זוכרים את נרצחי השיירה
זוכרים את נרצחי השיירהצילום: מתוך ההזמנה לאירוע. הדסה

כמו בשבועות הקודמים גם השבוע אנו מעלים את סיפורה של עוד אחת השיירות שנפלו בתקופה זו לפני שבעים שנה, והפעם שוחחנו על שיירת הדסה בה נהרגו 78 אנשי השיירה בידי פורעים.

את השיחה קיימנו לקראת אירוע אותו מתכנן בית החולים הדסה הר הצופים להשלמת הקטע החסר במסלול השיירה שנקטע, אירוע שיתקיים מחר, יום שלישי. על האירוע הצפוי בעוד יומיים ועל האירוע הטראגי שארע לפני שבעים שנה, שוחחנו עם שוקי לבנון, בנו של צבי יונה לבנון ז"ל, סגן מפקד הדסה שנהרג בשיירה ההיא.

בשיחה עמו מספר לבנון על השיירה אליה הצטרף אביו כשחזר לתפקידו לאחר שירד מהר הצופים ליום הולדתו שלו כאשר היה בן שנתיים.

"בית החולים עדיין תפקד. העלו את החולים בשיירות – אוטובוס לעובדי האוניברסיטה, אוטובוס לבית החולים, אמבולנס מקדימה ואמבולנס נוסף ומשאיות עם ביצורים וציוד. רוב עובדי בית החולים והסטודנטים שימשו גם בתפקידי הגנה ולכן נחשבים כחללי צה"ל".

השיירה החלה את דרכה מהרחוב שהיום שמו 'רחוב החבצלת' ובקצהו נמצאת היום מכללת הדסה. שני משוריינים יצאו משנלר וכלי הרכב התכנסו במעבר מנדלבאום. "כשהם מגיעים לאזור מעבר מנדלבאום פוגש אותם המקשר בין ההגנה לבריטים, סרן היימן, ועוצר אותם כי ראו שנבנתה עמדה ואנשים לא הלכו לעבודה וחששו".

לימים פגש לבנון את אותו איש קשר שסיפר לו כי אנשי השיירה התעכבו בעקבות החשש למארב והמתינו במפקדת ההגנה שמתחת מעבר מנדלבאום. שם המתינו עד שיגיע אישור בריטי לצאת לדרך. "בשלב מסוים ניתן האישור לצאת לדרך", איש הקשר איפשר לרכבי השיירה לצאת לדרכם, עלה לחלק העליון של מעבר מנדלבאום ואז שמע את קול הנפץ של ראשית המתקפה.

מאוחר יותר, הוא מספר, התברר כי במסגד הסמוך למקום בו קיימת כיום אנדרטת הצנחנים הוצב תצפיתן שסימן לפורעים לתקוף ברגע בו האטה השיירה את מסעה עם הגיעה להתפצלות הדרכים לרמאללה ולהר הצופים. השכונה היהודית שהייתה סמוך לקבר שמעון הצדיק פונתה מתושביה.

במשך שש שעות התנהל הקרב בו נטבחו אנשי השיירה, גברים ונשים, חלקם חולים שעלו לבית החולים לקבל טיפול, ובהם גם אישה אחת שהצטרפה לשיירה על מנת ללדת בבית החולים. האמבולנס שהיה בחלקה האחורי של השיירה הצליח להסתובב ולהימלט מהמקום, אולם אש תופת ניתכה על כלי הרכב שנתקעו במקום בעקבות הפעלתו של מוקש חשמלי.

בדבריו מציין לבנון כי לא מעט שאלות עולות מההתנהלות באותן שעות קריטיות. שני רכבי חילוץ הגיעו, כאשר אחד מהם ממשיך משום מה ואינו עוצר ליד השיירה המותקפת. הוא מגיע להר הצופים. כוח בריטי שהגיע עם רכב קטן מציע להעלות אליו חלק מהאנשים אולם מישהו מהמותקפים אומר שאין צורך ויחכו שם לתגבורת אחרת. להערכתו של לבנון התחושה הייתה שהמקום המוגן יותר מהאש הוא האוטובוס.

בתום שעות הקרב בודדים שרדו ועלה בידיהם להימלט, אם להר הצופים רגלית ואם למקומות אחרים, ואולם מדבריו של לבנון עולה כי 22 מאנשי השיירה עודם נעדרים. "יש 52 או 54 גופות שרופות שנקברו בבית העלמין בסנהדריה, אבל לא זיהו אותן. לפי ועדת החקירה שהייתה מתברר שחסרות 22 גופות, וערבי אמר לי שהם קבורים בבית עלמין מוסלמי בשער האריות. הייתי שם, היו כתבות על העניין אבל שום דבר לא התקדם".

"הלכנו למופתי והוא אמר שאם יש שם גופות שניקח אותן, אבל הוואקף לא הסכים. אחר כך עתרנו לבג"ץ שיוציאו את הגופות מסנהדריה כדי שנדע מי חסר בבדיקות גנטיות. הייתה עתירה של 47 משפחות, אבל זה לא הלך כי משפחה אחת סירבה שיפתחו את הקבר והדבר לא התקדם".

מוסיף לבנון ומספר כי היעדרותם של חלק מאנשי השיירה ברורה לחלוטין. "יש עדויות שראו אנשים קופצים ונעלמו. לא כולם נשרפו באוטובוסים. קצין אנגלי העיד שהוא ראה בעיניים שלו איך שניים ברחו בין הבתים והרגו אותם. איפה האנשים הללו? הרבה אנשים הצליחו לברוח מהאוטובוסים לבתים הסמוכים ולא ידוע איפה הם, ולי הייתה אותה עדות של ערבי שהם נקברו בבית קברות מוסלמי".

עוד ציין לבנון בדבריו כי לפחות אחד מנוסעי השיירה נמלט אל הכוחות הבריטים והגיע אליהם, אך הוא נעדר. "הבריטים היו ממול אבל הם לא ניסו לסייע ולא עשו שום דבר. שיירות עברו לרמאללה ליד השיירה אבל לא עשו שום דבר. יש הרבה כעס על הבריטים שלא נקפו אצבע ולא עשו שום דבר".

פרט נוסף ואישי מספר לבנון ובעיניו הוא עדיין תעלומה נוגע לשירותו הצבאי שלו עצמו: "התגייסתי לצבא ב-64 והלכתי לחיל הים, לצוללות. יום אחד הגיעו שני אזרחים והעבירו אותי ליחידת 'מצוף'. לא ידעתי מה זה. אמרו לי להגיע לירושלים ושם אמרו לי שזו יחידה סודית שאחראית על הר הצופים עד 67' והיא הייתה אחראית על העברת הנשק הלא לגאלי במסווה של אזרחים. זה היה מדהים איך זה בא לי בלי שביקשתי. זו חידה בעיניי. יש לי חשד שמישהו מסוים גרם לכך. הוצאתי את הנשמה בפעילות שם כי הרגשתי בכך מעין צוואה".

על האירוע הצפוי ביום שלישי הוא מספר כי ראשיתו תהיה בשעה 8:30 בכיכר ציון וממנו תתקדם ברגל לעבר שער מנדלבאום. הכוונה היא לקיים את הצעדה בקצב איטי עם הסברים ובתום ארבע שעות תתקיים עצרת המאורגנת על ידי משרד הביטחון והדסה. בעבר השתתפו באירוע גם בני נוער, תלמידי מכינות ועוד.

בדבריו מביע לבנון תמיהה על היחס המתעלם לו זכה האירוע: "אנשים לא מבינים שזה אחד האירועים הכי טראומטיים, 78 איש במכה אחת. זה אירוע קשה מאוד ובמשך עשרות שנים השלטונות התעלמו מהאירוע, וממש לא ברור לי למה. רק בעקבות התמדה של כמה אנשים, ועדת שרים הכירה באירוע. הייתה התעלמות. רק בכוח הצלחנו לעניין אותם. לא הגיע אז נציג של הצבא או נציג של הממשלה. למה זה צריך היה להיות כך?".

ד״ר תמר אלרם, מנהלת בית החולים הדסה הר הצופים, מוסיפה: ״האזכרה השנתית הרשמית נערכת מדי שנה ״בגן השיירה״ שבהדסה הר הצופים, הצמוד לאנדרטה לזכרם של הנופלים. השנה בחרנו להשלים את המסלול שנקטע באיבו ללא רחמים, והכנסנו את הנושא ללימוד בתיכון כפר אדומים. כל זאת למען המשך הדורות הבאים אשר עליהם להכיר את סיפורה הקשה של שיירת הדסה״.