוזמה? אם כן, מדוע איננו שומעים על כך? לצהר יש אמנם מועצה של עשרות רבנים, חלקם תלמידי חכמים גדולים מהשורה הראשונה, אבל לא מדובר בנציגות רוב מניין ורוב בניין של רבני הציונות הדתית.
7.
כך או כך, גוף הכשרות של צהר הושק השבוע במסיבת עיתונאים, ולכן הוא עובדה קיימת. הציבור הרחב יצטרך להחליט אם להסתמך על הכשרות הזאת ולאכול ממנה. האוכל, יש לקוות ולהניח, יהיה כשר ומושגח כראוי. אבל ייתכן שיהיו מי שיטעמו בו טעם של מחלוקת וחתירה תחת מערך הכשרות הממלכתי, ואולי יעדיפו לוותר עליו.
לתגובות: [email protected]