השנה היא 1943. המשטר הנאצי שולט ביד ברמה ברחבי צפון איטליה. מחסומי פתע פרושים בדרכים וחיילים משוטטים בכל פינה. התנועה כמעט אסורה לחלוטין.
הספורטאי המפורסם, אלוף טור דה פראנס ג'ינו ברטלי, מדווש על אופניו לכיוון אחד המחסומים. החיילים מזהים אותו עוד מרחוק, קריאות צהלה נשמעות בפיהם. הדרישה השגרתית לתעודות נזנחת לטובת בקשות חתימה מהסלב. ג'ינו מחייך כהרגלו וחותם לכל מאן דבעי.
אחד החיילים מבקש לערוך בכל זאת בדיקה שגרתית וג'ינו נענה בחפץ לב. "רק אל תיגע באופניים, הם מכוונים בצורה מדויקת בשביל המרוץ", הוא מתרה בו והבדיקה עוברת בשלום. החיילים הנאצים לא העלו בדעתם ששלדת האופניים מכילה לא מעט מסמכים מזויפים שיאפשרו לעוד יהודים לחצות את הגבול בבטחה, אל החיים. כך הצליח ג'ינו לנצל את מעמדו לטובת הצלת חייהם של יותר מ‑800 יהודים. במשך שנים רבות סיפורו היה עלום, רק לאחרונה נסגר המעגל. מסע אופניים מיוחד לזכרו יתקיים בשבוע הבא בישראל, במסגרת פסטיבל 'ירוק ולא רחוק', שמארגנים עמותת התיירות שפלת יהודה ובית העדות במושב ניר גלים.
"לפני כמה חודשים התחלנו לתכנן את הפסטיבל 'ירוק ולא רחוק'. באותו שבוע מנהל קבוצת 'חובבי היסטוריה' בפייסבוק, שבה אני חברה, העלה פוסט על סיפור החיים של ג'ינו ברטלי, וציין שזה מדהים שעדיין אין שום דבר לזכרו, למרות שהוא הציל 800 יהודים", מספרת קרן חמיאל מעמותת התיירות שפלת יהודה. "על אף שהפוסט קיבל חשיפה גדולה וניסו לתייג ראשי ערים כדי שיקראו רחובות על שמו, אף אחד לא הרים את הכפפה. קשה להאמין שעד ימינו לא קיים בישראל רחוב על שמו. זה על הגבול שבין מכעיס למרתיח. לא היו רבים בהיסטוריה כג'ינו ברטלי. חשבנו שאם אף אחד לא עשה עם זה משהו, כנראה שהגיע הזמן לעשות משהו לזכרו. אי אפשר להשאיר את זה כך".
קרן צילמה את הפוסט ושיתפה אותו עם מנהלת העמותה ועם עידן אופן, בעל חנות לציוד רכיבה על אופניים, שרצה לארגן מסלול אופניים שגרתי לפסטיבל. "אמרתי לו: עזוב את מה שרצית, אני רוצה שנקיים מסע מיוחד לזכרו של ברטלי". המחשבה הראשונית הייתה על אירוע קטן יחסית, אבל בעקבות פגישה עם אנשי בית העדות, שנמצא תחת חסות העמותה, התברר שגם הם נחשפו לסיפור ואף חשבו לקיים אירוע לזכרו. "החלטנו לשלב כוחות ויחד להרים אירוע גדול יותר".
הסלב התגייס לפעולת הצלה
"אנחנו עוסקים בעיקר במעשים של יהודים שהצילו יהודים. את הסיפור של ברטלי הכרנו דווקא מהזווית של המחתרת היהודית שעבדה איתו", מסבירה עדי פיינרמן, מנהלת חינוכית בבית העדות, מרכז להנצחת השואה במושב ניר גלים. "על יהודים שבעצמם מנסים לשרוד אבל איכשהו מוצאים את הכוחות ומנסים להציל יהודים אחרים כבר שמענו רבות. ג'ינו ברטלי עבד יחד עם מחתרת יהודית שפעלה בפירנצה, שבראשה עמד הרב נתן קסוטו בשיתוף איש דת נוצרי. ביחד הם הובילו את מחתרת ההצלה הזאת. הכרנו את הסיפור מהצד השני, ועכשיו כשנחשפנו לסיפור של ברטלי, זה מאוד התחבר לנו".
אם מדובר בסיפור כל כך הירואי, איך לא שמענו עליו עד עכשיו?
"זה דבר מדהים. ברטלי עצמו לא הסכים לדבר על מה שהוא עשה. הוא לא רצה שזה יתפרסם. 'לא הצלתי בשביל לקבל קרדיט, קרדיט כביכול מבטל את כל מה שעשיתי', היה אומר. הוא לא הסכים לספר את הסיפור חוץ מאשר למשפחה הקרובה שלו. פעם אחת, כשהבת של הרב נתן קסוטו הי"ד – שנספה בשואה לאחר שנחשף – הגיעה להיפגש עם ברטלי, הוא הסכים לספר את הסיפור, אבל לא הסכים שיקליטו או יפרסמו אותו".
בתום המלחמה שב ברטלי לרכב, זכה שנית בטור דה פראנס וחי חיי שלווה בפירנצה. עד לאחר מותו בשנת 2000, הסיפור היה עלום לחלוטין. רק 12 שנה לאחר מכן, בנו אנדריאה, שנפטר ממחלה לפני כמה חודשים, התחיל לספר את הסיפור, אחרי ששתק כל עוד אביו היה בחיים ולכן כיבד את רצונו. בעקבותיו באו ניצולים נוספים שאישרו את גבורתו של ברטלי. לאחר החשיפה החלו להיערך פעולות להנצחתו, בהן יצירת הסרט 'הסוד האיטלקי שלי' באיטליה. את ההכרה הראויה קיבל רק כמה שנים אחר כך, כאשר ב‑2013 הוכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם. באיטליה התקיים אומנם בעבר מרוץ אופניים לזכרו וכך הסיפור התגלגל, אבל בארץ שמו של ברטלי לא מוכר דיו, שכן רק שנים בודדות חלפו מאז התגלה כאן סיפורו.
"חשוב להבין: מדובר באלוף העולם, שזכה פעמיים באליפות טור דה פראנס", מדגישה פיינרמן, "הוא היה ספורטאי ידוע ומאוד אהוד, עוד לפני המלחמה. בתקופת המלחמה הוא ניצל את האופניים שלו ואת המעמד שלו כסלב לפעולות הצלה. בשירות המחתרת הוא העביר ממקום למקום מסמכים בתוך שלדת האופניים. הוא היה מגיע למקום שבו היו מוסתרים יהודים, שם היו מצלמים אותם כדי ליצור תעודות מזויפות. הוא היה מכניס את התמונות לתוך השלדה של האופניים ורוכב לעבר בית דפוס מחתרתי ומעביר את התמונות כדי שיוכל להדפיס תעודות מזויפות. אחר כך היה מחביא את התעודות בשלדת האופניים, רוכב חזרה אל היהודים ונותן להם את התעודות, ובכך הציל את חייהם".
בנוסף למעשי ההצלה בעזרת האופניים, הציל ברטלי באופן אישי את משפחת גולדנברג, משפחה יהודייה שהכיר עוד לפני השואה. הוא החביא אותם בתוך דירה שהייתה שייכת לו בפלורנס. אחר כך, כשגדלה הסכנה להתגלות על ידי הנאצים, עברו למרתף בתוך אחד הבתים שלו, ובכך ניצלו חייהם.
הנהלת בית העדות פנתה לשגרירות האיטלקית ולמכון האיטלקי לתרבות שנמצא בתל אביב, כדי שיעזרו ביצירת קשר עם המשפחה. בסופו של דבר, מסי מוסרתי, מנהל המכון האיטלקי לתרבות, הצליח ליצור קשר עם נכדו של ברטלי, ג'אקומו ברטג'ני. הנכד יוטס לישראל כדי להשתתף באירועי היום לזכר סבו. "זו סגירת מעגל מדהימה. ג'אקומו מאוד נרגש, במיוחד שאנחנו מתכוונים להביא אל הטקס את הרב דוד קסוטו, הבן של הרב נתן קסוטו הי"ד, שותף של סבו למחתרת. זה מאוד מיוחד ומשמעותי להפגיש ביניהם", מתארת עדי פיינרמן.
אפילו סבתא לא ידעה
ג'אקומו ברטג'ני (34) בהחלט מתרגש לקראת הביקור שלו בישראל השבוע. "זה כבוד גדול בשבילי, האפשרות להגיע לישראל ולהיות חלק מהאירוע", הוא מספר ל'בשבע' ממקום מושבו באיטליה, "החובה שלנו כמשפחת ברטלי היא לספר לעולם את הסיפור של סבא שלי כמסר של שלום ואומץ. הוא אף פעם לא חשב מה הוא עלול להפסיד ומעולם לא היסס לעזור לאנשים עם אמונה שונה. הוא הלך אחרי הרצון שלו לעזור. אני בהחלט גאה במה שסבא שלי עשה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לעזור ליהודים ולכן אני, כבן משפחה, עושה כמיטב יכולתי להגיע ולתמוך ביוזמות כאלה. זאת תהיה הפעם השנייה שלי בישראל ואני מתרגש לבלות מספר ימים בארץ שלכם. אנחנו מביאים את התמיכה של משפחת ברטלי ובהוקרה על כך שאתם זוכרים את ג'ינו ברטלי".
הוא הבן של ביאנקה מריה ברטלי, בתו השלישית של ג'ינו ברטלי. את סבו הכיר עד לגיל 16, אך בעיקר הוא זוכר אותו היטב בגיל 9‑10, כשהיה מבלה איתו כמה ימים במרוץ ג'ירו ד'איטליה, שבו לקחו חלק יחד. "הייתי מאוד צעיר, אבל התרשמתי מהאהבה שאנשים הפגינו כלפיו. הוא היה נחשב ממש לסלב והייתי כל כך גאה בו, כולם ביקשו ממנו חתימה", הוא מתאר.
"אומנם הייתי צעיר מכדי לחוות את ימי הזוהר שלו כרוכב אופניים, אבל קראתי עליו הרבה ספרים ובטוחני שהוא היה אחד החזקים. הוא אף פעם לא התעייף ולא התייאש. הוא לא הרגיש קור או חום ואף פעם לא היה צמא, כך העידו קולגות שלו. למרבה הצער, מלחמת העולם השנייה לא אפשרה לו לערוך מרוצים במהלך שנות הפסגה בקריירה שלו, אחרת הוא היה זוכה בהרבה יותר פרסים".
את סיפורי ההצלה של סבו הוא מכיר לפרטי פרטים, וגם מסביר את הרקע למבצעי ההצלה: "במהלך מלחמת העולם השנייה, במיוחד בשלהי שנת 1943 כשהנאצים תפסו פיקוד על החלק הצפוני של איטליה, הוא היה מעורב יחד עם הקרדינל של פלורנס, אליה דאלא קוסטה, במחתרת סודית שעזרה ליהודים לקבל מסמכים מזויפים, כדי שלא יצטרכו להציג את המקוריים. הם קיבלו זהות חדשה שתאפשר להם להגיע לדרום איטליה, ששוחררה באופן הדרגתי על ידי כוחות בעלות הברית. הייתה להם גם ההזדמנות לברוח לשוויץ".
"התפקיד העיקרי של סבא שלי היה להעביר תמונות של יהודים מפלורנס לאסיסי, שם היה בית דפוס מחתרתי שייצר תעודות מזויפות. לאחר מכן הוא היה חוזר לפלורנס באותו היום, כשהוא מחביא את המסמכים המזויפים בתוך האופניים שלו. לפעמים חיילים עצרו אותו ושאלו למה הוא כל כך רחוק מהבית. הוא ענה שהוא צריך להתאמן כדי להישאר בכושר, כי אחרי המלחמה הוא רוצה לחזור להתחרות ולזכות שוב".
לדברי ג'אקומו, כל הפעולות הללו נשארו בגדר סוד. "אפילו הסבתא שלי, אדריאנה, לא ידעה", הוא מתפעל. "ג'ינו לא רצה שזה ידאיג אותה, וגם רצה לשמור על הביטחון של הרשת המחתרתית". הוא היה בן 22 כשהתוודע לפעילות החשאית ההרואית של סבו, כשש שנים אחרי שנפטר. "נפעמתי מהסיפור שלו, מכיוון שבאותן שנים (1943‑1944) הוא היה כל כך מפורסם ולקח על עצמו סיכון גדול, אבל לא היה לו אכפת. אחרי זה הוא המשיך להתאמן ולזכות. היה לו מוח חזק, לב ענקי וגוף מושלם שאיפשר לו לנסוע באופניים מפלורנס לאסיסי וחזרה באותו יום, עוד לפני שמתחיל העוצר".
גם בתוך המשפחה המצומצמת שידעה על מעשי הגבורה מאוחר יותר, הם אף פעם לא היו נושא לשיחה. "סבא מעולם לא דיבר איתי או עם אמא שלי על הפעולות ההרואיות שלו, הוא רק אהב להיזכר בסיפורים על מרוצי האופניים. הוא רצה להיות מוכר רק כספורטאי ולא כגיבור. הוא היה דתי ומאוד עניו. הוא החשיב פרסום מעשים כאלה כדבר שלילי. הוא עשה זאת רק מתוך האמונה שלו בפתגם 'טוב צריך להיעשות, לא להיאמר'".
משפחת הניצולים דאגה להכרה
אומנם בישראל סיפור הגבורה של ג'ינו ברטלי היה עלום במשך שנים רבות, אבל בכל זאת היה מי שהכיר אותו באופן אישי. מדובר במשפחת פז מכפר סבא. אבי המשפחה, שלמה פז, שנפטר לפני שנה בדיוק בגיל 85, היה בן למשפחת גולדנברג, אותם החביא והציל ברטלי באופן אישי. אחרי המלחמה עיברת הבן את שם משפחתו לפז. "ג'ינו ברטלי היה חבר של משפחתנו והיו בבעלותו כמה בתים ברחבי פירנצה. הוא החליט להגן על משפחתי והסתיר את הוריי ואחותי הקטנה, תיאה, במרתף של אחד הבניינים שלו במשך שנתיים", סיפר שלמה לפני שנים אחדות. "ג'ינו ברטלי דאג להביא אוכל למשפחתנו במרתף, שהיה בגודל 3x3 מטרים", הוא תיאר.
בהמשך, כדי להגן עליו, החליטו הוריו של שלמה להסתיר אותו במנזר ליד פירנצה, שם שהה במשך שנתיים. חודש לפני שהבריטים כבשו את פירנצה, הוציאה אותו אמו מהמנזר והחזירה אותו לגור איתם במרתף עד לשחרור. "איך הבנו שהמלחמה נגמרה? אמא שלחה אותי לרחוב, ראיתי חייל בריטי שעל זרועו סרט והמילה 'פלשתין' וציור של מגן דוד! הסתכלנו זה על זה, מאוד התרגשתי עד שלא הצלחתי לדבר, ורק נעמדתי מולו והתחלתי לשיר 'התקווה'. רצתי מהר חזרה למרתף והוריי עלו איתי למעלה. אבי פנה ביידיש לחייל, וגם הוא ענה לו ביידיש. שמו היה אבישר ולימים מצאנו שהוא היה ממנהלי משרד התיירות הישראלי. החייל ירד אלינו למרתף לשיחה והיכרות".
עם קום המדינה עלה שלמה ארצה בגיל 12, ובהמשך התחתן ונולדו לו שלושה ילדים. "אנחנו גדלנו על הסיפורים האלה מגיל אפס", נזכר איתן פז, בנו של שלמה. "אם לא ג'ינו ברטלי, לא היה אבא שלי. גדלתי עם הסיפור הזה בבית, אך הוא נשאר בחיק המשפחה במשך שנים רבות. זה לא היה מוסתר ממני, אבל אבא שלי בעצמו נפתח לספר על השלב הזה בחיים שלו רק בגיל מאוחר יחסית, בגיל 65‑70. ברגע שהסיפור יצא, הטיסו אותו לאיטליה כמה פעמים. בהמשך נכתבו כמה ספרים על ג'ינו שמתעדים את הסיפור של אבא שלי. הוא אחד העדים היחידים שנשארו בחיים לספר את הסיפור. כפנסיונר הוא הרצה בפני בני נוער בבתי הספר השונים על מה שעבר עליו בתקופת השואה".
מה בעצם גרם גם לאביך לשמור את הסיפור בחיק המשפחה?
"הרבה אנשים שחוו את השואה סגרו את הדלת הזאת. למרות ההצלה של ג'ינו ברטלי, זאת הייתה חוויה לא פשוטה. הוא הסתתר במנזר, לא ראה את המשפחה שלו הרבה שנים. כנראה זה לא היה משהו שהוא רצה להתעסק איתו ולהיזכר בו. כשהגיע לגיל יותר מבוגר, העניין נפתח אצלו".
אחרי המלחמה נשמר קשר אישי בין אביך ובין ג'ינו?
"לא שאני זוכר. עם המשפחה היה קשר מסוים, אבל עם ג'ינו עצמו הוא לא כל כך שמר על קשר, כחלק מהרצון של ג'ינו לשמור בסוד את מעשי ההצלה שלו. רק אחרי מותו, אבא שלי ואנדריאה, הבן שלו, דחקו ביד ושם כדי שיקבל את אות חסיד אומות העולם. ההורים שלי כתבו מכתבים והשקיעו בזה הרבה, הם נתנו הרבה מהאנרגיה שלהם כדי שזה יקרה".
מסורת של הכרת טובה
"יוצאי הקהילה האיטלקית בארץ ישתתפו גם הם באירוע ביום שישי הבא. בשבילם זה משמעותי מאוד", מספרת פיינרמן, "זאת זכות בשביל בית העדות להנציח את הדמות הזאת ואת פועלה. בחייו הוא לא זכה לקרדיט כי הוא לא רצה בזה. לפחות אחרי מותו, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. להזכיר אותו, לספר את הסיפור שלו וללמד את משתתפי מסע האופניים על המורשת המדהימה שלו, גם על פעילות ההצלה וגם על הצניעות המדהימה שאפיינה אותו".
במסגרת שלושת שבועות פסטיבל האביב של עמותת התיירות שפלת יהודה, שנקרא 'ירוק ולא רחוק', סוף השבוע הקרוב (יום שישי, 23.3) מוקדש למורשת, ובו יתקיים מסע אופניים במועצה האזורית שפיר וטקס מרגש לזכרו של ברטלי. "אפשר להגיע עם אופניים ואפשר גם לשכור במקום", מציינת חמיאל. "יש שני מסלולים: למשפחות או מקצועי וארוך יותר. לאורך המסע יהיו עמדות של בית העדות עם בנות שירות שיספרו את הסיפור של ג'ינו ברטלי עם עדויות מרגשות". בסיום המסע בשלולית החורף של שפיר יתקיים קרקס, הפנינג ויריד ללא תשלום, פתוח לקהל הרחב.
"בהתחלה חשבתי שזה יהיה אירוע קטן, אבל כל אחד שסיפרתי לו את הסיפור רוצה לקחת חלק ולהיות שותף", מתרגשת קרן חמיאל, "כמובן, גם הקבוצה של חובבי היסטוריה והמנהל שחשף את הסיפור. שלחנו את הסיפור לחבר הכנסת אמיר אוחנה ובאופן מיידי הוא הודיע שיגיע להשתתף. אי אפשר להתעלם מהסיפור, הוא נורא עוצמתי. ג'ינו לא עשה את זה כדי להתפרסם. העובדה שהוא שמר את זה בסוד, בשביל המעשה הטוב, רק מחייבת אותנו להכיר לו יותר טובה ולהודות על המעשה. אנחנו מקווים להפוך את המרוץ למסורת שנתית".