ויהי בעיר רחוקה, מעבר להרי חדרה, היא העיר המולכת על שבע ועשרים ומאה נרטיבים, בימים ההם – ויעלה תאטרון אל-מדי מופע המהלל ומשבח את המן בן המדתא האגגי, שבקש להשמיד את כל היהודים אשר בכל המלכות.
וגם קיים תאטרון אל-מדי ארועים רבים לרגל "יום התלוי" ובהם העמיד במתו לכל צוררי היהודים.
וירא המלך כי הבחירות מתקרבות, ויפן אל היהודי אשר על אוצר הממלכה, ויאמר לו תן נא שבע ועשרים ומאה ריבוא ככר כסף לתאטרון אל-מדי, למען יעמוד כסאנו לנו גם אחרי הבחירות. ולא אבה לעשות כן, וימלא המלך חימה.
וירא היהודי כי מלא המלך חימה וייפול למשכב, ויאמר כתבו כטוב בעיניכם בשם המלך, וחתמו בטבעת המלך, כי תש כוחי. וגם השמשוני חתם, ויוסף היהודי להיות על האוצר והשמשוני היה למשנה למלך, והעיר נבוכה.
ואף אחשדרפני המלך האביגדורנים הצביעו בעד, והפחות הלפידיים נחלקו בדעותיהם ויצביעו שנים בעד ואחד נגד, ואף כי היהודי והשמשוני התנגדו זאת הפעם, לא הועיל הדבר בידיהם, ויועברו שבע ועשרים ומאה ריבוא ככר כסף שקלים תבין ותקילין מאזרחי הממלכה לתאטרון אל-מדי, וישמחו אוהביו של המן עד מאד.
וטרם נכתב בספר דברי הימים סופו של זה המעשה, שכן הבחירות עדיין לא התקיימו, וטרם נודע האם תימשך המבוכה או נהפוך הוא, וליהודים תהיה אורה ושמחה וששון ויקר ומנדטים, ורבים מעמי הארץ מתייהדים ומרחיבים את שורות הבית, בכל עיר ועיר ובכל המדינה.
הכותב, ד"ר עודד סושרד הוא יו"ר 'מרחיבים שורות' בבית היהודי, וממובילי המאבק נגד מימון ציבורי לתאטרון 'אלמידאן' בחיפה.