פופ קליט, לא נמוך ועם קריצה למביני עניין. הריני שר
פופ קליט, לא נמוך ועם קריצה למביני עניין. הריני שר ביצוע: ליאור אלמליח

תמיד מפתה להזכיר שגיליתי לאורך השנים אומנים מוכשרים לפני כולם – מעובדיה חממה, המשך בשולי רנד וכלה ביוסי נטיב (אתם עוד תשמעו עליו) – אבל האמת היא שיש גם כמה החמצות.

את אברהם אבוטבול ז"ל גיליתי רק אחרי שנפטר, ישי ריבו נתפס לי באוזן רק כשהוציא את 'אור החיים', ואולי עדיף שאעצור כאן, למרבה הבושה.

אל המוזיקה של ליאור אלמליח לא התחברתי מעולם, למרות ששנינו מאותו הכפר (כלומר עיר - קריית שמונה). פיוטים מעולם לא היו כוס המחיה שלי, אבל משהו השתנה כשהתוודעתי לביצועים המדהימים של אלמליח בפרויקט טרי אחר שלו, 'פיוט ישראלי', שבו התאגדו כמה וכמה אומנים לחידושי פיוטים כמו "אעופה אשכונה" ו"יפה ותמה". התאהבתי בביצועים הנפלאים האלה, ששווה מאוד לחפש אותם ביוטיוב. כששמעתי אותם נזכרתי עד כמה זאב רווח וחיים אוליאל יכולים לרגש בשירתם המיוחדת והנדירה, נחשפתי לראשונה לזמרים מצוינים כמו שמעון סיבוני ומשה לוק, אבל בעיקר התוודעתי שוב אל ליאור אלמליח, שפתאום הצליח לשבת אצלי באוזניים בצורה משכנעת.

תוך כדי הגילוי המחודש, טעמתי גם את אלבומו המיוחד של אלמליח 'הריני שר'. בעמדת המפיק המוזיקלי ניצב קובי אוז, וזה כבר אומר הרבה. הנוכחות של אוז דומיננטית מאוד באלבום, ולא בכדי אלמליח התרחק כאן מהאווירה האנדלוסית והתחבר הרבה יותר אל הפופ. אבל פופ עם כוכבית.

למעשה, 'הריני שר' הוא אלבום פיוטים במעטפת פופית. אבל לא פופית זולה, אלא כזאת שקובי אוז יודע לסנתז כבר שלושה עשורים – מצד אחד קליטה, מצד שני לא נמוכה ומצד שלישי עם קריצה למביני עניין. רוב הרפרטואר מוכר לכל מי שביקר בבית כנסת מרוקאי או מזרחי בשבעים השנים האחרונות (ואפילו לפני כן), אבל המעטפת הרבה יותר מגניבה, והצליחה לפרוץ את ניחוח הנפטלין שאפף את הפיוטים מבחינתי. זה אומר שיש כאן לא מעט כלי נשיפה, אווירת Fאנק, ים תיכוני ואפילו רוק. תדמיינו את "כי אשמרה שבת" שנשמע כמו ג'אם של הדג נחש, את "ידידי השכחת" עם קצב משמעותי שמכניס אליו עוצמות כיפיות, ואת "אליך אקרא י‑ה" שנשמע כמו משהו שאפשר להשמיע בגלגלצ בלי להתבלבל.

לאורך השנים נתקלתי בלא מעט פיוטים שזכו למעטפת פופית, ובדרך כלל לא התחברתי אליהם. היו כאלה שחשבו שאפשר לקחת את הפיוטים העתיקים למקום מודרני לחלוטין, משהו שבין הבקסטריטס בויז להיי-פייב, וזה פשוט עיקר מהם את הדנ"א המקורי. המעלה של 'הריני שר' היא שמצד אחד אומנם יש התאמה של הסאונד והמוזיקה לאוזן המערבית של ישראל תשע"ח, אבל מצד שני השירה הגרונית של אלמליח והאלמנטים המזרחיים שנשמרו כאן עדיין יזכירו גם לכם את בית הכנסת של סבא ז"ל.

ואם זה לא מספיק, יש שלושה שירים שמרחפים מעל כל השאר ומצטיינים במיוחד. הראשון הוא שיר הנושא, "אני שר" – חידוש מקסים וקליל לקלאסיקה של ג'ו עמר (שגם אליה, למרבה המבוכה, התוודעתי רק עכשיו). הביצוע המדהים השני הוא "אהלל לך א‑ל", שזוכה לעיבוד מהפנט, מכשף, שקט – אבל עוצמתי וממכר. והדובדבן מבחינתי הוא "חיש אנא" – פיוט בגוון ספרדי, שזכה כאן לעיבוד עם מקצב מלחמתי, עוצמתי, שגם שמר על המשקל הסגולי של הפיוט. והפעם פיוט עם כוכבית.