ביעור בתוך הלב
ביעור בתוך הלבאיור: עדי דוד

בגלל כל אלה, וגם בגלל שאני יודעת שבבית מחכות לי עבודות הניקיון ומטלות מאמא, אני מרשה לעצמי להשתהות בדרך הביתה. להיעצר ליד החצר הפורחת של שוורץ, לדבר עם חברות, וסתם ליהנות מגילויים על הדרך. כך קרה שמצאתי את דוכן ביעור החמץ של שמוליק.

שמוליק הוא הבן הבכור של לוי. השנה הוא התחיל ללמוד בישיבה. מאז שהיה קטן היה אוסף סביבו את כל מי שהיה צעיר ממנו ומעביר שיעורי תורה. עם השנים וככל שהתבגר הפכו השיעורים רציניים יותר, והממתקים שחילק בסופם - שווים יותר. כולנו אוהבים את שיעורי התורה שלו, ומאוד מעריכים אותו. התפלאתי לראות את שמוליק עומד בדוכן, על השולחן לפניו עטים וניירות, והוא מזמין את העוברים והשבים להתיישב ליד השולחן. התפלאתי, כי שיערתי שבחור רציני כמוהו יהיה עסוק בניקיונות. כשאמרתי לו את זה, הוא צחק ואמר: "הרי זה בדיוק מה שאני עושה! את רואה מה שכתוב בשלט?! 'דוכן לביעור חמץ'. אבל אל תדאגי", שמוליק קרץ אליי, "בערב אני גם מנקה מגירות ומשפשף ארונות".

עד שסיימנו לדבר, התקבצו עוד כמה ילדים סביב לדוכן. כולנו חיכינו ששמוליק יסביר איך הוא יעזור לנו לבער חמץ, אבל במקום זה הוא חילק לנו ניירות ועטים, וביקש שכל אחד יעצום עיניים וינסה להיזכר באירועים שהרגיזו אותו או באנשים שהכעיסו אותו. את המקרים שבהם נזכרנו היינו צריכים לרשום על הדף.

כשרובנו סיימנו, שמוליק הסביר שלבער חמץ זה לא רק לנקות את הלכלוך שבבית, אלא גם את הזוהמה שבלב. שמוליק אמר שאם יש אירוע שרק מלהיזכר בו צפים ועולים רגשות רעים, כדאי לנקות אותו החוצה. בשבילנו. בשביל שיהיה לנו קל יותר בלב. הוא ביקש שנסתכל שוב על הרשימה, ונמחק את כל הדברים שסלחנו עליהם וכבר לא גורמים לנו לרגשות רעים של צער או כעס.

היו אירועים שקל היה לי למחוק. גם כשרשמתי אותם היססתי. הם לא בדיוק ענו על ההגדרה של שמוליק לאירוע מרגיז או מכעיס. חלק מהם היו סתם אי הבנות שנפתרו אחר כך, בחלק מהמקרים כעסתי באותו רגע ולמחרת לא הבנתי למה. אבל אחרי שמחקתי, הציצו אליי הזיכרונות הקשים, רשומים בדיו כהה על הדף. כל אלו שאותם לא שכחתי ועליהם לא סלחתי. שהשאירו הרגשה כל כך רעה עד שרק מלקרוא את התיאור שלהם על הדף העיניים שלי נמלאו דמעות.

שמוליק הראה לנו דף ועליו רשימה מפורטת של מטלות ניקיון לקראת הפסח, כזו שאימהות עושות: "יום ראשון: ארונות שירותים וארון הבגדים בחדרי הילדים. יום שני: חלונות, שטיחים ואת הרכב. יום שלישי..." אבל לצד הרשימה הזאת, הייתה רשימה נוספת: "יום ראשון: להתקשר ליוסי ולפתור את העניינים. יום שני: להתנצל בפני סבתא. יום שלישי...".

התיישבנו כולנו במעגל סביב שמוליק, על הדשא לצד הדוכן שלו. "השנה אני מתכוון לנקות גם את מה שבאמת חשוב, ולהגיע לפסח בלי טיפת חמץ", הוא אמר. "זה לא יהיה קל. יש מריבות שעד היום אני משוכנע שצדקתי בהן, ושאם מישהו צריך להתנצל זה הצד השני, אבל בחשבון הסופי לא משנה מי צדק. אני הוא זה שסוחב את התפיחה הלא נעימה הזאת בלב. חמץ. אני מתכוון לבער אותו עד פסח".

כולנו קמנו. הרשימה שבידי הפכה לרשימה של משימות, עבודות ניקיון נוספות לקראת החג. בבית מחכה לי מגירת הגרביים שהבטחתי לאמא שאמיין. בזמן שאעשה זאת, יש לי הרבה לחשוב ולתכנן...