Martin Oliner
Martin OlinerEliran Aharon

אין הרבה יהודים אורתודוקסיים שביקרו גם באיחוד האמירויות וגם בקטאר, ודאי שלא כאלה שהתקבלו כאורחים של הממשלות בשתי מדינות המפרץ הללו.

מתחו עלי ביקורת משום שביקרתי בקטאר, כפי שעשו מנהיגים יהודיים אמריקניים אחרים באחרונה – אם כי אלו העדיפו להימנע מלהביע דעה, או שמתחו ביקורת על קטאר כשחזרו לבתיהם.

נעניתי להזמנה משום שרציתי לשכנע את הקטארים שהם יכולים למלא תפקיד יותר חיובי בנושא הפלשתיני, ולהפסיק לסייע לחמאס.

רציתי לשמוע את הצד שלהם של הסיפור. אולי הדימוי השלילי שיצא להם אינו מוצדק? היה לי ספק אם קטאר שונה מכל מדינה ערבית אחרת. החושים שלי אמרו לי שאי אפשר לסמוך על אף אחת מהן, ושקטאר לא יכולה להיות יותר גרועה מערב הסעודית.

הביקור שלי באיחוד האמירויות התקיים בשבוע שעבר. ביחד עמי ביקרו במדינה מנהיגים יהודיים אחרים מוועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים המרכזיים, אם כי אני הקדמתי בכמה ימים, מתוך רצון לתור את הנסיכויות בכוחות עצמי.

הביקור בשתי המדינות, בתוך פרק זמן קצר, העניק לי פרספקטיבה שלהערכתי עשויה להשפיע על קטאר, אשר משתדלת לשפר את תדמיתה בעולם, במיוד בקרב מקבלי החלטות אמריקניים.

בין קטאר לאיחוד האמירויות יש הרבה דמיון, וגם לא מעט הבדלים משמעותיים. שתיהן מושבות בריטיות לשעבר שבנו את עצמן תוך זמן קצר למדינות סופר-מתקדמות טכנולוגית, עשירות ביותר, המנוהלות ע"י משפחות שייח'ים – והכל הודות למשאבים הטבעיים העצומים שלהן.

לשתיהן כלכלות שצוברות השפעה, והולכות ומתגוונות, ואינן נסמכות רק על הנפט.

בשתיהן, האזרחים הילידים מהווים פחות מ-10% מהאוכלוסיה הכוללת. ושתיהן משקיעות כעת באופן כבד במיתוג מחדש של עצמן, עבור עיניה של ארה"ב באופן כללי ועיניו של ממשל טראמפ במיוחד, באמצעות מסעות פרסום יקרים שמשכו הרבה תשומת לב ועוררו מחלוקת.

איחוד האמירויות הצליח להשיג את המטרה הזו. הוא פיתח קשרים קרובים עם ממשלות אמריקניות משתי המפלגות, העמיק את קשרי הביטחון, הרחיב את הסחר עם ארה"ב ל-26 מיליארד דולר, ובנה בעיר הכי מאוכלסת שלו, דובאי, מטרופולין כלכלי עם קו רקיע שהזכיר לי את מנהטן.

איחוד האמירויות הוא גם בעל ברית קרוב של ערב הסעודית, ויחדיו הם מנהלים מלחמה פעילה נגד הח'ותים, הפועלים מטעם איראן בתימן.

שייח' מוחמד בן זאיד א-נהיאן, המוכר בראשי התיבות MbZ, הוא יורש העצר וסגן המפקד העליון של צבא איחוד האמירויות, ונחשב לכוח המניע מאחורי מדיניות החוץ האקטיביסטית של האיחוד. הוא מטפח גיוון וסובלנות, נמנע מהקצנה ומעמיק את הקשרים עם מקביליו בערב הסעודית ובארה"ב – מוחמד בין סלמן וג'ארד קושנר.

מדברינו עם בני שיחנו באבו דאבי עלה בבירור כי מלבד יוצאי דופן נדירים, האיחוד עושה את חלקו כדי להפוך לכוח חיובי במזרח התיכון. אבל האיחוד זקוק לכך שבעלי בריתו הסעודים יעשו גם הם את חלקם, ככוח אזורי, ויובילו את המאמצים נגד איראן וגרורות הטרור שלה.

קצב ההתקדמות של קטאר בניסיון לכבוש את ליבה של ארה"ב, איטי יותר. נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, התקשר אל האמיר הקטארי, שייח' תמים בן חמד אל ת'אני, בחודש שעבר, כדי להודות לו על מלחמתו בטרור. אחרי שארה"ב התבקשה לעזוב את סעודיה, קטאר איפשרה לארה"ב לבנות בשטחה בסיס אווירי ובו מטוסי קרב המשמשים לתקיפות נגד דאע"ש, ועל כן היא יכולה לומר, בצדק, שהיא מארחת את המלחמה של ארה"ב בטרור.

אולם למרבה הצער, קטאר גם ממשיכה להיות מקום מקלט לחלק מארגוני הטרור העולמיים, בהם חמאס, האחים המוסלמיים ועוד. היא לא עושה די כדי ללחוץ על חמאס לשחרר את השבויים הישראליים, החיים והמתים.

הסיקור המוטה והבעייתי של רשת אל-ג'זירה, הממוקמת בבירה הקטארית, דוחא, אינו מקדם את השלום במזרח התיכון, אם לומר את הדברים בלשון המעטה. מסיבות אלו ואחרות, הביקורים בקטאר עוררו כזו ביקורת.

קטאר הצדיקה את התנהגותה באומרה שהאיראנים, הסעודים ואיחוד האמירויות מאיימים על הריבונות שלה, ואפילו על עצם קיומה. היא מסבירה שהיא חייבת להסתדר עם איראן, משום שהיא חולקת עמה שדות גז רווחיים.

ואולם, על הקטארים להבין שהאינטרסים האסטרטגיים ארוכי הטווח שלהם מכתיבים שמירת מרחק מאיראן, לחימה בטרור שיוצא מהרפובליקה האיסלמית, וחתירה לברית מלאה עם ארה"ב. ככלות הכל, המטרה העיקרית של איראן היא להביס את כל המדינות הסוניות ולשלוט בעולם, וכאשר היא תנסה להגשים את התוכנית הזו, קטאר תהיה אחת מהיעדים הראשונים שלה, בשל סמיכותה הגיאוגרפית.

הקטארים יכולים להסתכל על איחוד האמירויות ולראות איזו תועלת הפיקה שכנתם מההחלטה להילחם לצד ארה"ב, ואף פעם לא נגדה, בכל הפעולות המתנהלות ברחבי המזרח התיכון. האיחוד הסכים אפילו לשלם מ חיר כלכלי לטובת הברית הזו, והחל בתהליך של עצירת הסחר עם איראן. כתוצאה מכך איבד כמה עסקאות, שנלקחו ע"י תורכיה.

הצעדים שיסייעו לקטאר לרכוש את אהדתה של ארה"ב עשויים לכלול אימוץ מדיניות של היעדר סובלנות לטרור, עבודה מאחורי הקלעים עם ארה"ב נגד איראן, הפעלת לחץ על הפלשתינים לשוב לשולחן המו"מ בתיווך אמריקני, והענקת סיוע הומניטרי לעזה דרך ישראל וסוכנויות הסעד, כדי לוודא שהוא אכן יגיע לאנשים ולא ייגנב ע"י חמאס.

כמו כל בנות הברית האמריקניות באזור, יהיה זה ראוי אם קטאר תממן יוזמות חינוכיות שיעודדו סובלנות, יבלמו הסתה לטרור, ויקדמו זכויות אדם. היא יכולה אפילו להשתמש באל-ג'זירה כדי לקדם את המסרים החיוביים שהמזרח התיכון זקוק להם כיום.

אף אחד מבעלי בריתה הקיימים והפוטנציאליים של ארה"ב אינו מושלם. כולם יכולים לעשות יותר ממה שהם עושים.

גם ממשל טראמפ צריך לעשות את חלקו באיחוד מדינות המפרץ נגד הטרור, משום שכדי שהמלחמה בטרור תצליח, אסור שיהיו חריגים בנוף. חייבת להיות אחדות גמורה.

מרטין אולינר הוא נשיא משותף של Religious Zionists of America ויו"ר ה- Center for Righteousness and Integrity.