חלקי מתכת, זכוכיות מנותצות ורכב מעוות שבצלו נערה שלא נעה. צופר וזעקות נשמעים ואנשים, ספק מלאכים ספק שליחים, מנסים למנוע מהשער בין העולמות להיסגר.
הנערה מגיעה למיטת בית החולים. היא רק בת 16 ומחוברת לעשרות צינורות, מונשמת. הוריה נאחזים בה, נאחזים בחיים. תקווה זעירה עדיין מאירה את החשיכה שמזדחלת סביבם. לאחר יומיים החשיכה תופסת אחיזה. מוות מוחי. בתוך באר הכאב ששואבת אותם נרקמת תוכנית גדולה יותר, תוכנית של חיים. חיים שהנערה בת ה‑16 תעניק ברגע שתעזוב את העולם למשפחות שמעולם לא פגשה.
יותר מאלף חולים בישראל נמצאים ברשימת המתנה להשתלה. 'חוזרים לחיים' (ערוץ 10, יום ראשון, 21:00) היא סדרה שנוגעת ביקום ובגלגל המתהפך ללא הרף סביב האנושות. עדשת המצלמה חושפת את התהליך העדין, הסבוך והמתוזמר היטב להצלת חיים, כשאלמנט הזמן הוא המוטיב המרכזי להצלחת מבצע ההשתלה.
חיוניותם של האיברים הנתרמים פגה בתוך שעות ספורות ועליהם להגיע בהקדם האפשרי למושתלים. הפרק הראשון עוקב אחר התיאום בין שלל הגורמים המעורבים בהשתלה, שעליו אחראית מתאמת ההשתלות מירי אבוחצירה במערך ניתוחי לב וחזה. היא רגישה, חדה ורגועה ועומדת בקשר רציף מול ד"ר יורי פייסחוביץ', רופא בכיר במערך ניתוחי לב ריאה, שבודק אם הריאות הפוטנציאליות תקינות. ההמתנה מורטת עצבים ולבסוף נמצא שהריאות פגומות.
רעות חפץ שממתינה להשתלה מקבלת את הבשורה מפי מירי רגע לפני הכניסה לחדר הניתוח. היא בתת משקל, מחוברת לחמצן וממתינה חודשים ארוכים להשתלה. הבשורה קשה. יש לה ילדה ובעל אוהב והיא תחכה שוב פרק זמן לא ידוע, בתקווה שכשהטלפון יצלצל שוב היא עדיין תנשום.
בזמן ההמתנה להשתלה עומדים החולים בהתמודדות בלתי אפשרית. הם נשברים ומנהלים מלחמה נפשית מתישה. המחשבה שאדם צריך למות כדי שהם יחיו מבלבלת ושוברת אותם, ומאידך החיים חזקים מהם, חזקים מהכול. הם פשוט רוצים לחיות.
העריכה מדויקת, עדינה ונוגעת. החומרים האנושיים עוצמתיים מכל אפקט. הגרון מתכווץ כשהמסך מחולק בין אדם שנטמן באדמה ובין חולה שמחכה לקבל את חייו בחזרה. אין שום תחושת מניפולציה או זיוף.
'חוזרים לחיים' חושפת את קרביה של המערכת הרפואית העשויה מאנשי מקצוע, שהם הרבה יותר מאנשים שעושים את עבודתם. היא מראה את המנגנון הסבוך בין שלל בעלי תפקידים שעושים הכול כדי להציל עוד חיים. השעון מתקתק מעל ראשם מטאפורית ופיזית על המסך. לקראת סוף פרק נפגשים שני קווים מקבילים: משפחת התורם נפגשת עם הנתרמים. תמונת האב המאזין בסטטוסקופ לליבה הפועם של בתו מתוך גופה של אם אומרת הכול.
פס הקול עשוי בעיקר מחומרים של יוצרים ישראלים צעירים כדוגמת יובל דיין, ישי ריבו ועוד. קולותיהם הצעירים עוטפים את המציאות הבלתי אפשרית המתחוללת לנגד עיניו של הצופה ומערסלים אותו לרגע.
'חוזרים לחיים' חושפת רבדים רבים, אך הזווית הפחות נעימה והיותר קשה של משפחות שהחליטו לא לתרום וחולים שהחמיצו תרומה ומתו אינה נחשפת. אולי כי זו תמונה קשה מדי של המציאות.
בפרק השלישי הוריה של ליאל בת ה‑16 מתבשרים על ידי אסף לוטינגר, מתאם ההשתלות, שזהו סוף הדרך. בעדינות הוא פותח בפניהם את האפשרות לתרומת האיברים. ההורים מחליטים לתת את היקר להם מכול. לוטינגר נמצא ונוכח בכל שלב, סופג את כאבם ותומך בהם.
המלאכים בסדרה רבים מספור. הם חולפים, מחייכים חיוך נוגה וממשיכים הלאה בניסיון לעשות עוד משהו טוב בעולם הזה.