מגלי האוצרות
מגלי האוצרותאיור: עדי דוד

"כן!", צעקנו יחד, חוץ מאורי הצדיק שצעק "בעזרת השם בלי נדר!". "אז קדימה, לעבודה. כל אחד מתחיל עם המיטה, המדפים והמגירות שלו, וכשתסיימו אני אתן לכם עוד משימות".

יכול להיות שאתם מתפלאים קצת על המרץ שלנו, או שאתם חושבים שגיבורי סיפורי הילדים ב'בשבע' מחונכים מדי, אבל אני יכול להרגיע אתכם: הייתה לנו סיבה מצוינת להזדרז בניקיונות. ידענו שאם נספיק לסיים אותם לפני הזמן ניסע לחופשה משפחתית באילת, ואתם בטח מסכימים איתי שזאת עסקה שווה! כבר הצלחנו במשימה בשנה שעברה, והיה כיף גדול. כולנו רצינו לחזור על החוויה.

בעצם, כולנו חוץ מהתאומים, יואב ואבישי, שהיו בני חמש. אותם לא עניין שום דבר חוץ ממשחקים. אחד מתנאי ההסכם היה שכ‑ו‑ל‑ם ישתתפו, כך שבנוסף לעבודה על הארונות שלנו, נאלצנו גם למצוא דרך לשכנע אותם לעשות את חלקם.

"תאומים, שמעתם מה שאמא אמרה, נכון?", אמרתי, "אתם זוכרים את המצפה התת ימי ואת כל הטיולים המגניבים שעשינו בשנה שעברה?". "המממ", הנהנו השניים, וחברו עוד קוביה של לגו לארמון שבנו. "אז יאללה, תתחילו לסדר את הארונות שלכם". "אחר כך", אמר יואב, "אנחנו עסוקים עכשיו".

"תקשיבו!", אמר יאיר בקול מאיים, "תעזבו כבר את הלגו הזה, כי אם לא תעזרו לנו, אז…". אורי הניח יד על יאיר. "לא בכוח", הוא לחש, "זה לא יעבוד וזה גם לא הקטע. יש לי רעיון. ילדודס, רוצים לשחק במגלי אוצרות?"

התאומים הרימו את הראש מהלגו והביטו באורי. "איך משחקים?" שאל אבישי בעניין.

"קודם כל, חובשים כובע מיוחד של הרפתקנים" אמר אורי, ותקע על הראשים שלהם כובעים שהוא הוריד מהמדף. "ואחר כך מוציאים מהמגירות שלכם את כל מה שיש שם ושמים על הרצפה. מנגבים אבק מהמגירה, ומחזירים את הדברים חזרה. ומי שמוצא חמץ, מקבל נקודה!"

"זה סתם נשמע כמו ניקיון", אמר יואב. "לא ולא!", אמר אורי "תתחילו לעשות כמו שאמרתי, ותראו בעצמכם. אבל בואו נאסוף קודם את הלגו שנוכל לעבוד כאן בלי בלגן".

עזרנו לילדים להוציא את המגירות שלהם מהמקום, ולשפוך את תוכנם על השטיח. ועוד לפני שחזרנו לטפל במדפים שלנו, נשמעה קריאת שמחה של אבישי. "יווו! הנה הקלף שלי! הייתי בטוח ששכחתי אותו בגן!"

"והנה הגולה הענקית שלי!" שמח יואב. "וגם החלבית הקטנה! למה הם במגירה בכלל? הם צריכים להיות במקום של הגולות..."

"אתם רואים?" חייך אורי. "תמיד מוצאים אוצרות כשמנקים לפסח. חכו ותראו מה יקרה כשתנקו מתחת למיטה…"

"טופי זה חמץ?" שאל בתקווה אבישי, והרים סוכרייה מעוכה ששלף מתוך תפזורת החפצים.

"לא ממש, לא... אבל זה אוכל, וזה בטח לא צריך להיות כאן בחדר. אני מוכן לתת לך על זה חצי נקודה, ותחזיר את זה למטבח. בעצם, תזרוק אותו לפח. כולו מלא חידודים…"

מה אני אגיד לכם? הרעיון של אורי היה אחלה רעיון, ואפילו עלי זה קצת עבד. לא שלא ניקיתי כמו שצריך קודם, אבל היה כיף לגלות את כל החפצים האבודים שלי... את תעודת ההצטיינות שלי במשנה (הייתי מאוד גאה בה. למדתי קשה לחידון הזה) גיליתי דחוף מאחורי הספרים במדף שלי, והעט הכחול הכי טוב שלי התגלה עמוק מתחת למיטה. ואני סתם האשמתי את יאיר שהעלים לי אותו…

"יאללה, גם אני במשחק!" אמרתי, וחבשתי על הראש כובע הרפתקנים.